בגן החכמה עמודים 183-184

הַשְּׁבִיל שֶׁלְּךָ

הַמִּישׁוֹר הַשְּׁלִישִׁי – עַל פִּי מַה שֶּׁרַבֵּינוּ כָּתַב בְּסִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת, מַעֲשֶׂה א’:

וְרָאָה שְׁבִיל אֶחָד מִן הַצַּד, וְהָיָה מְיַשֵּׁב עַצְמוֹ: בַּאֲשֶׁר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ כָּל-כָּךְ זְמַן רַב בַּמִּדְבָּר וְאֵינִי יָכוֹל לְמָצְאָהּ, אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה, אוּלַי אָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב…

אַחֲרֵי שָׁנִים רַבּוֹת שֶׁל בַּקָּשָׁה אַחַר בַּת הַמֶּלֶךְ שֶׁנֶּאֶבְדָה – רוֹאֶה הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת שְׁבִיל צְדָדִי וּמַחֲלִיט לְפַנּוֹת מִן הַדֶּרֶךְ הַכְּבוּשָׁה, וְלָלֶכֶת בְּאוֹתוֹ שְׁבִיל צְדָדִי. זֶה מְרַמֵּז עַל כָּךְ שֶׁהִתְגַּלְּתָה לוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית, אוֹ בְּמִלִּים אֲחֵרוֹת – הַהִתְבּוֹדְדוּת.

כִּי “שְׁבִיל” הוּא תָּמִיד דֶּרֶךְ צָרָה שֶׁהוֹלְכִים בָּהּ לְבַד, וּמִכָּאן שֶׁהִתְגַּלְּתָה לוֹ הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית שֶׁהִיא בְּחִינַת שְׁבִיל.

כִּי בֶּאֱמֶת, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ תְּפִלּוֹת כְּתוּבוֹת וִידוּעוֹת – בְּסִדּוּרִים, בְּסֵפֶר תְּהִלִּים, בְּלִקּוּטֵי תְּפִלּוֹת וְעוֹד – שֶׁכֻּלָּן חֲשׁוּבוֹת וּמוֹעִילוֹת, אֲבָל בְּלִי הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית אִי אֶפְשָׁר בְּשׁוּם אֹפֶן לִמְצֹא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא הָאֱמוּנָה.

וְזֶה פֵּרוּשׁ מַה שֶּׁהַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת אָמַר לְעַצְמוֹ: בַּאֲשֶׁר שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ זְמַן רַב וְאֵינִי יָכוֹל לְמָצְאָהּ – שֶׁרָאָה בְּבֵרוּר שֶׁעַד עַכְשָׁו הָלַךְ בַּדְּרָכִים הַכְּבוּשׁוֹת לְרַבִּים שֶׁהֵן הַתְּפִלּוֹת שֶׁשַּׁיָּכוֹת לִכְלַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהַנֻּסַּח שֶׁלָּהֶן קָבוּעַ וְשָׁוֶה אֵצֶל כֻּלָּם. וְהָלַךְ בָּהֶן זְמַן רַב, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהִרְבָּה לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָן, וּבְכָל זֹאת הוּא לֹא הִצְלִיחַ לִמְצֹא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, לָכֵן כְּשֶׁרָאָה שְׁבִיל מֵהַצַּד, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ דֶּרֶךְ לַיָּחִיד, יִשֵּׁב עַצְמוֹ: אֵלֵךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה! אוּלַי אָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב! וּבֶאֱמֶת כְּשֶׁהָלַךְ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה הוּא מָצָא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ.

הַשֵּׁנִי לַמַּלְכוּת הֵבִין שֶׁהוּא צָרִיךְ לְחַבֵּר אֶת הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, שֶׁמֻּתְאֶמֶת בִּמְדֻיָּק לַמַּצָּב שֶׁלּוֹ בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע, שֶׁכּוֹלֶלֶת שֶׁבַח, הוֹדָאָה, חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ, בַּקָּשָׁה, יִשּׁוּב הַדַּעַת וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה – הַכֹּל לְפִי הַמַּצָּב שֶׁבּוֹ הוּא נָתוּן בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן. תְּפִלָּה שֶׁעַל כּוֹרְחֲךָ הִיא לֹא יְכוֹלָה לִהְיוֹת כְּתוּבָה בְּשׁוּם מָקוֹם, כִּי הִיא מִשְׁתַּנָּה לְפִי הַמָּקוֹם וּלְפִי הַזְּמַן וּלְפִי הַנִּסָּיוֹן וּלְפִי הָעִנְיָן שֶׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד וְאֶחָד בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ, וְהוּא הֵבִין שֶׁרַק אִם יֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ שֶׁל הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית הוּא יוּכַל לָבוֹא לִמְקוֹם יִשּׁוּב – לְמָקוֹם שֶׁל יִשּׁוּב הַדַּעַת, לַנְּקֻדָּה שֶׁלּוֹ, לַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ.

חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים

כִּי לְכָל אָדָם יֵשׁ דֶּרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ בָּעוֹלָם שֶׁהִיא מְיֻחֶדֶת לוֹ לְפִי שֹׁרֶשׁ נִשְׁמָתוֹ, וּלְפִי הַגִּלְגּוּלִים שֶׁלּוֹ וְהַתִּקּוּן שֶׁלּוֹ, וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים כְּלָלִיִּים שֶׁחַיָּב כָּל אָדָם לַעֲשׂוֹת, צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁגַּם דְּבָרִים אֵלּוּ, יֵשׁ לְכָל אֶחָד אֶת הַדֶּרֶךְ וְהָאֹפֶן הָאִישִׁי שֶׁצָּרִיךְ הוּא לְקַיְּמָם. לָכֵן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִמְצֹא אֶת דַּרְכּוֹ הַמְיֻחֶדֶת, וְזֶה אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַל יְדֵי הִתְבּוֹדְדוּת. כִּי הַתְּפִלָּה הָאִישִׁית אֵינָהּ יְכוֹלָה לִהְיוֹת כְּתוּבָה בְּשׁוּם סֵפֶר, שֶׁהֲרֵי מִלְּבַד מַה שֶּׁהִיא מִשְׁתַּנָּה מֵאָדָם לְאָדָם, בְּנוֹסָף לְכָךְ גַּם בָּאָדָם עַצְמוֹ הִיא מִשְׁתַּנָּה מִיּוֹם לְיוֹם וּמִשָּׁעָה לְשָׁעָה, לְפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בְּאוֹתָהּ הָעֵת, וּלְפִי הָרְמָזִים שֶׁהַשֵּׁם שׁוֹלֵחַ לוֹ בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן וכו’ וכו’.

וּמִמֵּילָא יוֹצֵא מִזֶּה כְּלָל נוֹסָף שֶׁחָשׁוּב לָדַעַת – שֶׁהַהִתְבּוֹדְדוּת לְעוֹלָם אֵינָהּ דּוֹמָה מִיּוֹם לְיוֹם, וּבְכָל יוֹם הָאָדָם צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ מֵחָדָשׁ מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ עַתָּה, וְעַל מָה הוּא צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וּלְבַקֵּשׁ, וְעַל מָה הוּא צָרִיךְ לְהִתְוַדּוֹת וּלְהִתְחָרֵט, וּמָה הַשֵּׁם מְרַמֵּז לוֹ בְּכָל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו וכו’. אֲפִלּוּ הַהוֹדָאָה שֶׁהָאָדָם מוֹדֶה לְהַשֵּׁם וּמְשַׁבֵּחַ וּמְהַלֵּל אוֹתוֹ, גַּם הִיא אֵינָהּ דּוֹמֶה מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ, אֶלָּא בְּכָל יוֹם יֶשְׁנָן נְקֻדּוֹת שֶׁעֲלֵיהֶן הוּא צָרִיךְ יוֹתֵר לְהוֹדוֹת, וְכֵן אֹפֶן וְעֹמֶק הַהוֹדָאָה מִשְׁתַּנִּים לְפִי מַה שֶּׁמַּשִּׂיג בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן וּלְפִי הַמַּעֲבָרִים הָעוֹבְרִים עָלָיו וכו’.

הַיּוֹצֵא מִכָּל מַה שֶּׁלָּמַדְנוּ הוּא, שֶׁהַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא הַדָּבָר הַיָּחִיד בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁהוּא בֶּאֱמֶת אִישִׁי לְגַמְרֵי לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי כָּל שְׁאָר הַמִּצְווֹת הֵן שָׁווֹת בֵּין כֻּלָּם, כֻּלָּם מַנִּיחִים אוֹתָם תְּפִלִּין, כֻּלָּם לוֹמְדִים אוֹתָהּ תּוֹרָה – אֲפִלּוּ הַתְּפִלָּה הִיא אוֹתָהּ תְּפִלָּה. אֲבָל הַהִתְבּוֹדְדוּת הִיא אִישִׁית לְגַמְרֵי, וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּצוּרָה שׁוֹנָה, וְאֵין בָּהּ שׁוּם כְּלָלִים, אֶלָּא כָּל אֶחָד וְאֶחָד שׁוֹפֵךְ אֶת לִבּוֹ נֹכַח פְּנֵי הַשֵּׁם כְּפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו בְּגוּף וּבְנֶפֶשׁ.