מסכת שבת פרק יב ב-ג

מסכת שבת פרק יב

יב,ב  החורש כל שהוא, המנכש והמקרסם והמזרד כל שהוא–חייב.  המלקט עצים–לתקן, כל שהוא; ואם להסיק, כדי לבשל ביצה קלה.  המלקט עשבים–לתקן, כל שהוא; ואם לבהמה, כמלוא פי גדי.

יב,ג  הכותב–בין בימינו בין בשמאלו, בין משם אחד בין משני שמות, בין משני סמיונות, בכל לשון–חייב.  אמר רבי יוסי, לא נתחייבו שתי אותות אלא משום רושם, שכך היו רושמין על קרשי המשכן, לידע איזה הוא בן זוגו.  אמר רבי יהודה, מצינו שם קטן משם גדול–שם משמעון ומשמואל, נוח מנחור, ודן מדנייאל, וגד מגדייאל.