בגן החכמה עמודים 225-226

אֵיזֶה מֶרְחָק יֵשׁ בֵּין הַתָּם לֶחָכָם! הַתָּם יָדַע שֶׁזֶּה חָסֵר – וְשָׂמַח. הֶחָכָם יָדַע שֶׁזֶּה מֻשְׁלָם – וְלֹא שָׂמַח. הַתָּם, אֲפִלּוּ שֶׁאַף אֶחָד לֹא שִׁבַּח אוֹתוֹ, וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ לֹא עוֹדְדָה אוֹתוֹ – שָׂמַח. הֶחָכָם, דַּי הָיָה לוֹ בְּכָךְ שֶׁאָדָם אֶחָד מִכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם לֹא מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ, וּכְבָר הוּא נִשְׁבַּר.

מַה גּוֹרֵם לַהֶבְדֵּל הַזֶּה בֵּין הַתָּם לֶחָכָם? הָאֱמוּנָה! כִּי רַק הָאֱמוּנָה שֶׁל הַתָּם, הִיא שֶׁנָּתְנָה לוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה. כִּי הוּא הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ וְהַטָּעוּת שֶׁלּוֹ – זֶה הַשְּׁלֵמוּת שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן הוּא שָׂמַח, וְשׁוּם אָדָם לֹא יָכוֹל הָיָה לְהַפִּיל אוֹתוֹ מֵהַשִּׂמְחָה הַזֹּאת. וְאִלּוּ הֶחָכָם, שֶׁחַי בִּכְפִירָה, שֶׁהוּא זֶה שֶׁעוֹשֶׂה הַכֹּל בְּכֹחוֹ, וְכָל הַשִּׂמְחָה וְהַחַיּוּת שֶׁלּוֹ הָיוּ תְּלוּיִים בְּכָךְ שֶׁיְּשַׁבְּחוּ אוֹתוֹ וִיהַלְּלוּ אוֹתוֹ, מִמֵּילָא כַּאֲשֶׁר הַשַּׂר לֹא הָיָה מְרֻצֶּה מֵהַטַּבַּעַת, וְלֹא שִׁבַּח אֶת עֲבוֹדָתוֹ, הוּא נִשְׁבַּר מִזֶּה וְהִתְיַסֵּר.

הַתָּם הֶאֱמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וְלָכֵן קִבֵּל בְּאַהֲבָה אֶת הָעֻבְדָּה שֶׁצּוֹחֲקִים עָלָיו וְלוֹעֲגִים לוֹ, כִּי יָדַע, שֶׁכָּכָה הַשֵּׁם רוֹצֶה, וְאֵין בְּנֵי אָדָם בִּכְלָל. וְאִלּוּ הֶחָכָם שֶׁחַי בִּכְפִירָה, וְרָאָה בְּנֵי אָדָם, וְרָצָה לְקַבֵּל חַיּוּת מֵהֵם, נִשְׁבַּר מֵהַתְּגוּבָה שֶׁל הַשַּׂר.

חָכָם חָכָם… מַדּוּעַ אַתָּה מִתְיַסֵּר כָּל כָּךְ מֵהָעֻבְדָּה שֶׁהַשַּׂר לֹא מְרֻצֶּה מֵהַטַּבַּעַת שֶׁעָשִׂיתָ לוֹ? הֲלֹא יָדַעְתָּ שֶׁהַטַּבַּעַת שֶׁעָשִׂיתָ הִיא נִפְלָאָה? וּכְפִי הַנִּרְאֶה, אוֹתוֹ שַׂר שֶׁצּוֹחֵק עָלֶיךָ, לֹא מֵבִין כְּלוּם בְּטַבָּעוֹת. אִם כֵּן, מַדּוּעַ אַתָּה מִתְחַשֵּׁב בְּדַעְתּוֹ? הֲלֹא כָּל מִי שֶׁמֵּבִין בְּטַבָּעוֹת יְמַלֵּא פִּיו בִּשְׁבָחִים, וְרַק מֵחֲמַת שֶׁאֵיזֶה “גֹּלֶם” שֶׁלֹּא מֵבִין מֵחַיָּיו, אוֹמֵר אֶת דַּעְתּוֹ הָאֱוִילִית, כְּבָר יֵשׁ לְךָ יִסּוּרִים?!

הַתּוֹפָעָה הַזֹּאת, שֶׁהָאָדָם רָגִישׁ כָּל כָּךְ לְדַעַת הַבְּרִיּוֹת, וְכָל חַיּוּתוֹ תְּלוּיָה וְעוֹמֶדֶת עַל דֵּעוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים, וְזֶה מַה שֶּׁקּוֹבֵעַ לוֹ אֶת הַחַיִּים הַיָּפִים שֶׁלּוֹ: שֶׁמַּסְכִּימִים אִתּוֹ, וּמְבִינִים אוֹתוֹ, וּמְעוֹדְדִים אוֹתוֹ וכו’ וכו’, זֶה רַק מֵחֲמַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ תַּאֲוָה לְכָבוֹד, שֶׁכְּפִי שֶׁכְּבָר כָּתַבְנוּ, זוֹ מַחֲלַת נֶפֶשׁ נוֹרָאִית, שֶׁרוֹצֶה כָּבוֹד בְּצוּרָה חוֹלָנִית, וְרוֹדֵף אַחַר הַכָּבוֹד כְּמוֹ אַחַר הַחַיִּים שֶׁלּוֹ. מַחֲלַת נֶפֶשׁ זוֹ, הִיא תּוֹצָאָה יְשִׁירָה שֶׁל חֹסֶר בִּטָּחוֹן עַצְמִי, הַבָּאָה מֵהַכְּפִירָה, שֶׁמַּאֲמִין רַק בָּ”אֲנִי” שֶׁלּוֹ, וְהוּא לֹא חַי בֶּאֱמוּנָה, וּבָרוּר שֶׁהוּא לֹא מוֹצֵא אֶת הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית; אֶת הַקֶּשֶׁר עִם הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וְעִם הַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ. מִמֵּילָא, הוּא לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שָׂמֵחַ.

וְכֵן פַּעַם אֶחָד בָּא שַׂר גָדוֹל וְהֵבִיא אֶבֶן טוֹב יָקָר, שֶׁבָּא מִמֶּרְחַקִּים, וְהֵבִיא לוֹ עוֹד אֶבֶן טוֹב עִם צִיּוּר, וְצִוָּה לוֹ, שֶׁיְּצַיֵּר כַּצִּיּוּר הַזֶּה עַל הָאֶבֶן טוֹב שֶׁהֵבִיא וְצִיֵּר מַמָּשׁ כְּאוֹתוֹ הַצִּיּוּר, רַק שֶׁשָּׁגָה בְּדָבָר אֶחָד, שֶׁלֹּא הָיָה שׁוּם אָדָם מֵבִין עַל זֶה, רַק הוּא לְבַדּוֹ. וּבָא הַשַּׂר וְקִבֵּל הָאֶבֶן טוֹב, וַיִּישַׁר בְּעֵינָיו וְהָיָה לוֹ לְהֶחָכָם הַזֶּה יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִן הַשְּׁגִיאָה: הֲלֹא עַד הֵיכָן מַגִּיעַ חָכְמָתִי, וְעַתָּה יִזְדַּמֵּן לִי שְׁגִיאָה!…

וְעַתָּה הָרַבִּי מְתָאֵר מִקְרֶה אַחֵר, שֶׁבּוֹ דַּוְקָא הַשַּׂר הוּא זֶה שֶׁמְּרֻצֶּה, וְהֶחָכָם מְקַבֵּל אֶת כָּל הַתִּשְׁבָּחוֹת מִמֶּנּוּ, וּמִן הַסְּתָם הוּא מְקַבֵּל תִּשְׁבָּחוֹת מִכָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַטַּבַּעַת, וְכֻלָּם מִתְפַּעֲלִים מִמֶּנָּה. רַק עַתָּה יֵשׁ מַשֶּׁהוּ אַחֵר שֶׁהוֹרֵס לוֹ אֶת כָּל הַשִּׂמְחָה וּמְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּצַעַר וְיִסּוּרִים: שֶׁמֵּחֲמַת שֶׁנִּזְדַּמְּנָה לוֹ אֵיזוֹ שְׁגִיאָה דַּקָּה מִן הַדַּקָּה, שֶׁאַף אֶחָד חוּץ מִמֶּנּוּ לֹא רוֹאֶה אוֹתָהּ, הַכֹּל כְּבָר לֹא שָׁוֶה כְּלוּם…

רוֹאִים אָנוּ, שֶׁמָּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה, הֶחָכָם תָּמִיד יִמְצָא אֵיזֶה דָּבָר לְהִצְטַעֵר מִמֶּנּוּ. לְעֻמָּתוֹ, הַתָּם, מַה שֶּׁלֹּא יִהְיֶה, הוּא תָּמִיד יִשְׂמַח בְּכָל דָּבָר, גַּם בַּמִּנְעָל הַמְשֻׁלָּשׁ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ יוֹדֵעַ הֵיטֵב שֶׁהוּא עָקֹם, וְשֶׁכֻּלָּם רוֹאִים שֶׁהוּא עָקֹם, וְאַף לוֹעֲגִים לוֹ.