בגן החכמה עמודים 277-278
הגן היומי בגן החכמה עמודים 277-278: אַחַר-כָּךְ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּבוֹא זֶה הַתָּם הַמּוֹשֵׁל אֵלָיו, וְנָסַע אֵלָיו וְדִבֵּר הַמֶּלֶךְ עִם הַתָּם...
אַחַר-כָּךְ שָׁלַח הַמֶּלֶךְ, שֶׁיָּבוֹא זֶה הַתָּם הַמּוֹשֵׁל אֵלָיו, וְנָסַע אֵלָיו וְדִבֵּר הַמֶּלֶךְ עִם הַתָּם בִּתְחִלָּה מֵהַנְהָגַת הַמְּדִינָה – וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מְאֹד מְאֹד, כִּי רָאָה שֶׁהוּא מִתְנַהֵג בְּישֶׁר וֶאֱמֶת גָּדוֹל, בְּלִי שׁוּם עַוְלָה וּמִרְמָה. אַחַר-כָּךְ הִתְחִיל הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת – וֶהֱשִׁיבוֹ הַתָּם כָּרָאוּי, וְהוּטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ זֹאת בְּיוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְאָמַר: אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהוּא חָכָם כָּזֶה, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן הוּא מִתְנַהֵג בִּתְמִימוּת כָּזֶה! וַיִּיטַב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ מְאֹד מְאֹד…
הַמֶּלֶךְ נֶהֱנָה מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ שֶׁיֶּשְׁנוֹ כָּזֶה תָּם, הַמִּתְנַהֵג בְּכָזוֹ תְּמִימוּת וְיֹשֶׁר, וְלַמְרוֹת שֶׁיּוֹדֵעַ חָכְמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת, הַחָכְמָה שֶׁלּוֹ לֹא מַכְנִיסָה בּוֹ גַּאֲוָה. כִּי הַחָכְמָה, יוֹתֵר מִכָּל דָּבָר אַחֵר, הִיא הַמְּסִיטָה אֶת הָאָדָם מִן הַיֹּשֶׁר, מֵאַחַר וְהִיא הַדָּבָר הָעִקָּרִי הַמֵּבִיא לִידֵי גַּאֲוָה. כִּי חָכְמָה הִיא הַדָּבָר הֲכִי חָשׁוּב בָּעוֹלָם, וְכֵן הִיא הַדָּבָר שֶׁכַּאֲשֶׁר הָאָדָם עוֹלֶה בּוֹ עַל אֲחֵרִים, זֶה הֲכִי בּוֹלֵט. וְגַם, הַחָכְמָה נִמְצֵאת בְּתוֹךְ הָאָדָם, בִּפְנִימִיּוּתוֹ מַמָּשׁ, וְקָשֶׁה לוֹ שֶׁלֹּא לְיַחֵס אוֹתָהּ לְעַצְמוֹ וּלְהִתְגָּאוֹת בָּהּ, וְכַמּוּבָן בָּרֶגַע שֶׁמִּתְגָּאֶה, מִיָּד הוּא מְאַבֵּד אֶת כָּל הַיֹּשֶׁר וְהָאֱמֶת וְהַחָכְמָה הָאֲמִתִּית, כִּי “כָּל הַמִּתְגָּאֶה חָכְמָתוֹ מִסְתַּלֶּקֶת מִמֶּנּוּ”, וְנִכְנֶסֶת בּוֹ עַרְמוּמִיּוּת, בִּבְחִינַת: “אֲנִי חָכְמָה שָׁכַנְתִּי עָרְמָה”. לָכֵן זֶה הָיָה פֶּלֶא גָּדוֹל בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ – כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה, אֵיךְ הַתָּם כָּזֶה חָכָם גָּדוֹל, וּמִתְנַהֵג עֲדַיִן בִּתְמִימוּת.
וּמִנָּה הַמֶּלֶךְ אוֹתוֹ, שֶׁיִּהְיֶה הַשַּׂר שֶׁבְּרֹאשׁ כָּל הַשָּׁרִים וְצִוָּה לוֹ מָקוֹם מְיֻחָד, שֶׁשָּׁם יִהְיֶה יְשִׁיבָתוֹ, וְצִוָּה, שֶׁיִּבָּנֶה לוֹ חוֹמוֹת נָאוֹת וּמְפֹאָרוֹת כָּרָאוּי, וְנָתַן לוֹ כְּתָב עַל הִתְמַנּוּת הַזֹּאת, שֶׁיִהְיֶה שַׁר כַּנַּ”ל וְכֵן הָיָה, שֶׁבָּנוּ לוֹ בִּנְיָנִים כַּנַּ”ל, בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁצִּוָּה הַמֶּלֶךְ, וְהָלַךְ וְקִבֵּל הַגְּדֻלָּה בְּתֹקֶף…
הַתֹּקֶף שֶׁל הַתָּם בְּקַבְּלוֹ אֶת הַמִּנּוּיִים הַנַּ”ל, מַרְאֶה שֶׁהָעֲנָוָה שֶׁלּוֹ אֲמִתִּית, כִּי עֲנָוָה פְּסוּלָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, שֶׁלֹּא מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, וּמִמֵּילָא אֵינוֹ יָכוֹל לִמְלֹךְ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר אָדָם זוֹכֶה לַעֲנָוָה אֲמִתִּית, הוּא בְּוַדַּאי גַּם מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ. כִּי מֵאַחַר וְהוּא מַאֲמִין שֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם, הוּא יוֹדֵעַ שֶׁגַּם הַמַּלְכוּת שֶׁנִּתְּנָה לוֹ, הִיא מֵאֵת הַשֵּׁם, וּמִמֵּילָא הוּא מוֹלֵךְ בְּתֹקֶף, כְּמוֹ שֶׁאָכֵן צְרִיכִים לִמְלֹךְ. וּמֵאַחַר וְהוּא יָכוֹל לָדַעַת גַּם אֶת הַמַּעֲלוֹת שֶׁלּוֹ מִבְּלִי לְהִתְגָּאוֹת בָּהֶן, הוּא יוֹדֵעַ לִנְהֹג בַּמַּלְכוּת בְּתֹקֶף בְּלִי שׁוּם חֻלְשָׁה.
וְדַע, שֶׁזֶּה הַהֶבְדֵּל בֵּין עֲנָוָה אֲמִתִּית וַעֲנָוָה פְּסוּלָה: אִם הָאָדָם מַגִּיעַ עַל יְדֵי הָ”עֲנָוָה” שֶׁלּוֹ לַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, וּלְמֹחִין דְּקַטְנוּת, כִּי נִכְנָסוֹת בּוֹ מַחְשָׁבוֹת, שֶׁהוּא לֹא שָׁוֶה כְּלוּם, וְהוּא לֹא יֻצְלַח וכד’, בְּיָדוּעַ שֶׁאֵין זוֹ עֲנָוָה כְּלָל, כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, בְּתוֹרָה כב בְּלִקּוּטֵי תִּנְיָנָא: בְּעִנְיַן הַהַכְנָעָה טוֹעִים הָעוֹלָם הַרְבֵּה, כִּי הֲלֹא כַּמָּה אָנוּ מְיַגְּעִין עַצְמֵנוּ בַּעֲבוֹדוֹת וּבִתְפִלָּה כְּדֵי לָצֵאת מִמֹּחִין דְּקַטְנוּת לְמֹחִין דְּגַדְלוּת, וְאִם-כֵּן אִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה הַהַכְנָעָה בִּפְשִׁיטוּת, כִּי אִם-כֵּן הוּא נִכְנָס לְקַטְנוּת, וְעַל-כֵּן בְּהֶכְרֵחַ שֶׁיֵּשׁ בָּזֶה דַּעַת…
עַתָּה מְבִינִים הֵיטֵב דָּבָר שֶׁלִּכְאוֹרָה לֹא הָיָה מוּבָן: כֵּיצַד הַתָּם, שֶׁעַד הַיּוֹם הָיָה כָּל כָּךְ נִכְנָע וְנֹחַ, מִיָּד כְּשֶׁקִּבֵּל אֶת הַגְּדֻלָּה, נָהַג בָּהּ בְּתֹקֶף, בְּלִי שׁוּם בִּלְבּוּל. כִּי אַדְּרַבָּה, זוֹ הִיא הָעֲנָוָה הָאֲמִתִּית, שֶׁאֵין פֵּרוּשָׁהּ חֲלִישׁוּת הַדַּעַת וְעַצְלוּת, כַּמּוּבָא בְּמַאֲמַר רַבֵּינוּ הַנַּ”ל, אֶלָּא הָעֲנָוָה הִיא הַיְדִיעָה שֶׁהַכֹּל שַׁיָּךְ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וּמִמֵּילָא גַּם הַגְּדֻלָּה שַׁיֶּכֶת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, וְאִם הוּא בָּחַר בְּאָדָם מְסֻיָּם לָתֵת לוֹ הַגְּדֻלָּה, עָלָיו לִנְהֹג בִּגְדֻלָּה זוֹ, וְלַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹן הַשֵּׁם. וְכָל עוֹד שֶׁהוּא לֹא שׁוֹכֵחַ לְמִי שַׁיֶּכֶת הַגְּדֻלָּה, יָכוֹל הוּא לִנְהֹג בָּהּ בְּתֹקֶף וְעֹז, בְּלִי שֶׁזֶּה יְהַוֶּה שׁוּם פְּגָם בָּעֲנָוָה שֶׁלּוֹ.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור