צניחה חופשית, מתי זה בטוח?

מה ההבדל בין אלה שעושים צניחה
חופשית ממטוס לבין אלה שצונחים
באיזה סיוט בשעה שלוש לפנות בוקר?
מילה אחת!
 
 
אם תשאלו אדם מה הדבר שהכי יגרום לו לרתוח מכעס, ואם באמת תחקרו את העניין לעומק, בדרך כלל תגלו, לפי התשובה שלו, שהמצב של להיות בלי שליטה זה משהו שמרתיח אותו יותר מכל דבר אחר בעולם. זה, כך הוא יגלה לכם, מקור כל התסכולים שיש לכל מי שחי על פני כדור הארץ – חוסר שליטה. לאדם לא כל כך מפריע מכאב הראש שהוא חווה, אם יש באפשרותו לקחת איזה כדור אופטלגין או אספירין, מניסיון, שיפיג את הלחץ והכאבים לשעה-שעתיים הבאות בלבד. אבל הוא לא יוכל לסבול מגרנה ששום כדור לא יכניע אותה. למה? בגלל שאין לו שליטה על זה…
 
עכשיו תשאלו אדם איזו חלום הכי גרוע ומפחיד בעיניו. הרבה יאמרו לכם שחלום בו הם נופלים למקום לא נודע הוא החלום המפחיד והמאיים שיש. אם כך, בואו נשאל שאלה מעניינת: האם כל אותם אנשים שעושים צניחה חופשית משוגעים? ברור שלא. אני באופן אישי מכירים צנחנים כאלה עם תואר מהאוניברסיטה. אם כך, איך הם יכולים להרשות לעצמם לקפוץ (כמו משוגעים, אמרנו?) ממטוס לאוויר הפתוח, למטה? הם הרי חווים את הצניחה החופשית לפרק זמן מסוים, אחר כך מושכים בחבל כלשהו שפותח את המצנח, אחרת המצנח נפתח בצורה אוטומטית. הם לא מסוגלים לשלוט במהירות שהם נופלים למטה.
 
אז מה ההבדל בין אלה שעושים צניחה חופשית ממטוס לבין אלה שצונחים באיזה סיוט בשעה שלוש לפנות בוקר?
 
במילה אחת: ביטחון!
 
לצנחן מהמטוס יש במה לבטוח – המצנח ייפתח. לצנחן מהסיוט בשעה שלוש לפנות בוקר אין במה לבטוח.
 
לא מזמן, כשהלכתי באחד מרחובותיה של העיר בה אני גר – אשדוד, פנה אלי אדם מודאג במיוחד.
 
"מה יהיה, רבי לייזר? שמעת כמה תחמושת מעבירים לעזה דרך סיני? הגבול עם מצרים כבר לא בטוח, המצב שם נהיה מאוד מסוכן. ושמעת על מה שאחמדיניג'אד רוצה לעשות? להתעמת עם האמריקאים במפרץ הפרסי, ואם זה מה שיקרה, הוא יתקיף עם טילים. חיזבאללה עוזרים לאסד בסוריה, אז כנראה שנצטרך להיגרר למלחמה בקרוב. ורגע, לא אמרתי לך שהאיראנים עומדים להכריז שיהיה בידיהם בקרוב מאוד ממש נשק גרעיני? והמופתי בירושלים קורא לכל הערבים להרוג יהודים. ואם זה לא מספיק, אז יאיר לפיד, כך נראה, עומד להיות ראש הממשלה הבא! רבי לייזר, מה יהיה? מה יהיה?…."
 
"רגע אחד, ידידי", הצלחתי להכניס משפט כשהוא עצר לקחת נשימה. "אתה כנראה מחובר עם אינפוזיה לחדשות, הא?"
 
"אני חייב להיות מעודכן. אני לא יכול לחיות כמו בת יענה עם הראש באדמה", אמר-נעלב כשהצעתי לו להתנתק מכל אתרי החדשות.
 
"תהיה כנה עם עצמך", אמרתי, "אתה לא מרגיש רגוע ונוח במצב של חוסר שליטה, נכון?"
 
הוא חשב לרגע. האיש חובש כיפה על ראשו השיב לי תשובה די מפתיעה. "אתה יודע, רבי לייזר, לא חשבתי על זה, אבל עכשיו כשהזכרת את זה אני חושב שזה נכון".
 
"מה אנו עושים בזמן שלנו? זה תלוי בנו. איך נפיק ממנו את הטוב ביותר? גם זה תלוי בנו. יש לנו את השליטה והבחירה החופשית לדחוף את הראש למסך המחשב, או להבדיל, לספר גמרא. אנחנו יכולים להעביר שעות על גבי שעות בפייסבוק, או להבדיל, לדבר עם השם בתפילה האישית (התבודדות). למה לפחד מדברים שאין לנו עליהם שליטה, כשיש כל כך הרבה דברים שבהם יש לנו שליטה? חוץ מזה, מי החצוף הזה שחושב שהוא יכול לנהל את העולם יותר טוב מהשם יתברך?"
 
"אני בהחלט מאמין בהשם", אמר להגנתו. "אני רק חייב לעשות את ההשתדלות שלי, להיות מעודכן".
 
"ההשתדלות שלנו היא לחזק את האמונה שלנו ולבטוח בבורא עולם. הוא מנהל את העולם. והוא לא רק שעושה כל יום את הטוב ביותר, אלא את הטוב ביותר למען הפרט והכלל". והמשכתי להסביר לו שכאשר אנו דואגים ולחוצים קשה להרגיש בשליטה. מה גם, שאין לנו שום סיבה להרגיש כך. אפשר לעצור הכל, ללחוץ על כפתור ה-"reset"במוח שלנו ולדבר עם השם במשך שעה. זאת שליטה אמיתית. "אולי תצטרף אלי?" הצעתי לו, "אני בדיוק בדרך לפרדס בו אני מתבודד…"
 
אבל הוא לא הצטרף. נראה שהוא מעדיף להנציח את הדאגות והחרדות שלו, יותר מאשר לחיות חיי אמונה וביטחון מתוקים. אולי ההצעה לעסוק בגמרא במקום בפייסבוק הפתיעה אותו? מי יודע. חבל מאוד שאנשים מעדיפים לחיות את חייהם בפחדים איומים בלי לדעת לעולם באיזה רגע המשבר יקרה, במקום לחיות את החיים התוססים והמעוררים של אותם צנחנים שיודעים שהמצנח תמיד ייפתח ברגע הנכון.
 
כיף לעשות צניחה חופשית, במיוחד שהמנצח שלך הוא בורא עולם בכבודו ובעצמו.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס"