אמת אחת או שתיים?

כמי שעוסק בחקר דתות ורוחניות, אני מתוודע להמון אמיתות ושיטות. בכל מקום תמצא משהו מיוחד ומרתק. אבל היהדות עושה לי תחושה של 'האמת אצלנו וזהו'. האמנם? ומה עם איש באמונתו יחיה?

6 דק' קריאה

דוד גבירצמן

פורסם בתאריך 05.04.21

שלום לך דוד,
 
שמי אלחנן ואני עוסק במספר תחומים ברפואה הסינית. ההתמחות שלי כאמור היא ברפואה אלטרנטיבית, אבל התחביב שלי הוא חקר דתות ורוחניות. אני קורא הרבה גם על יהדות, בעיקר מתעניין בקבלה וחסידות. ככל שאני הוגה יותר בתכנים יהודיים, מציקה לי יותר ויותר שאלה. אנסח אותה כך: האם יש רק אמת אחת? אני מתוודע להמון אמיתות, שיטות ותפישות עולם, לכל אחת מהן יש משהו מיוחד ומרתק. אך היהדות עושה לי תחושה של 'האמת אצלנו וזהו', אם זה אכן כך? ומה עם איש באמונתו יחיה? אשמח לקבל בהירות בנושא. 
 
* * *
 
אלחנן שלום,
 
בראשותך תיקון קטן. הפסוק שציטטת אינו קיים. בשום מקום בתנ"ך לא כתוב "איש באמונתו יחיה" כן כתוב "וצדיק באמונתו יחיה". באופן אישי אינך אשם בטעות. זו אחת הטעויות הפופולאריות שהתנחלו להן בשיח הציבורי, משום שאף אחד מהמצטטים לא מתאמץ ובודק מה המקור. אני פותח בתיקון הטעות הזו משום שלמרבה השעשוע או המבוכה, הרחוב עושה בפסוק זה שימוש במשמעותו ההפוכה לחלוטין. "איש באמונתו יחיה" נעשה בן זוגו של "חיה ותן לחיות" ושותפו המושבע של "כל אחד והאמונה שלו" וכן על זו הדרך. משמעותו המקורית של הפסוק היא, שהצדיק הבוטח ומאמין בהשם שואב את חייו ואת חיותו מאמונתו. פשוט ביותר.
 
כעת נעבור לעצם השאלה. אתה מציג בעצם את אחת השאלות הנפוצות והמטרידות כל מבקש דרך: האם יש אמת אחת בלבד או שמא ישנן אמיתות רבות, וכל אחד שיבחר לעצמו את מה שמתאים לו? בכבוד.
 
התשובה מורכבת.
 
קודם כל ננסה להבין בכלל את המונח 'אמת'. אנחנו נוהגים להשתמש במילה זו בכל הקשר אפשרי ויתכן מאוד שמעולם עדיין לא ממש הבנו אותה. בוא ננסה את האופן הכי פשוט, נניח ששנינו עומדים כעת יחד ומתבוננים בשולחן עץ. אנחנו נשאלים 'מה זה?' והתשובה שלנו היא כמובן 'שולחן'. האם זו אכן האמת היחידה? ובעצם, למה שלא נאפשר לעצמנו קצת מעוף. אתה תראה באובייקט הזה שולחן, ואני לצורך העניין יזהה בו כיסא. למה לא? תגיד אתה…
 
זה בסדר, מותר וגם בריא להשקיף על חפצים ולראות בהם מדי פעם פנים חדשות. אומנים אוהבים לעשות את זה, וגם ילדים. שולחן יכול לשאת דימוי של פיל מרשים או כיסא חסר משענת, עב"ם ומה לא. אבל כל אלו אינם האמת. משום שאמת יש רק אחת. לעצם הזה קוראים שולחן.
 
אמת מורכבת משלושה אותיות הכוללות את המציאות כולה. משום כך היא נקראת 'ראש תוך סוף'. המציאות השלמה מוגדרת בשלושה מימדים – התחלה, אמצע סוף. אל"ף היא האות הראשונה, הת' אחרונה, ואילו המ"ם אמצעית מכל עשרים ושניים אותיות התורה הקדושה. אם המילה אמת נשמעת מאיימת, ניתן לכנות אותה 'המציאות'.
 
אתה מבין, אנשים לא אוהבים את האמירה 'אמת יש רק אחת', זה נשמע כאילו מישהו מעוניין לנכס לעצמו את האמת, נכון? זה נראה כמו פתיח להטפה דתית חשוכה. הדימוי הזה נולד בטעות משום שאמת איננה שם תואר, אמת זו הגדרת המציאות – תהיה אשר תהיה. ותיכף ננסה להסביר את זה.
 
אם מישהו ניגש אלינו ואומר לנו 'סובארו זה האוטו הכי הכי', אנחנו אומרים לעצמנו 'אוקיי, עוד סוכן מכירות, שיהיה בריא'. להגדיר מוצר מסוים כהכי טוב או להעניק לאדם את התואר 'הכי מוצלח', זה לקבוע עובדה שרירותית שכל אדם מסוגל באותה מידה להפריך אותה. בעיניך סובארו זה האוטו. בעיניי דווקא 'טויוטה'. כל אחד מאיתנו יכול להביא הוכחות משלו. ומן הסתם, גם לכל אחד מאיתנו הגדרה שונה לטיב ולאיכות. לכן אף אחת מהאמירות הללו אינה יכולה להיקרא 'אמת מוחלטת'. לקבוע הגדרה אנושית מסוימת כאמת מוחלטת זו שתלטנות. משום שחוץ מנקודת המבט שלנו, משוטטים בעולם עוד כמה מיליארדי בעלי דעה אישית אחרת.
 
הדבר שונה בשעה שאנחנו מדברים על המציאות. כלומר לא על האופן בו אנו חווים אותה. וזו בעצם שורש הטעות. יש מציאות ויש את האופן בו אנו חווים אותה. מציאות יכולה להיות רק אחת – מה שהיא. חוויות יכולות להיות לאינספור – כמניין האנשים החווים אותן.
 
רוב הדיונים האנושיים סביב 'אמת' עוסקים באופן עקרוני בחוויות מציאות. אנשים מתווכחים על טיבו של מוצר מסוים או על איכות השירות של חברה כלשהי. הדיון הזה ממוקד כולו באופן בו חווה כל אחד מהם את המוצר או את השירות. החוויות אינן יכולות להיות זהות משום שלכל אדם דרישות משלו, הרגלי חיים שונים, רמת ביקורתיות, רגישות ומרכיבים רבים אחרים ושונים. לכן הוויכוחים הללו, על פי רוב, הם וויכוחי סרק. איך אומרים – 'על טעם וריח לא ניתן להתווכח'.
 
לעומת זאת, על מציאות אפשרי בהחלט לערוך דיון. אנחנו יכולים להתדיין יחדיו האם הציור שלפנינו מקורי או מצולם בטכניקה משופרת, ואנחנו יכולים גם לדון האם מזג האוויר היום הכיל אחוזי לחות גבוהים מאמש. זאת, משום שכל הנושאים הללו עוסקים במציאות, ומציאות ניתן לברר ולאמת. הבעיה היא, שנדמה לנו כאילו שמציאות רוחנית היא חומר אוורירי, רוחני שכזה. משהו שכל אחד יכול לראות בו משהו שונה. זה נכון וגם מאוד לא נכון!
 
רוחניות היא חוויה אישית לגמרי. לכן, בכל מצב, לכל אדם תהיינה חוויות רוחניות בעלות אופי שונה, ועוד ניגע בזה בהמשך בעזרת השם. אך עם זאת, המציאות הרוחנית כשלעצמה חייבת להיות מוחלטת, לפחות כמו המציאות החומרית שנולדה ממנה. אם התולדה (כלומר המציאות הגשמית) נתפסת בעינינו כמוחלטת (השולחן הוא שולחן והקיר הוא קיר) ההורה הרוחני שלה (כלומר המציאות הרוחנית) חייבת אף היא להיות מוחלטת.
 
אמת שאיננה מוחלטת איננה אמת. לכל היותר זו תיאוריה משכנעת.
 
אז מי זו האמת?
 
כמו בוויכוח בנוגע לשולחן, האמת היא המציאות. השאלה איזו הגדרה מקרבת אותנו לאמת באופן הכי נכון ומדויק. בתקופה שלנו התודעה הפכה לעיסוק פופולארי. בכל קצוות תבל עוסקים במודעות עצמית ואוניברסאלית. חכמות ותובנות עמוקות יורדות לעולם. שיטות התבוננות וריפוי מתפתחות ללא הרף. כמה טוב. על כך נאמר בחזון אחרית הימים "ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים". הדעת שגודשת אותנו אמורה לקרב אותנו עוד יותר ויותר לאמונה והשגה בנוכחותו של הבורא.
 
אך הבה נבין. תפישות עולם כשמן כן הן – עדשות אנושיות להתבוננות על המציאות. כל אדם נושא בתוכו תפישת עולם משלו משום שהוא משקיף על המציאות ממשקפי התודעה שלו. הוא צופה בה מתוך רקע שונה ומתוך המושגים המוכרים לו, לכן תפישת עולם לעולם לא תהיה האמת. היא תהיה, מקסימום, חלון נקי יותר או פחות להשקיף בעדו על האמת.
 
לחפש אמת, זה נקרא לחפש את החלון הנקי ביותר שיעביר אלינו את הכרת האמת, כלומר המציאות. כל מחפש דרך אמור לערוך בחייו דרך חוויותיו את החיפוש הזה.
 
אינני יכול להיכנס במסגרת זו להגדרות המדיוקות של 'החלון הנקי'. אך דבר אחד ננסה לחדד. הדיון סביב זהותה של האמת חייב להיות מוגדר נכון. איננו מתיימרים לקבוע אמיתות, משום שאיננו מחוללי המציאות. האמת היא אך ורק המציאות האמיתית, והיחיד שניסח אותה הוא זה שגם יצר את המציאות. הדיון שלנו מתמקד בחיפוש החלון הנכון שישקיף באופן המלא והנקי ביותר על האמת.
 
כעת מילה אחת על 'חלון נקי'. קיימים הרבה קריטריונים חשובים לניקיונו של חלון השקפה. אך לכל הדעות החשוב מכולם הוא – בלי אגו. שמשה נקייה מתאפיינת בחוסר נוכחות. שמשה שניתן לזהות אותה עצמה כבר איננה נקייה לחלוטין. אילו הייתה נקייה לא היינו רואים אותה.
 
כך גם בנוגע להגדרת האמת. מגדירי אמת שנוכחותם מטילה צל על האמת אותה הם מבקשים לשווק, אינם מציגים את האמת הנקייה. הם מציגים את עצמם ומתקשטים באמת. וכל מחפש דרך נחוש יוכל להכיר מיד בדמויות שכאלו. מי שיוצר סביב דעותיו והארותיו פולחן אישיות כבר איננו שקוף לחלוטין. לא נוכל לראות דרכו את האמת בטהרתה. הרבה מעצמו עשוי להיות מעורב בה. חשוב לשים לב!
 
מהסיבה הזו מניחה התורה הקדושה דגש בולט מאוד על ענוותנותו של משה רבינו – מוסר התורה. "והאיש משה עניו מכל האדם אשר על פני האדמה" אומרת לנו התורה. משה רבינו – מי שהוריד אלינו לכאן, את החלון הנקי ביותר להשקפה מלאה על האמת – את התורה, נבחר לתפקידו רק משום שהיה האדם העניו ביותר בהיסטוריה. והבורא בעצמו מעיד כך עליו. הספרים הקדושים מדברים המון על חיוניותו של המרכיב הזה, במיוחד אצל מי שמנחיל דעת ומעביר מסר רוחני לתלמידים.
 
ועוד טיפ קטן באותו נושא. מעניין להבחין בתופעה מופלאה המאפיינת את עם ישראל, ואת האופן בו הוא מעביר זה למעלה משלושת אלפים שנים את התורה מדור לדור. התורה הקדושה עוברת אצלנו מאב לבן ומרב לתלמיד, מהרגע בו ירדה על הר סיני ועד ימינו אנו. לפי חישוב פשוט, נטלו חלק במסע הזה אלפי אלפים של 'מנחילי תורה', רבנים, צדיקים, מורים רוחניים ועוד. כל אותם אישים היו חייבים להיות מוכשרים במידה כזו או אחרת. הם יצרו יצירות תורניות מדהימות, דוגמת התלמוד, הזוהר, השולחן ערוך ועוד. כל אותם אישים גם היו מוקפים בהערצה עצומה. תלמידים, חסידים ואנשים שראו בהם מיגדלור של קדושה. האישים הללו יכלו בקלות לייסד דת חדשה. לעשות מעצמם אישיות וליצור סביבם פולחן. תופעות שכאלו רווחות בכל דתות העולם. דת מולידה דת. פולחן יוצר פולחן. אבל בעם ישראל, לא. העם המקורי זה שחי ונושם עד היום ורק הולך ומתעצם, נושא את אותם עקרונות מדויקים, אותן מצוות, אותה התורה – המכילה בכל מקום בו תפגוש בה את אותו מספר מדויק של אותיות! וכל זאת, חרף העובדה שאלפי אלפים של מעבירי מסר היו שותפים בהעברתה.
 
הדבר אומר, שהמרכיב הכי חשוב שהרכיב את אישיותם של אותם אנשים היה הענווה. כזו הנובעת מתוך הכרה בנוכחותו של בורא ובאמת אחת ויחידה שלא תשתנה. הפרט הזה אומר יותר ממשהו!
     
אלחנן, תרשה לי לנחש מה אתה שואל את עצמך כעת: 'אז זהו, יש אמת אחת וכולם צריכים להתאים את עצמם אליה…?'
 
אפשר לומר שהרעיון לא מקובל עליך. האמת שגם עלי לא. ועוד יותר אמת, שגם על בורא עולם לא. אם בורא עולם ברא לכל אדם רגליים בעלי מידה שונה, הוא לא התכוון שנרכוש כולנו נעליים באותה מידה ונסתדר איכשהו. ואם השם יתברך ברא כל אחד מאיתנו באופי שונה והצמיח אותנו בבתים שונים ומתוך חוויות שונות, הוא לא התכוון שנחווה את האמת באופן זהה. עם זאת, הוא כן מסר לנו כללים ברורים ואחידים איך להתקיים יחד במציאות האחת והמשותפת. שהרי, אף אחד לא היה חושב שראוי להנהיג כללי נימוס וחוקי נהיגה אישיים מותאמים לאופי האישי של כל נהג ואזרח, למרות שלכל אדם אישיות משלו, ההתנהגות במציאות ובחברה חייבת להיות כפופה לתקנון אחיד. באותה מידה, גם ההתנהלות בתוך המציאות הרוחנית האחידה, מחייבת שותפות וציות לכללי התנהלות אחידים מבחינה מסוימת.
 
ובנקודה זו היהדות מפליאה לעשות. מצד אחד היא מציבה כללים ברורים ואחידים, ללא פשרות. מאידך, היא מאפשרת מרחבים עצומים ובלתי נדלים למימוש עצמי – כל אדם כלפי הנטייה האישית שלו, אופיו, רקע חייו וכל השאר.
 
האמת, אלחנן, לא דורשת מאיתנו לרכוש ביגוד בחנות בגדים מסוימת בבני ברק. היא גם לא חייבת להופיע בביתך שלך כמו בביתי שלי. אדרבה, בורא עולם מעוניין בכל הצבעים והגוונים. ולך, כמו גם לי, צבע אישי לחלוטין. הוא כן מצפה מאיתנו לעבוד בשיתוף פעולה על פי הכללים אותם הוא מסר לנו באמצעות תורתו הקדושה. אבל זה כבר נושא בפני עצמו.   
 
* * *
"בגובה העיניים" – יש לכם שאלות ונושאים שהייתם רוצים לדבר עליהם? שלחו אלינו – ilanit@breslev.co.il ודוד גבירצמן יענה לכם בגובה העיניים!  

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה