תמלא אותה

יש לכם שתי אפשרויות: או לחכות
עד שאיזה רכב יחלוף ואולי יעצור לעזור,
או להתחיל ללכת. בחרתם באפשרות
השנייה. זה מלחיץ, אבל אתם מבינים
שזה שווה, כי חייבים למלא אותה.
 
 
ויום אחד זה עלול לקרות…
 
אתם נוסעים במהירות באחד מכבישי הארץ לטקס הסיום שלכם. כדי להגיע לצומת דרכים זה של חייכם, עבדתם קשה, השקעתם והתאמצתם בלי לרחם על עצמכם. עכשיו מגיע רגע הסיום ואתם כל כך מתרגשים, ומצד שני גם חוששים לקראת חגיגת אחד האירועים החשובים והמשמעותיים שחוויתם אי-פעם.
 
הרוח הנעימה נושבת דרך החלונות, מעמעמת במידה מסוימת את קול העצים היפים שאתם חולפים על פניהם במהירות. גם עדר הפרות שחלפתם על פניו בזה הרגע נשאב לתוך האופק, ועכשיו אתם מגיעים לחלק הדרך בו אין נפש חיה אחת. זה רק אתם והמחשבות שלכם שם על הכביש.
 
ופתאום, שקט. ההגה נתקע. הלב פועם במהירות לאור העצירה הלא צפויה של הרכב. אתם בוחנים את הסביבה, מנסים להבין מה קרה. לבסוף, מסתכלים גם על מד-הדלק שמגלה לכם שנותרתם בלי טיפת דלק אחת! אף אחד לא נראה בסביבה, בטח גם לא בקילומטרים לפני או אחרי מהמקום בו אתם נמצאים. אתם לוקחים את הנייד ומנסים להתקשר לתחנת הדלק הקרובה, אבל אין מענה. יש לכם שתי אפשרויות – או לחכות עד שאיזה רכב יחלוף ואולי יעצור לעזור, או להתחיל ללכת. בחרתם באפשרות השנייה. אתם אוספים את החפצים יקרי הערך ויוצאים לדרך, שאולי לא קצרה בכלל, לכיוון תחנת הדלק.
 
לפני שאתם מגיעים לצומת בו נמצאת תחנת הדלק, אתם נתקלים בפונדק דרכים שנמצא בצד הדרך. שלט צבעוני ומהבהב, מזמין אתכם להיכנס פנימה. כן, השלט הזה ממש מתחנן למבקרים שמגיעים לסביבה להיכנס, ליהנות מהאוכל, מהשתייה וממעט הבידור שמוצע במקום. חישובים של יש או אין לכם זמן מתרוצצים בראש, אך אתם בכל זאת מחליטים להיכנס רק כדי לשתות משהו, וזהו. בירה קרה וסנדוויץ' עסיסי ממש לא יזיקו – אתם מתרצים לעצמכם את ההפסקה הלא צפויה. אבל הרבה לפני שאתם בכלל מרגישים, הזמן עובר וחולף. איבדתם זמן רב, אתם צריכים להגיע לתחנת הדלק הקרובה. טקס הסיום עומד להתחיל בזמן הקרוב ואתם עלולים לפספס אותו אם לא תמהרו, מהר ועכשיו. תוך שאתם נותנים את דעתכם למצב בו אתם נמצאים, מישהו מציע לכם טרמפ ואתם 'קופצים' על ההצעה בשמחה רבה. הראש מסתובב מהבירות ששתיתם והגוף נדחף, איכשהו, לרכב של הזר. הזר האדיב הזה מבין את המצב אליו נקלעתם. וכדי להמחיש לכם עד כמה הוא מבין אתכם, הוא קונה לכם כוס קפה כדי שתתעוררו, נותן לכם גם מיכל עם כמה ליטרים של דלק. ואתם, מודים לו מקרב לב, הוא אומר בבקשה ונעלם באופק.
 
שוב לבד. האלכוהול כבר הספיק להתנדף. כן, חוזרים שוב למציאות. אתם ממלאים את מיכל הדלק עם הדלק שקיבלתם מהזר האדיב, אבל נכנסים לפאניקה כשהמחשבה על פספוס טקס הסיום מתחילה לנקר בראש. אחרי שלמדתם את הלקח, אתם מחליטים לעצור בתחנת הדלק ולמלא אותה 'פול טנק'. עכשיו אתם הרבה יותר רגועים, אתם בטוחים שלמרות העיכוב בפונדק תגיעו בהצלחה ובשלום לטקס המיוחל, בו תקבלו את התואר שעמלתם עליו לא מעט שנים.
 
זהו, אתם כבר 'ממריאים' ליעד.
 
הגעתם. עשיתם את זה! הספקתם להגיע בדיוק בזמן – לחלק של קבלת הפנים וה'לחיים' עם המשפחה והחברים שחיכו לכם. היו כמה רגעים של לחץ, אבל בסוף, אתם מבינים היטב שזה היה שווה. את הלקח מהמסע הזה בהחלט שלמדתם –  לא יוצאים לדרך בלי שמיכל הדלק מלא!
 
יכול מאוד להיות שהבנתם את המסר של הסיפור הזה, אבל כדי להקל עליכם, אעזור לכם קצת לחשוף את המטאפורות שבו.
 
טקס הסיום הוא הגאולה העתידית שלנו, שמקילה על כל אדם את הכניסה שלו לעולם הבא. יכול להיות שאתם לא מרגישים מוכנים להגיע לנקודה זו עדיין, אבל הנשמה שלכם מתגעגעת לשכר שלה, כמו אותו אדם מהסיפור שמייחל לרגע בו יעניקו לו את התעודה והתואר. הדרכים מסמלות את כל הפעמים בהן הדעת שלנו הוסחה, את הבלבולים שאנו חווים בחיים. העצים היפים מסמלים את כל היופי שבורא עולם ברא בעולם הזה, שחולף כל כך מהר ולרוב אנו לא מצליחים לתת את דעתנו ליופי הזה. הרוח, שברוב הפעמים מעמעמת את הצליל היפה שלהם, היא התאוות לתענוגות האישיים שלנו. אנחנו רוצים להרגיש את הרוח הקרירה הזו נושבת על פנינו, אבל בעצם עשייה שכזו אנו נוטים מהדרך, לוקחים פנייה לא רצויה בדרך האמת.
 
אם לא נפנה זמן לתפילה האישית (התבודדות) לא נצליח לנצל את ההזדמנויות המיוחדות שניתנות לנו בחיים – בעיקר את זו שמאפשרת לנו לדבר עם אלוקים, שיחה של אחד-על-אחד, ונמצא את עצמנו לבד ו'בלי דלק'. תחנת הדלק מסמלת את התורה והידע שהיא מעניקה לנו ואת הקרבה לבורא עולם. וכמו הדלק במיכל, שצריך תמיד למלא, בלי לימוד תמידי ובלי מודעות רוחנית ניתקע בדרך ולא נוכל להתקדם הלאה. אנחנו לא יכולים לחכות שמישהו אחר יעשה את מה שמוטל עלינו. אנחנו חייבים לתפוס יוזמה ולהתמודד עם אומץ לב ועוז רוח, להוציא את הטוב ביותר מהמסע הזה.
 
כן, יהיו הרבה מניעות ועיכובים בדרך, עבירות באדיבותו הרבה של היצר הרע, שבסיפור שלנו אותו פונדק מסמל אותו.
 
כן, בורא עולם יודע שאנחנו רק בני אדם ומועדים ליפול ולהיכשל בחיינו, לכן הוא שולח לנו מלאכים או מלאכים בדמות אנשים, או את היצר הטוב בעצמו, שמעוררים בנו השראה, מחזקים ומדרבנים אותנו לעשות את ההחלטות הטובות, להיטיב את דרכנו ולהחזיר אותנו לדרך הישרה והטובה ממנה סטינו, ורק השם יודע כמה. זה תלוי בנו להבין ולהעריך את המתנות הללו כשהן מופיעות בדרך. אנחנו בהחלט לא יכולים להבין את הדברים כשהמחשבות שלנו מלאות בעננים של חומרים כאלה ואחרים – אלכוהול, סמים ושות'. וכמו התודה מקרב לב שאמרנו לזר האדיב בסיפור, הכרת הטוב צריכה להיות חלק בלתי נפרד מהשפה שלנו. התודה צריכה להיות שגורה בפינו כל הזמן. עם הבעת הערכה ותודה בדיבור על כל הברכות שאנו מקבלים, כמו גם על הקשיים והאתגרים בחיינו, נגיע למקום של שלווה ורוגע שלא חווינו מעולם.
 
יהי רצון שבורא עולם יזכה אותנו להגיע שמחים ל'טקס הסיום' בזמן, בשלום ובשלווה, מלאי תודה והערכה על כל הדלק השמימי שאנו מקבלים ממנו בכל רגע בחיים.