אחים אנחנו ערבים זה לזה

המבצע בג’נין הסתיים וכוחותנו עשו עבודה מצויינת וחשובה בסיכון עצמי ממשי שנכנסו לתוך שטח האויב ימח”ש. הבוקר התבשרנו בבשורת איוב שחייל צה”ל נהרג ,  רב-סמל דוד יהודה יצחק הי”ד שנפל השבוע בהגנה על המולדת.

הלב התפוצץ לי לרסיסים. 

התחלתי לבכות ואמרתי: “ריבונו של העולם! כבוד ה’ יתברך, מזה פחדתי! זו ההודעה שלא רציתי לראות ברשתות. זו ההודעה שאף אחד מעם ישראל לעולם לא רוצה לפגוש בשום דרך ובשום צורה. אנא ממך ה’! תן לילדים שלך חיים! כל חייל וחייל שיחזור הביתה לאמא ואבא בריא ושלם. שכל חייל וחייל יחזרו הביתה בריאים ושלמים לנשים, לילדים שמחכים להם בבית.. בבקשה ממך ריבונו של עולם, אל תשאיר עוד הורים שכולים, אלמנות ויתומים. משפחות ואנשים מפורקים..”.  

זה קורע את הלבבות של כל אחד מאיתנו ואין עין שלא בוכה שעוד משפחה יקרה ואהובה מצטרפת למעגל השכול.

בורא העולם אנא תן כוחות לכל המשפחות וחזק להם את הרוח והלב והנשמה להמשיך לחיות פה באמונה ובבריאות. אמן.

אחים אנחנו

ואז חשבתי עם עצמי, את השאלה המתבקשת

הרי הילדים הללו, הפרחים האלה, הם בסך הכל ברובם נערים בני 18 שמתגייסים לצבא, חלקם גם מילואימניקים או בקבע קרבי בעלי משפחות  ויש להם חלום אחד מאד ברור. לשמור ולהגן על המדינה ובעיקר על תושביה, על עם ישראל. 

תחשבו על זה; אדם שהוא קודם כל אדם ובתפקידו חייל שאנחנו לא מכירים וגם לעולם לא נכיר – נותן את חייו בשבילי.

אותו חייל שחרף נפשו, ובכלל גם אותם חיילים המשרתים ביחידות קרביות בעצם כאומרים ‘אנחנו שומרים עליכם, יוצאים למבצעים, הולכים לפעילויות, נכנסים לשטחים מסוכנים, שטחי האויב – והכל במטרה אחת – בכדי לשמור עליכם! בכדי להגן עליכם. בכדי לעצור ולמנוע עוד פיגוע ועוד מחבל וטרוריסט, ובעיקר בכדי למנוע עוד מוות או יותר נכון – להציל עוד ועוד חיים! 

כל חייל שכזה הוא לא פחות מאשר מלאך בדמות בן אדם. 

מלאך שמוכן לתת את הדבר הכי הכי חשוב עלי אדמות, את חייו ומבלי לקבל על זה שום תמורה. 

הוא מוכן להקריב את חייו. יותר נכון ומדוייק לומר ‘לא מוכן’ אלא הוא בפועל מקריב ונותן את חייו.  

תבינו, כשהם יוצאים לפעולה או כל משימה שלא תהיה (והלוואי שכבר יבוא משיח) הם יוצאים בידיעה שאולי זוהי תהיה המשימה האחרונה בחייהם. שזו אולי תהיה הפעם האחרונה שהם חוזרים הביתה. 

הם יוצאים נחושי מטרה ותכלית, וחייל שנהרג בפעילות הוא לא פחות מאשר מת על קידוש ה’. ואותו חייל מקומו כל כך גבוהה בשמיים שאין רשות בכלל להתקרב אליו. כי הוא עשה לא רק מעשה הירואי אלא בעצם הגן על כל עם ישראל שמסר נפשו, “וכל המציל נפש אחת בישראל, כאילו הציל עולם ומלואו” (משנה, מסכת סנהדרין, פרק ד, משנה ה)

ואני שואלת, למה שיקום אדם וימסור את חייו?

כי יש לו אמונה. יש לו ערכים. יש לו אהבת הבריות. יש לו רצון לשמור ולהגן. יש לו כוונות לב טהורות לתת, לעזור, לתמוך,לשמור ולהגן.  יש בו אהבת חינם!! 

הבוקר כשקראתי את ההודעה הלב התמלא בעצבות והעיניים בדמעות ופרץ של בכי. חשבתי על ההורים המסכנים, האחים והאחיות שעולמם חרב עליהם בין רגע, על כל המכרים ובני המשפחה.. ועל העתיד שלעולם לא יהיה לו.. ועל חייו שנגדעו בשבריר של שנייה.  

ואז ביקשתי סליחה.. 

ואז הסתכלתי על התמונה של  רב-סמל דוד יהודה יצחק הי”ד והדבר הראשון שיצא לי מהפה זה בקשת סליחה.

ביקשתי ממנו סליחה שלא התפללתי מספיק עליו ועל יתר החיילים.

ביקשתי סליחה שלא קראתי מספיק התיקון הכללי, תהילים, נשמת כל חי וכל דבר שיכול לעזור להם. 

ביקשתי סליחה שלא הדלקתי נרות לצדיקים ושלא ביקשתי שיהיו מליצי יושר בעדם שיחזרו הביתה שלמים ובריאים! 

ביקשתי סליחה שלא התבודדתי מספיק ובקשתי רחמים על האחים שלי הצדיקים, שהם החיילים המתוקים שלנו, שנמצאים עכשיו בקרב, בתופת, בתוך כבשן האש של האויב המרושע.

ביקשתי סליחה שקיבלתי את המבצע כמובן מאליו באדישות כי כבר כל כך קשה לשמוע על עוד מבצע, ועוד פיגוע, ועוד ירי, ועוד רקטות, ועוד מחבל ועוד פעולה ועוד סיכול ועוד ‘באים לכלותנו’.  

בקשתי סליחה כי הייתי אדישה בפעולות הרוחניות שכן יכולתי לעשות ונרדמתי בשמירה.. 

ובעיקר ביקשתי סליחה שאולי בפעולות הרוחניות הללו שהייתי עושה הייתי יכולה גם אני לשומר ולהגן עליו, עליהם. 

אין ספק שהתפילות שלנו היו מהוות חומת מגן רוחנית שהייתה יכולה להציל אותו ואותם, להגן ולשמור.

הרי אנחנו ערבים זה לזה. אחים אנחנו. 

אחים אנחנו!

הם שומרים ומגנים עלינו פיזית ואנחנו שומרים ומגנים עליהם רוחנית. שזה וזה נצרך באהבה ובאחדות! 

ובכלל, כשם שהם מגנים עלינו פיזית אנחנו חייבים ומוכרחים להגן על חיילנו ויתר האזרחים בהגנה רוחנית שהיא תפילות, התבודדויות, מצוות, חסדים, מעשים טובים, הדלקת נרות, קבלת שבת מוקדם, צניעות, ובעיקר נתינה לזולת ואהבת חינם. האחדות שלנו היא המפתח להכל! 

אומנם מאוחר אבל יש עוד עתיד לפנינו.. 

עכשיו כבר מאוחר, רב סמל דוד יהודה יצחק הי”ד כבר לא יחזור אלינו מנוחתו עדן וצרורה בצרור החיים.

אבל להבא, יהודים יקרים, אנא מכם אל תהיו אדישים ולא שאננים – תתחילו גם אתם בחזרה למסור נפש וליצור חומת הגנה רוחנית. 

וגם אם אתם מאלו שכבר מתפללים ולקחו על עצמם משהו, אנא תוסיפו עוד משהו ואפילו קטן. שהרי הדברים ידועים גם משהו קטן יכול להכריע את כל הכף של עם ישראל לכף זכות. ובעיקר דבר שנעשה בתמימות ובשמחה אין לו בכלל מחיר.. 

אז הבה גם אנחנו נגן על חיילנו ועל עם ישראל ונרבה באהב חינם. הכיצד? פשוט מאוד!

כשם שהחיילים מגנים עלינו בגופם בואו נגן עלינו אנחנו ברוחניות. אותה רוחניות שתציל עוד ועוד חייל ועוד ועוד יהודי. אותה רוחניות שתשמור ותגן על כל עם ישראל! שהרי כל מצווה ומצווה בוראת עוד ועוד מלאכים שהם מהווים מליצי יושר בעדנו ושומרים על החיילים וכלל עם ישראל. שהרי כל תפילה ותפילה מהווה כחומת מגן ממש על עם ישראל ומגינה מן הפרעות והמזיקים!

תפילה פשוטה של יהודי 

ירד היום וחג כיפורים התקדש ובא, יראת היום המיוחד בשנה מורגש היטב בליבות המתפללים. כולם לבושים לבן בבית מדרשו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב, סנגורם של ישראל, שבושש משום מה לבוא, והדבר היה לפלא גדול, היכן הרב ומה מעשיו. 

אף אחד לא העז להרים את ראשו ולשאול היכן רבנו, ומהי סיבת התעכבותו ועוד ביום נורא שכזה, חרף סערת הרגשות ההומה. 

לאחר שעות רבות וארוכות מורטות עצבים יש לציין, נכנס רבי לוי יצחק שפניו מחייכות וזורחות להפליא. “עתה ניתן להתחיל בברכת כל נדרי” אמר. החסידים המסוקרנים לא יכלו לשמור בבטנם את ההתרגשות ובקשו לשאול את סיבת האיחור.

“ובכן” פתח רבי לוי יצחק ואמר, “היה קטרוג גדול מאוד על עם ישראל. שנים של תפילות עצומות שאינן עולות לכיסא הכבוד ומחכות כאן בבית המדרש לעלות. בא הס”מ לפני הקדוש ברוך הוא עם שקים שקים שלמים של עברות, חטאים ומתחיל לספור ולמנות אחת אחת.. ואני עומד מהצד ורואה איך כל העברות מטות את הכף ל.. חובה! עבירה ועוד עבירה והזכויות.. ה’ ירחם הולכות מתגמדות לעומתן. ואני, פי נסתם וכולי רועד.. לפתע אני שומע איזה קול בוקע רקעים.. ורעש גדול גדול נעשה בשמיים.. לפתע כל פמליא של מעלה מתכנסת כיתות כיתות של צדיקים ומלאכים.. והו אז נשמעת תפילה חרישית פשוטה תמימה של יהודי שבוקעת לו מתוך נימי הלב.. אף אחד לא יודע ואף אחד לא שומע.. זולת בורא העולם.. וכך אומר “ריבונו של עולם עולם, אנוכי פלוני בן פלוני רוצה להתפלל אלייך. היום יום הכיפורים אבל איני יודע לקרוא, לא למדתי. אבל אני כן רוצה להתפלל אלייך. יש לי בקשה כבוד בורא העולם. אנא ממך, אני יודע רק שתי אותיות א’ וב’, אני פותח כעת את הסידור של יום הכיפורים ואפילו לא יודע היכן לפתוח ומה כתוב..לא יודע ולא מבין מהי התפילה בכלל.. אני פותח באקראי.. איפה שכתוב א’ וב’ אני מצביע ואומר א’ וב’, וברשותך, כבוד ה’ יתברך, אתה תשלים את יתר התפילה שלי וככה נתפלל שנינו יחדיו, אתה ואני – ואני מקווה לשמח אותך ושתפילתי תתקבל בשמחה וברצון ותעשה לך נחת גדול בשמיים.”

מה אומר לכם קהל קדוש ונכבד! הפעולה הזו, הפשוטה והתמימה של אותו יהודי מתוק עשתה רעש כל כך גדול בשמיים , כל השמיים געשו ונרעשו למחריד.. שמיד הסתימו את פי המקטרג וכל העברות נמחקו והכף הוטה מיידי לכף זכות ועם ישראל יצא זכאי בדין וכל הקטרוג נעלם והכל בזכותו אותו של יהודי פשוט ותמים שרק ביקש להתפלל.. 

     ↓↓↓

דעו לכם אחי ואחיותי עם ישראל היקר והחשוב

שכל פעולה פשוטה תמימה ואפילו קטנטנה ביותר של כל יהודי ויהודיה יכולים להציל את כל העולם כולו ולהטות את הכף לזכות. אל תמעיטו בערכם ועשו את כל מה שאתם יכולים לעשות ברוחניות. גם אם זה נראה לכם זניח ופעוט בשמיים זה ממש לא! קצת ועוד קצת מצטרף לפזאל רוחני אחד גדול וחשוב מאד לאבא שבשמיים! ממש ככה. 

תפילה אישית 

אחים ואחיות יקרים, אנא נקום משנתנו ותרדמתינו וכל אחד ואחת יקח על עצמו לפחות עשר דקות, רבע שעה להתפלל על כלל עם ישראל והחיילים שה’ ישמור על כולנו. וכולנו בימים אלו נחזור הביתה בריאים ושלמים לחיק משפחתנו. 

ה’ ימחה כל דמעה מעינינו ונזכה בביאת משיח צדקנו כבר עכשיו באהבה ברחמים וללא יסורים. אמן כן יהי רצון.