המילה האחרונה

איך פנאטי קיצוני אחד, או יותר, יעיז
לומר לי לא להתחבר לאינטרנט בבית?
מי האנשים האלה בכלל? מי נתן להם
את המילה האחרונה להחליט בשבילי
מה אני אעשה?!?
 
 
לא מזמן עזרתי לחברה בפרויקט שעסק בנושא צניעות (לבוש והתנהגות). בפרויקט התבקשנו לבדוק מה אומרים הרבנים הגדולים בנושאים שונים כמו: האינטרנט, חצאיות צרות וכדומה.
 
התפקיד שלי, כמי שדוברת את השפה האנגלית, היה לחפש באינטרנט ולמצוא מה כתוב על הנושא הזה בשפה האנגלית. אין מה לומר, זאת הייתה עבודה קשה כי,
 
דבר ראשון, נראה שבאנגלית בקושי מדברים על זה. על האינטרנט לא תמצאו דברי מחאה מפי הרבנים הגדולים (ואפשר להבין למה).
 
דבר שני, מה שכן עלה בדרך כלל פורסם בשפה העברית (ואני, כזכור, מחפשת את הנתונים האלה באנגלית).
 
דבר שלישי, וכאן התחלתי להרגיש קצת לחוצה ועצבנית, למרות שהיו קווים מנחים זמינים באנגלית, בלוגרים רבים השמיצו אותם. זה הגעיל אותי.
 
הקלדתי במנוע החיפושים של גוגל את המילים 'צניעות', 'הלכה', או כל דבר דומה, ורוב התוצאות הראשונות שעלו הובילו למקומות בהם התעוררה מחלוקת על הנושא ונאמרו דברים קשים – כולל רכילות ודברי לעג איומים על מה שגדולי הדור אמרו בנושא כה חשוב ויקר לעם ישראל.
 
טוב, הבעיה הזו ברובה התגלתה בצד של האנשים האנטי-דתיים, היו גם כמה מקומות של 'דתיים' בהם נתקלתי בתגובות מלאות בארס. אך ככל שחיפשתי והפכתי, פורום אחרי פורום, ראיתי שכמעט כל אדם מנסה להסביר מה אומרת ההלכה בנושא, וכדי להרשים את שאר הגולשים העלה על הכתב גם את מה שאמרו כמה רבנים גדולים, ואפילו היו גם מי שניסו להתעמת איתם (בלשון המעטה).
 
'בחייך! הרב הזה כתב דברים לפני 300 שנים!', 'באמת?! הרב הזה הוא ספרדי/אשכנזי/ליטאי' (או כל רב שאפשר לא להקשיב למה שהוא אומר…) 'הרב הזה חי בישראל, באמריקה, בטימבוקטו…'
 
'הם קיצוניים. הם סופר מחמירים. הם ממש לא מציאותיים. הם לא מחוברים לעולם האמיתי. הם רחוקים מלהיות 'צדיקים' מכדי לומר לי מה לעשות…'
 
ניסיתי לדוג ברשת דרך כל התגובות הללו את המידע שרציתי במשך שלוש שעות, אבל כל מה שהרגשתי היה גועל אחד גדול. הזדעזעתי עד עמקי נשמתי ממה שגיליתי.
 
למה?
 
טוב, לא בגלל שהם שאלו, זה בהחלט מותר ורצוי. זה הדבר הכי יהודי שישנו – לשאול, לרצות לדעת מהו המקור לכל דבר, וכיצד אנחנו מיישמים את ההלכות הכי טוב בימינו. אלא, בגלל שהאנשים האלה לא שאלו בכלל. הם שפכו שם קיטונות של רכילות, לעג ובוז על מנהיגים רוחניים גדולים, מהעבר ומהווה. הם לקחו קווי יסוד חשובים ביהדות והתעמתו כאילו שהם כאלה מבינים גדולים בהלכה.
 
כי איך אדם עם זקן ארוך מעיז בכלל לומר לי שאני לא יכולה ללבוש חצאית קצרה עם שסע מאחור (או בצד), או ללבוש חולצה עם שרוולים שלא חושפים את המרפקים? מה העניין שלו?!? איך פנאטי קיצוני אחד יעיז לומר לי לא להתחבר לאינטרנט בבית, אם זה לא לצורך עבודה? מי האנשים האלה בכלל? מי נתן להם את המילה האחרונה לקבוע ולהחליט בשבילי מה אני אעשה?!?
 
אחרי הכל, אני זו שלמדתי בבית הספר 12 שנים. אני זו שלמדתי המון הלכות. אני קראתי המון ספרים שגם הם קראו, ואני יודעת שהם רק רוצים להקשות עלינו, להיות בלתי מתפשרים, או (והנה זה בא…) שנהיה חרדים פנאטיים.
 
מי נתן להם, למנהיגים היהודים האלה, את המילה האחרונה?
 
אלוקים. הוא זה שנתן להם אותה.
 
אני לא מדברת על רב מקומי שיש או אין לו אמונה, או על אחד שיש או אין לו קשר עמוק ואמיתי עם בורא עולם, או למי שיש או אין את הבעיות שלו בלזהות שיש, ועוד איך שיש, מנהיגים יהודים רוחניים בדרגה גבוהה מאוד.
 
אני מדברת על מנהיגים יהודים שמוקירים ומכבדים אלפי אלפים של אנשים. אני מדברת על המנהיגים היהודים שלנו שיש להם רוח הקודש, למרות שרבים מהם מסתירים זאת מכולם, ואפילו מסתירים את עצמם מרוב ענווה וקדושה. אני מדברת על מנהיגים יהודים שיכולים לדעת הכל על האדם מולם רק מלחיצת יד (כך העיד רבי נחמן מברסלב על עצמו), או מקריאת פתק שאדם כתב לו על בעיה ובקשה לעזרה, והכל מתוך כתב ידו. מנהיגים יהודים שהקדישו את חייהם לעזור לכלל עם ישראל (למרות שהם שייכים לחסידות זו או אחרת) שחיים בקדושה מוחלטת, שהקדישו את ימיהם בלעיין בתשומת לב מרובה במקורות שלנו ולתת לנו את המענה הנכון והראוי גם בימי הטכנולוגיה המתקדמת הלוחצים.
 
כן, אלה ענקים רוחניים, וכל מה שעומד לנגד עיניהם היא טובתנו. יש להם קשר אמיתי ועמוק עם בורא עולם, ויש להם את היכולת לדעת ולראות דברים שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין. האנשים האלה הם אלה שיכולים לתת לנו את הדרך והעצות הנכונות לחיינו.
 
ומה אנחנו עושים?
 
אנחנו שופכים קיתונות של דברים איומים עליהם ונגדם. אנחנו חושבים שהם כאלה נאיביים, תמימים שלא יודעים שום דבר מהעולם המודרני והמתקדם. הם, כך אנו חושבים, רוצים רק למנוע מאיתנו את ה'כיף' של החיים. שהם כאלה מיושנים, שהם חסרי רגישות, ושהם (והנה זה בא עוד פעם…) היהודים הטליבאנים, השם ישמור! (כן, גם בתגובות וכינויים מהסוג הזה נתקלתי).
 
זה היה גם מה שקראתי באתרים שמחשיבים עצמם כ'דתיים' בהם נתקלתי (לא הרבה, אבל היו). ואתם יודעים מה אנחנו באמת אומרים? מה שאנחנו באמת אומרים הוא 'שאף אחד לא יגיד לי מה לעשות!', ש'אני קדוש בדיוק כמו הזקן ההוא עם הזקן, ואני יודע מה הכי טוב בשבילי, לא הוא'. 'אני הפוסק של עצמי'. 'לא מעניין אותי מה האנשים הקדושים של בורא עולם אומרים, לא המצוות שלו ולא התורה שלו. אני מספיק חכם, משכיל, חופשי, מודרני, בעל עקרונות, להחליט מה הכי טוב בשבילי ולא איזה זקן מלפני 200-300 שנים או אפילו מהדור שלנו… כן, אפילו אם הוא אחד כזה שמנסה להציל את חיי הנישואין שלי, את הילדים שלי, את הנשמה והחיים שלי'.
 
אנחנו חיים בעולם שיש בו חופש בחירה. אלוקים, ברחמיו המרובים, ברא את גדולי הדור לעזור לנו ולהדריך אותנו בדבר המרושע והאכזרי הזה שנקרא "החיים המודרניים". אף אחד לא מחייב מישהו לשמוע בקולם, אבל בין זה לבין להשמיץ ולעודד אחרים לעשות זאת, גם מאנשים שמכנים את עצמם 'דתיים' – זה נורא. אלא אם כן אתם יודעים ובטוחים במאה אחוז שיש לכם רוח הקודש, שאתם לומדים את התורה ורזיה, שאתם בקשר יומי עם בורא עולם ועם בית דין של מעלה. ועד שתגלו ותוודאו שאכן יש לכם את כל הקריטריונים האלה, הסיכויים שאתם צודקים והם טועים שואפים לאפס אחד ענק!
 
וזאת, באמת, המילה האחרונה.