רוצים ביטחון עכשיו!

האזרח הקטן, שנאלץ להשתטח שוב
ושוב על הכביש עם ידיים על הראש בכל
פעם שנשמעה האזעקה, מחפש ביטחון
עכשיו. לא מחר ולא אחרי הבחירות. הוא
רוצה שקט ודי. למישהו יש?
 
 
מה כבר ביקשו מיליון וחצי אזרחים מדרום הארץ? קצת שקט, ביטחון, ואולי אם אפשר גם שגרת חיים נטולת פחד. לא יותר מזה.
 
האזרח הקטן, שאינו מקבל החלטות הרות גורל בנוגע לעתידו של המזרח התיכון, אינו נועד עם מנהיגי עולם, שרי חוץ ומזכירים כלליים. האיש הפשוט שאינו לובש מדים, לא נושא נשק ובקושי מחזיק ברישיון נהיגה, האיש הזה הרגיש בתקופה האחרונה נטוש. אבוד תחת כיפת שמים יצוקה ברזל ומצולקת בעופרת. הוא מתגורר כביכול בביתו הפרטי, אך גורלו מופקר לפעמים כחתול חוצות. אם ביתי איננו מבצרי, היכן בדיוק אמצא את מנוחתי?!
 
התחושה הזו ידעה בשבוע האחרון עליות ומורדות. כשמטוסי הקרב הנמיכו טוס מעל גגות ביתנו, ליווינו אותם במבטים מעריצים. 'סוף סוף מכניסים להם שם בעזה, כותשים אותם עד דק, מגיע להם…' זו לא הייתה סתם תאוות נקם, היו אלו ניצנים ראשונים של ביטחון שאולי יחזור. מלחמה אינה חוויה פשוטה לא לילדים וגם לא למבוגרים. אבל משהו מנחם בכל זאת היה בה, מתנהל כאן קרב, מישהו מגונן עלינו, איננו מופקרים וחשופים בצריח.
 
בתשע בערב של יום רביעי האחרון, התבשרו אזרחי ישראל יחד עם מיליוני צופים בעולם המערבי והערבי שעקבו אחרי ההתרחשויות הסוערות של שמונת ימי הלחימה האחרונים בדריכות, ימים שכונו בשם מבצע "עמוד ענן" – את ההכרזה הרשמית על הפסקת האש שיצאה מקהיר. את ה'אווווף' הישראלי ניתן היה לשמוע היטב על רקע הדממת המנועים. שבעים אחוזים מהאוכלוסייה – לפי סקר ערוץ 2, ציפו ליותר מזה. הפסקת האש (שבשעת כתיבת שורות אלה טרם פג תוקפה…) עם כל ההסברים המלומדים מכיוונם של מקבלי ההחלטות, עדיין מעצבנת ומתסכלת. חלד משעל מזכ"ל החמאס מיהר לגייס את ההסדר המדיני הטרי לשורת ה'הצלחות' המרשימות, אותן יצרו דוברי החמס יש מאין במהלך ימי המלחמה בהבל פה. רק יום קודם לכן הם דיווחו בסיפוק רב על הצלחה גורפת ביירוט תשע מאות רקטות מתוך אלף ששיגרה כיפת הברזל לכיוון הרצועה. קראתם נכון, הם יירטו רקטות שכיפת ברזל שיגרה אל הרצועה. המשפט האחרון סובל ממספר בעיות שנשאיר למומחים בתחום לפענח, מי שאמר אותו נחשב בכל אופן בכיר בארגון השליט ברצועה. אלו הם אויבינו, וכואבת עוד יותר העובדה שיש להם בעולם מסביב קהל מאזינים די משוכנע.
 
לנוכח תמונה שכזו לא קשה לפתח תסכול וחוסר אונים. גם מבלי להפנות את חיצי הביקורת לדמות כזו או אחרת ולמהלך והחלטה כלשהן, המציאות עצמה מרגיזה ואפילו מייאשת. אנחנו חווים מלחמת התשה מול אויבים שפלים ובלתי מנוצחים. לא מפני שהם גיבורים גדולים. דווקא משום שהם כל כך נבזים ומאוסים. אנשים שאינם מוצאים שום מטרה ותכלית ביצירת חיים. טיפוסים שרואים בהרג ייעוד עליון ובהשבתת החיים מטרה קדושה, בלתי אפשר לנצח. טרור יונק את קיומו מהרג וכיליון. הוא ניזון ממסכנות, וככל שתעשה אותו מסכן ומוכה יותר כך תעלה קרנו בעיני מעריציו.
 
את התחושות הללו, בניסוח כזה או אחר, יכול כל אזרח ישראלי להביע. ואין בכך תועלת של ממש. תסכול הוא דלק מניע להפגנות זעם, כעס ושנאה, ובסופו של דבר, הוא שיוצר את הרפיון והייאוש. מבצע "עמוד ענן" הותיר אותנו כל אחד עם תחושותיו ותובנותיו המתגבשות. בנוגע לתחושה אחת כולנו תמימי דעים – אנחנו זקוקים נושאות לביטחון. ועוד דבר ברור לנו: הביטחון המלא והמוחלט אינו קיים בשום נוסחה דיפלומטית או צבאית. לא מלחמה ולא הפסקת אש יחוללו את הבלתי אפשרי. הבעיות הביטחוניות שלנו אינן בעיה חולפת, זו תופעה קיימת המלווה את נוכחותנו כאן לאורך כל השנים. ועם זה, אין שום סיבה שנוותר על ביטחון. להיפך, זו השעה לדרוש אותו בכל תוקף. השאלה – היכן?
 
חיים של ביטחון
 
אני מבקש להפנות את העדשה לזווית שונה לגמרי.
 
בואו ננטוש לרגע את הזירות הפוליטיות הצבאיות והדיפלומטיות. ננסה להתמקד בתמונות שבאו דווקא מההיבט האזרחי. מאות פצצות מרגמה, טילים ורקטות נחתו סביבנו. פגעו בבתים, מכוניות, בתי ספר ומרכזי קניות. ובתוך כל התופת הזו, מי שמצא את הפנאי להתבונן ולהסיק מסקנות, ראה שוב ושוב את החיבוק הענק של בורא עולם. אם זו רקטה שנוחתת על גגו של בניין מגורים מאוכלס ולא מתפוצצת, וממתינה בסבלנות משבת ועד יום ראשון לבואם של החבלנים שינטרלו אותה. אם זו פגיעה ישירה בבית מיושב כשרגעים קודם לכן נכנסים כל בני הבית לממ"ד, ובמחשבה של רגע מוותרים על צפייה סקרנית ביירוט שלא הצליח, רעיון מיותר שכמעט הביא להרג נורא. אם זהו אוטובוס מלא בנוסעים שסופג פגיעה כמעט ישירה ונוסעיו ניצלים באופן ניסי. בזירות האישיות המלחמה הזו הייתה מלווה בהמון ניסים ונפלאות. שאם לא כן, מפחיד לחשוב איך היא הייתה עלולה להסתיים. גם כיפת ברזל והיירוטים המרשימים הם מתנה שמימית. גם תושייתם של החיילים והאזרחים זו תוצאה של השגחה עליונה. אנחנו מוקפים בניסים, ודווקא מי שמעורב בעניין ויודע את הנעשה מכיר בכך עוד יותר.
 
השבוע הלא פשוט שעבר על כולנו לימד אותנו, מצד אחד, על האיומים הנוראים בהם אנו מוקפים מכל צד. ומאידך, דווקא התמונה המזעזעת הזו מעצימה את ההבנה שחגורת ביטחון מאסיבית עוטפת אותנו ברצף של ניסים ונפלאות לאורך כל שנות קיומנו. עם אויבים כמו שיש לנו יש בהחלט צורך בניסים גלויים כדי לשרוד. וזה מה שקורה לנו.
 
ההבנות הללו מובילות אותנו למסקנה מתבקשת. ביטחון יש, עובדה, אנחנו חיים למרות ועל אף הכל. השאלה – היכן אנחנו מחפשים אותו? במהדורות החדשות וגלי הרדיו מבטיחים לנו הבטחות מכאן ועד וושינגטון. לכל מפלגה סיסמת בחירות משל עצמה, ולכל נבחר ציבור מוטו מבריק משל עצמו. אבל האזרח הקטן שנאלץ להשתטח שוב ושוב על הכביש עם ידיים על הראש בכל פעם שהדהדה ברחובותיו האזעקה האיומה, מחפש ביטחון עכשיו. לא מחר ולא אחרי הבחירות. וגם אין לו לאזרח הקטן והמבועת את הזמן ואת החשק להתנסות שוב על בשרו במלחמות ופתרונות. הוא רוצה שקט ודי. הוא מתחנן 'תביאו לי ביטחון'. למישהו יש?
 
מי שאומר כן, שקרן! מי מסוגל להביא ביטחון לעולם? ארצות הברית הגדולה יחד עם מצרים היומרנית, לא הסכימו להתחייב לשאת באחריות המלאה לסעיפים מסוימים בהסכם הפסקת האש. אף אחת מהן לא באמת חשבה שיש לה את הכוח להבטיח שלא יקרו דברים לא נעימים. אף אדם אינו מסוגל להבטיח לאף אחד, לא לעצמו ולא ליקיריו ביטחון. אבל כל אדם, מסוגל להבטיח לעצמו ביטחון יסודי ומבוסס חתום בידיו של בורא עולם.
 
אבא אוהב שסומכים עליו
 
לפני שהגענו לכאן, הכשירו עבורנו את הקרקע. הכינו לנו את האפשרות להתקיים כאן בכל המצבים ועם כל הבעיות, הביטחוניות, הכלכליות והחברתיות. לכל בעיה יש פתרון, אין צורך ואין עניין לדאוג, זה מיותר. מה שכן, מוכרחים לבטוח. הביטחון הוא הכלי החזק והמוכח ביותר לחיי שלווה והצלחה. ואת הביטחון הזה מוכרחים לרכוש. אמרו חז"ל: "והבוטח בהשם חסד יסובבנו" – אם את הביטחון תחפש תמיד רק אצל בורא עולם, תמצא את עצמך טובל בתוך חסד וישועה תמיד ובכל מצב.
 
איך משיגים ביטחון?
 
פשוט, מתמסרים אליו. ביטחון הוא אחד הנכסים שניתן להשיג אותו רק כשסומכים על בורא עולם. אתה רוצה להרגיש בטוח ויציב? בטח בהשם! אם תהיה בטוח בישועת השם, היא תבוא בוודאי! אולם הדרך הטובה והיעילה ביותר להשגת ביטחון היא הישירה. רוצה ביטחון? תבקש. ומי שמבקש מקבל! בורא עולם מעוניין, לפחות כמו כל אבא טוב, להעניק לבנו האהוב את התחושה הבטוחה והיציבה ביותר. הוא רק מצפה שנבקש זאת. שנסמוך עליו ונצפה לקבל את הדבר הזה אך ורק ממנו. שנחדל מלקוות ולסמוך על מי שאינו מסוגל להעניק זאת.
 
לא רק מצב המדיני סובל מחוסר ביטחון. אנשים זקוקים לביטחון ותחושת חוסן בכל תחום בחיים. במיוחד בתחומים חיוניים וחשובים. המצרך החיוני ביותר בחיינו הוא ביטחון. אנחנו זקוקים לו עבור עצמנו ועבור יקירינו. לגדל ילדים בריאים ברוחם ונפשם דורש קרקע בטוחה, ללא פחדים וחרדות מפני טילים או קשיים כלכליים, מחלות ואסונות. האם מישהו מאיתנו מסוגל להעניק לילדיו ולעצמו את המצרך החיוני הזה? אלו אינן מותרות.
 
כן, כל אחד מאיתנו מסוגל להעניק לעצמו, ליקיריו ולילדיו את התחושה הבטוחה ביותר בכל מצב ובכל תחום. אם לנו אין ביטחון, לבורא עולם יש בהחלט ובשפע. הוא מסוגל להבטיח והוא גם מבטיח. וכדי שנזכה להחדיר את הביטחון הזה אל חיינו, הדרך הטובה ביותר היא פניה ישירה. לפנות אליו ולבקש שוב ושוב 'אבא תן לנו ביטחון'. אבא אוהב שסומכים עליו, שמתרפקים עליו. אז בואו נניח את הראש עם כל הבעיות והפחדים על הברכיים של אבא. נסמוך עליו, נתמסר לביטחון, אם לא עבור עצמנו, לכל הפחות עבור הילדים שלנו.