הכוח שבדברים הפשוטים – פרשת תולדות

ואכלת את כל העמים

אתם יודעם מהם הדברים הקשים ביותר? הדברים הקשים ביותר הם דווקא להאמין בדברים הקלים ביותר. אנשים חושבים שדברים גדולים צריכים להיות קשים ומסובכים, וקשה להם להבין את העוצמה האדירה שבדברים הקלים והפשוטים.

רבי נחמן מדבר על כך בהקשר של התיקון הכללי שיסד, שהוא בסך הכול אמירת עשרה מזמורים שאורכת כעשר דקות, והיא תיקון גדול מאוד. ואומר רבי נחמן שיהיה קשה מאוד לאנשים לקיים זאת, דווקא בגלל שזה כל כך פשוט וקל, ותהיה תמיהה גדולה אצל העולם איך נְתַקֵּן עוון כל כך גדול וחמור בדבר קל כל כך?

וכך אומר ה”מסילת ישרים”: “שידמו רוב בני האדם שהחסידות (כלומר השלימות בעבודת הבורא) תלוי באמירת מזמורים הרבה ווידויים ארוכים מאד, צומות קשים, וטבילות קרח ושלג, כולם דברים אשר אין השכל נח בהם ואין הדעת שוקטה…”

אם היו אומרים לך שישנה סגולה קדושה ומוסמכת בדוקה ומנוסה להכרעת ולהפלת אויבי ישראל – לא היית קופץ על המציאה? היית מוכן אפילו להתאמץ לשם כך, לא כן? היית מוכן ללא היסוס להתענות יום או יותר, או להשקיע שעות רבות לאמירת סליחות ותהלים, להפריש חלה, לכתוב ספר תורה. וזה בוודאי טוב וחשוב, אבל זה לא העיקר.

לעומת זאת, אם היו אומרים לך, שהסגולה הגדולה ביותר היא לאכול סעודה – היית בוודאי מזלזל באותה “סגולה”, מכיוון שזה לא נראה בעינך כהקרבה, או כפעולה חריגה.

לא היית חושב על זה לבד

אז יש לי בשבילכם הפתעה, יהודי קדוש שכולכם שמעתם עליו, שידע הקרבה ומסירות נפש בחייו, מגלה לנו לפני פטירתו סוד גדול:

רבי שמעון בר יוחאי, התנא האלוקי שחי שלוש עשרה שנה במערה בתוך עפר, שלמד תורה כל ימיו במסירות נפש והגיע לרום המעלות ולפסגת השלימות האנושית, וכל בית ישראל נשענים עליו כי “כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק”.

השעות האחרונות של רבי שמעון מתוארת ב”אידרא זוטא קדישא”, שעצם הקריאה של האידרא זוטא היא סגולה עצומה, אבל בואו נקשיב למה שכתוב שם (בתרגום):

“מעיד אני על עצמי… שכל ימי לא ביטלתי את מצוות שלוש הסעודות בשבת, ולכן אין אני צריך לשום תענית, כי מי שזוכה לאותן שלוש סעודות זוכה לאמונה שלימה, וזוכה לגילוי של רצון שגורם לכל הדינים להיות נכנעים בשורשם”.

אתם מבינים מה כתוב כאן? וכי זה כל מה שיש לרבי שמעון להשתבח בשעתו האחרונה? יש כאן זעזוע גדול מאוד לתפיסה שלנו. בעוונותינו ישנם רבים שנותנים ציונים למצוות וחושבים שזו מצווה גדולה וזו מצווה קטנה זו מצווה חשובה וזו מצווה פחות חשובה. רבי שמעון מגלה לנו את הקדושה הנוראה של האכילה בשבת.

אם היה מתקשר אלינו חייל מהחזית ושואל במה להתחזק כדי לזכות לשמירה ולהצלחה ולהכנעת האויבים, תרשו לי להניח שאף אחד לא היה מעלה על דעתו לומר לחייל היקר שיתחזק בלאכול שלוש סעודות…

אוכלים ונושעים

לכן זה הזמן לחזק את עם ישראל דווקא בדבר קל כל כך, ופשוט כל כך. רוב עם ישראל גם כך אוכלים שתי סעודות בשבת, להוסיף בסך הכול סעודה אחת נוספת, בשביל לזכות להבטחות עצומות ולדברים גדולים כל כך זה בהישג יד של כולנו.

ובעיקר שכולנו מרגישים שהזמנים שאנו נמצאים בהם הם חבלי משיח, וחז”ל הקדושים מלמדים אותנו שסעודה ראשונה של שבת קודש סגולתה היא להינצל מחבלו של משיח, סעודה שנייה סגולתה להינצל מדינה של גיהינום, וסעודה שלישית – סגולתה היא להינצל ממלחמת גוג ומגוג.

ושימו לב, כל אחד שיתאמץ לקיים מצוות סעודה שלישית, לא משפיע רק על עצמו, אלא גם על כל הבנים והבנות שבחזית, שהרי כולנו ערבים זה לזה, וכל מעשה שלנו משפיע על כל העולם כולו ובוודאי על האחים שלנו.

ברור לי שכל אחד היה מוכן לעשות הרבה מאוד עבור שלומם של האחים שלנו, כל שכן דבר קל כל כך, פשוט כל כך.

ולמעשה זה אומר לערוך שלוש סעודות, גם את הסעודה השלישית, עם ברכת המוציא, כלומר לאכול לחם או פיתה או חלה בסעודות. גם איש וגם אישה, גם בחור וגם בחורה.

כן, כן! אתם בסך הכול אוכלים, ובאכילה שלכם אתם זוכים ומזכים. כי זה אמנם דבר קל מאוד, אבל הוא לא דבר קטן! אם רבי שמעון משתבח בזה – זה דבר עצום. אם ישנם כאלה הבטחות – זה דבר עצום.

נותנים לרשעים “בשיניים”

ואומר רבי נתן בליקוטי הלכות דבר מדהים:

ההתגרות של השונאים בישראל, נקראת אכילה: “קודש ישראל לה’ ראשית תבואתה – כל אוכליו יאשמו”. והתגרות הרשעים נקראת חריקת שיניים: “זומם רשע לצדיק וחורק עליו שיניו”, ולעומת זאת, הדבר שמסמל את מפלת הרשעים, הוא שבירת השיניים – “שיני רשעים שיברת”.

מסביר רבי נתן על פי דברי רבינו בליקוטי מוהר”ן: “כי עיקר קדושת שבת היא האכילה, כי אכילת שבת כולה אלוקות כולה קודש”. ומבאר רבי נתן שהאכילה של עם ישראל היא לא פעולת לעיסה כמו של החיות והבהמות חלילה, אלא היא מה שמחבר בין הגשמיות ובין הרוחניות ולכן יש לנו ל”ב שיניים, כי האכילה מחיה את הלב וממשיכה על האדם את ל”ב נתיבות החכמה.

ולכן דווקא ביום הקדוש ביותר שלנו, שהוא יום השבת, שהוא אות הברית בינינו לבין הקב”ה והוא שורש כל קדושתנו – מצווה עלינו לאכול שלוש סעודות. ונכתוב כאן את דבריו המדהימים של רבי נתן שמדברים בעד עצמם:

המדרש אומר כך: “שלושה קדושות הן, קדושת שמו של הקדוש ברוך הוא… וקדושת שבת… וקדושתן של ישראל… מכאן אמרו עתידים שיניהם של אוכלי ישראל להיות לימות המשיח עשרים וארבע אמות”. דברי המדרש תמוהים מאוד מה הקשר בין שלוש הקדושות לבין שונאי ישראל, ולמה הם ייענשו דווקא בשיניהם.

רבי נתן מבאר בהרחבה את עומק הדברים כדרכו, ונביא את מה ששייך לעניינינו:

“כי דייקא על ידי אכילת שלוש סעודות שהם כנגד שלוש הקדושות, כי דייקא על ידי אכילת שבת נמשכים הל”ב נתיבות חכמה והל”ב שיניים לועסין המאכל של שבת בקדושה גדולה… ואז נתתקנין הדמים שבלב שזה בחינת ביטול קליפת עמלק שהוא כלל כל הרשעים… על כן נסמך היטב מפלת הרשעים על ידי שיניהם דייקא – למעלת שבת כי כל אלו העומדים כנגד ישראל לאוכלם ולבולעם כמו שכתוב שרקו ויחרקו שן, יהיה מפלתם על ידי קדושת שבת דייקא… וכל החולקים על זה שהם קליפת עמלק ישתרבבו שיניהם דייקא שזה יהיה עיקר מפלתם על ידי קדושת שבת שעיקר קדושתו היא האכילה שהיא בשיניים…”

וידוע שכל הברכה נמשכת מהשבת, ובפרט על ידי סעודת השבת, כמובא בזהר הקדוש שהאכילה בשבת ממשיכה ברכה לששת ימי החול.

ועל פי זה מובן מדוע כשרצה יצחק לברך את בנו, הוא ביקש לעשות זאת דווקא על ידי אכילה ומטעמים, כי אכילת ישראל היא סוד גדול, ובפרט אכילת שבת, והצדיק הוא בחינת שבת שכל אכילתו היא בחינת אכילת שבת, והאכילה שלנו בשבת היא המגינה עלינו מפני כל אויבינו ושונאינו ומבקשי רעתינו ולשמור עלינו מכל רע, והיא זו שממשיכה את כל הברכות וכל הישועות.