פרשת השבוע תצוה – איפה קונים שלמות?

הרבה פעמים התחלנו, אך משום מה נעצרנו. רגע, להיכן פרחו כל אותן התחלות טובות? האם יש דרך להפוך את האבק הפורח הזה למשהו שלם? ובכלל, איפה קונים שלמות?

3 דק' קריאה

הרב ניסן דוד קיוואק

פורסם בתאריך 20.02.13

המון פעמים התחלנו, ופעמים רבות יותר ביקשנו להתחיל, ובכל זאת נעצרנו. התחלות רבות שהיו בראשיתן מרשימות ומלאות התלהבות, דעכו עוד קודם שסיימנו את הצעד הראשון. התפזרו ברוח, אבדו בחלל, שקעו במרווחים של עצבות, נכאות רוח ועצלות. האם יש דרך להפוך את האבק הפורח הזה למשהו שלם, להתמיד בהתחלה טובה ולהגיע לשלמות?
 
את התשובה מציבה בפנינו פרשת תצוה. בפרשה הקודמת, תרומה, צווינו להביא מחצית השקל. עם מעט הטוב שכל אחד מאיתנו הביא נעשינו חלק ממשכן השם ומהשראת השכינה. כעת, משעומד המשכן על תילו, יש לקיים בו את עבודת הקודש. הטבת הנרות, הדלקת המנורה, קורבנות ומתן דמים. עבודת המשכן דורשת שלמות. מצווה מן המובחר, מעשים שלמים שיש בהם ממש.
 
אל המנורה הטהורה הביאו שמן זית זך, המעולה שבשמנים שיעלה ויאיר באור בהיר. כשמבקשים להעלות את האור בנשמות ישראל, להלהיב את ליבם לעבודת השם תמה ובהירה, יש לצקת בהן שמן זך. להביא אותם למעשים שלמים, זכים ובהירים. מעשים מן המובחר אינם מן הדברים שמתגוללים בראש כל חוצות. אחרי המובחרים שבזיתים יש להפך ולחפש המון.
 
את החלק שלנו במשכן זכינו לרכוש עם מחצית השקל. מעשה כלשהו, אפילו נעדר שלמות. את האור במנורת המשכן, את הלהבה בנשמות ישראל, את בניין הדעת ובהירות המעשים, בלתי אפשרי להעלות ולכונן אלא על ידי מעשים שלמים. שמן זית זך למאור. מעשים שלמים הם מצוות הנעשות לשם שמים, מתוך יראה ואהבה. שלמות המעשים בדקדוק וסדר, ושלמות הנפש בלב חי, רוגש ומתלהב. ומעבר לכל, המחשבה הכמוסה בחדרי המוח והלב.
 
המרכיב הזה נדיר ובלתי מצוי, ממש כמו יהלום מזן יחודי.
 
סוד ההישרדות
 
כשמבקש יהודי להביא את גולת הכותרת, לשבץ בכתר המלך את יהלום התפארת, מצווה אותו פרשת תצוה: לך נא והיה צוותא לצדיק. רק הוא, היועץ והאוהב הנאמן למלך, יוכל להורות לך איך עוברים את ארצות הישימון בדרך אל המעשה השלם.
 
את השלמות עלול האדם לאבד דווקא בדרך אליה. התשוקה האדירה והצימאון לעשות משהו מושלם, נאה ומסודר עם מוח ועם לב, עלולה לגרום לנו להתייאש עוד בתחילת הדרך. השלמות מצויה במקום רחוק מן הישוב, והדרך אליה רצופה תלאות, מלחמות והתמודדויות. לא נוכל לצלוח את המרחקים הללו, אלא בצוותא.
 
פרשת השבוע פותחת בלשון 'תצוה'. לומר לך שאת שמן הזית והזך שיעלה בעבודתך אור בהיר תוכל לקנות רק בצוותא. הצדיק נקרא צוותא כמו שנאמר 'כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה'. הצדיקים הם ידידי המלך הנאמנים, ורק הם יודעים את סודות ההישרדות בדרך אל השגת יהלום השלמות. והסוד העיקרי הוא סוד ההתקשרות.
 
הצדיקים מלמדים אותנו, שלמעשה שום דבר טוב לא יכול להיאבד. גם אם בעיני בשר מצטיירת לנו מציאות של אובדן ונשייה. נדמה כאילו מעשים טובים שעשינו, מחשבות טובות ודעת שקנינו, אבדו במרוץ הימים. לאמיתו של דבר, שום דבר לא אבד. קדושה היא דבר ניצחי. החוטים הדקיקים של התחלותינו השבריריות, רצונותינו ומעשינו הפעוטים, וחלקיקי הצעדים לקראת הקדושה, נאגרים כולם באוצרו של בורא עולם. מאומה לא נאבד.
 
הצדיקים מלמדים גם, שבכדי לשרוד את הדרכים המובילות אל האבן הטובה, יש להתקשר לצדיקים. הסיבה לכך שאיננו מצליחים לבנות משהו שלם, מעשים טובים וקומה מושלמת של דעת אמיתית היא, שההתחלות הטובות נאבדות לנו בדרך. הצדיקים נאמני המלך, שוקדים על משמרתם, אוספים ומלקטים כל מעשה טוב, התחלה קטנה, ומחשבות קדושות. הם אוספים את הכל אל הבית פנימה, אל בית השם. בסופו של דבר מהחלקים הקטנים הללו תיווצר שלמות.
 
הטעות המרה של מבקשי השם היא, שנדמה להם שאת השלמות משיגים רק בעזרת צעדים מושלמים. את האמת מגלים מורי הדרך, הצדיקים. ושלמות משיגים בדיוק כפי שבונים משכן – עם חצאי מעשים, עם התחלות ועם נקודות טובות. העיקר שמישהו יאסוף אותם למקום אחד.
 
עבודת צוות
 
לעבודה בצוות יש כוח עצום. דרך משל. איש בודד יושב על תלמודו, מאמץ את מוחו בשבילי הסוגיה. קושר קשרים ומחבר את חלקי השמועה והסברה האחד בחברו. בסופו של דבר הצליח מיודענו לאסוף את רסיסי הבנתו למקום אחד ולהשקיף על הסוגיה במבט מאוחד. למחר, משכים הוא לתלמודו, מעיין באותה סוגיה ומוצא אותה סבוכה ומעורבבת יותר מאמש. השכחה פרמה את קשרי הסברה, התירוץ הפך לקושיא, והסברה לתמיהה. מאידך, אם יישבו יחדיו חברים מקשיבים, ילבנו סוגיה בדין ודברים. למחרת, האחד יזכיר את חברו. מה שפרח מזיכרונו של האחד עודנו קיים בדעת זולתו, ומה שנעלם משניהם שמור היטב בידו של השלישי שיכריע ביניהם. אמור מעתה, ה'צוותא' מסוגל לשמור את החלקים החסרים, לאגור אותם יחד לאוצר של שלמות.
 
את הדרך לשמן זית זך של עבודה שלמה לא יוכל איש בודד לעשות בגפו. מוכרח הוא להצטרף יחד עם הצדיקים שמאחדים ואוספים את עבודת היחידים אל הבית פנימה. שמן זית זך מפיקים דווקא מתוך כתישות, כתיתות וריסוקים. החלקים הקטנים, רסיסי המעשים, הם שיצטרפו למשהו שלם שיעלה אור בהיר.
 
עלינו לזכור, שבכל המעשים, אפילו אלו שנראים כרגע חסרים, יש נקודה של שלמות. החיסרון מצוי רק כאן, בעולם החומר והחידלון. אצל בורא עולם הכל שלם. כי אם הסיבה לעשות דבר מסוים היא קיום רצון השם, הרי שרצונו יתברך כבר התקיים בשלמות, בעצם העובדה שאנחנו כאן פועלים ועושים את הדבר, מדשדשים ומחפשים משהו שלם.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

זה קורה תמיד אחרי חג או חופשה. לפעמים גם נדמה שצריך עוד כמה ימים רק כדי להתאושש לפני שחוזרים לשגרה. לנחות בשלום, זה כנראה לא עסק פשוט.

Featured Products