הם ערבים עלינו

אחרי שבורא עולם שאל מי יהיה ערב לכך שישראל יקיימו את התורה, התשובה הייתה: הילדים. וזה פלא גדול מאוד. איך ילדים קטנים ורכים יכולים להיות ערבים על עם שלם?

4 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 19.05.13

אחרי שבורא עולם שאל מי יהיה ערב
לכך שישראל יקיימו את התורה, התשובה
הייתה: הילדים. וזה פלא גדול מאוד.
איך ילדים קטנים ורכים יכולים להיות
ערבים על עם שלם?
 
 
לפני מספר ימים קיבלנו את התורה. זכינו, אין מה לומר. ועכשיו, קדימה למלאכה, צריך לקיים אותה. ובכן, קיומה תלוי בראש ובראשונה ב… חינוך הילדים! כן, בדיוק מה שקראתם. שהרי, אם אין גדיים אין תיישים. וגם, ידוע מה שאמרו חז"ל, שכאשר רצה הקב"ה לתת את התורה שאלה מי יהיה ערב לכך שישראל יקיימו אותה? והתשובה שקיבל – הילדים הם הערבים לקיומה.
 
וזה מעניין. יש לזה כמה הסברים אך לענייננו – הרבה פעמים גם קיום ושמירת המצוות של ההורים מתחזקת בזכות הילדים. כאשר ההורה מבין שהוא זה שצריך להנחיל דרך ברורה ומאירה לילדיו, שהוא זה שצריך להתחזק בדרך הזו קודם כל, על מנת שיהיה לו מה לתת, כפי שציינתי בספר חינוך באהבה, מכיוון שחינוך זה נתינה, וההורה יכול לתת רק את מה שיש לו בעצמו. וממילא, כשרוצה שילדיו יהיו מחונכים הוא צריך תחילה לחנך את עצמו, כי כבר נאמר – נאה דורש נאה מקיים!
 
חינוך הילדים הוא לא משימה חד פעמית וזהו. צריך כל פעם להתעורר להשקיע מחדש בחינוך, שהרי אמרו חז"ל על הנאמר ביציאת מצרים (דברים כ"ו): 'וירא את עניינו ואת עמלנו – עמלנו – אלו הבנים'. כלומר, כל הורה שלא משקיע ועמל בחינוך ילדיו צריך לדעת שהוא חי בטעות גדולה, ועליו לפעול בעניין – להשקיע את הלב, הזמן והממון, מכיוון שהילדים הם העיקר! והזרז הכי גדול יהיה אם יזכיר לעצמו כל פעם שאם לא יעשה זאת מצד עצמו עלולה להיות סיבה, חלילה, שתגרום לעשות זאת, ולא בהכרח מהצד החיובי של המשוואה. כך ימנע מעצמו ומילדיו סבל נורא.
 
יסודות חשובים
 
הראשון – שמירה על הילדים שילכו בדרך המסורה לנו מאבותינו בלי להניח לשום חידושים והמצאות למיניהן להיכנס ולהתערבב בחינוכם. הקלקול של הכלל מתחיל קודם כל בגדיים – הילדים. על כך צעק רבי נתן מברסלב זעקה גדולה (ליקוטי הלכות) כי ברגע שמחילים 'לזייף' עם הילדים זו הסכנה הכי גדולה להמשכיות של עם ישראל.
 
דבר זה ידעו אויבינו לאורך כל הגלות, וגם אויבינו היום – מבית ומחוץ. לכן אנו צריכים לנקוט במשנה זהירות בעניין זה, לשמור מכל משמר על קדושת הילדים, על הלבוש היאה, על שפה נקייה, על קיום המצוות, על הלימודים הקדושים בלי תערובת זרה. וכל אחד ינהג בחכמה ויתייעץ עם רבותיו כיצד לנוהג בפועל בסבך התנאים המשתנים שאנו עדים להם היום יותר מתמיד.
 
השני – על פי מה שאמרו חז"ל: כנסת ישראל נמשלה ליונה. אחד ההסברים הוא, כי ידוע שבזמן שיש ליונים גוזלים אז הזכר – היון, עושה משמרות עם היונה, כלומר נוטל חלק בשמירה על הגוזלים. ההורים היונים אף פעם לא עוזבים את הגוזלים לבד. כך הוא הדבר לגבי עם ישראל – תמיד צריך שאחד ההורים יפקח על הילדים ולא יעזבו אותם לבד, לא ישלחו אותם לרחוב בלי השגחה, כי הרחוב כמו שכולנו יודעים היום יותר מתמיד הוא מקום מועד לפורענות וממנו יוצאות תקלות רבות.
 
דבר נוסף, הילדים הם כמו הגוזלים, צריכים ש'ידגרו' עליהם. כן, לילד יש יצר הרע לבלות את זמנו במשחקים (במקרה הטוב) ועד לדברים שלא יעלו על הדעת (גם בכאלה אנו נתקלים היום), לכן צריך 'לדגור', כלומר לעמוד על כך שהילד יעסוק בדברים מועילים וטובים יותר, לדאוג שתמיד תהיה לו מסגרת. ולא פחות חשוב, למלא את ימי נעוריו בתורה ובתפילה, שאין לך ימים טובים לעסוק בזה מימי הנעורים, כמו שכתוב (איכה, ג): "טוֹב לַגֶּבֶר כִּי יִשָּׂא עֹל בִּנְעוּרָיו", וכן כתוב במשלי (כב): "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנה", ואמרו חז"ל "אינו דומה כותב על דף חדש לכותב על דף מחוק", וישנם עוד מדרשי חז"ל רבים על הכוח הטמון ב'גרסא דינקותא', ועד כמה חשוב לנצל את הימים שהילד רך ומוחו נקי ונפשו רעננה, כדי להכניס בה את הרושם החזק של הקדושה והטהרה, של התורה והמצוות.
 
על כל אלה יש יצר הרע גדול מאוד, לכן צריך לעמול הרבה, לא לעזוב את הילד לעשות ככל העולה על רוחו, אלא להתנהג בחכמה – לגרום לו לעסוק בדברים מועילים וטובים בצורה נעימה. נכון, יש את ה'שמאל המרחקת' – שנועדה לעזור לו להתגבר על יצר הרע ולנצל את הזמן היקר של ילדותו ונעוריו, וצריך להיעזר בה. זאת, משום שאין אפשרות, פרט למקרים יוצאי דופן, שהילד יבין ויידע לבד מה טוב או לא.
 
השלישי – התפילה שכל כך נצרכת לכל דבר בחיים, קל וחומר כאשר מדובר במשימה בהא הידיעה שקיבלנו – חינוך הילדים. בלי תפילה זה לא ילך, נקודה. התפילה עוזרת הן להורה והן לילד להבין ששום דבר הוא לא כוחי ועוצם ידי, הכל מתנה מבורא עולם. העמל של ההורה ושל הילד מורכב גם מהעשייה אך גם מהתפילה. ולמה הדבר דומה? למה שאמרו חז"ל על לימוד התורה (מסכת נדה דף ע:) "מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם! אלא – יבקשו רחמים ממי שהחכמה שלו, שנאמר "כי ה' ייתן חכמה מפיו דעת ותבונה". ומסכמת הגמרא, שזה בלא זה לא יועיל, אלא צריכים גם את ההשתדלות וגם את התפילה.
 
בחינוך הילדים – השתדלות לבד לא מועילה. ולא רק, אלא יכולה אף להזיק משום שאדם נופל לכוחי ועוצם ידי, לחכמות ושאר דברים שלא נצרכים לחינוך הילדים. ודבר זה מזיק לא רק במשימת החינוך אלא בכל תחום בחיים. וגם תפילה לבד לא מספיקה, מכיוון שחייבים בפועל להיות שם בשבילם, להקדיש את הזמן, החום והאהבה שהם צריכים.
 
חיזוק על התפילה אנו מוצאים בספר 'שיח שרפי קודש' (חלק ו' ק"מ קמ"א), שם סיפר רבי יעקב קלמנוביץ' ז"ל, שהיה אחד מחסידי ברסלב והיה מלמד ילדים. פעם אחת קרא לו רב העיר ואמר לו: רבי יעקב, שמעתי עליך שאתה חסיד ברסלב וקם מידי לילה בחצות ויוצא להתבודד בשדות, והרי בודאי אתה מתעייף ועלול חלילה להתרשל בעבודתך הקדושה עם הילדים? ענה לו רבי יעקב ז"ל: יאמין לי הרב שבעת שאני קם בחצות לילה וצועק ומבקש מבורא עולם על כל אחד מתלמידי שילכו בדרך טובה, חוסך אני בזה אחר כך לצעוק עליהם ביום… והסכים אתו הרב על זה.
 
ואכן התפאר על זה פעם רבי יעקב הנ"ל, שעל אף הסחף הגדול לחילוניות שהיה בזמנו, נשארו כל תלמידיו יהודים שומרי תורה ומצוות, ומדובר על מאות תלמידים שעברו תחת ידיו, אותם הרגיל בכל יום לגשת לארון הקודש ולומר כמה דיבורי תפילה לפני השם יתברך.
 
גם רבי לוי יצחק בנדר ז"ל היה אומר לנו תמיד, כי מכיוון שרבינו – רבי נחמן מברסלב, ציווה שלא להכות ילדים, צריכים לנקוט על כל פנים באיזו פעולה חזקה אחרת לשמור עליהם, ופעולה זו היא התפילה! להרבות תמיד בתפילה על הילדים, וכאמור, לשמור עליהם מכל משמר ולדחוף אותם למלא את ימיהם בתורה ובתפילה, משום שהתורה והמצוות הם חיינו ואורך ימינו. אבל על זה, כידוע, יש יצר רע ואם אנחנו המבוגרים צריכים רחמי שמים להפנים את המציאות הזו, שבאמת רק תורה ותפילה ומעשים טובים הם מקשרים אותנו עם החיים, כמה רחמי שמים צריכים עם הילדים, שממש לא מונחים בזה, לכן צריכים לעזור להם לנצל את הזמן היקר, וכאשר יגדלו הם יודו לנו, כי במו עיניהם את גן העדן בו זכו בזכות העמל שהשקיעו כשהיו קטנים. מה שאין כן למי שמוותר לילדיו ונותן להם ללכת בשרירות ליבם, אז אולי עכשיו הם כביכול מודים לו שהוא לא דוחק אותם, אבל כשיגדלו ויראו איזה פער יש בינם ובין בני גילם – אלה שהוריהם השקיעו בהם, הם יכעסו מאוד על הוריהם שלא התעקשו.
 
זה העיקר – חינוך הילדים שהוא עיקר קיום התורה. זאת העבודה שמחכה לנו מיד אחרי שקיבלנו את התורה בחג השבועות. וכמובן, להשקיע, להתפלל, לדעת מה העיקר ומה התפל, לא לחסוך בשום מאמץ, זמן או ממון, ולתת לילדים את הכלים שהם צריכים, ויהי רצון שנזכה לזה ולבניין בית המקדש והגאולה במהרה בימינו, אמן.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

לימדו אותנו להתמודד רק עם ההצלחות, אבל מה עם הכישלונות, הקשיים והאתגרים שיש לנו בחיים? ואיך זה משפיע על הילדים שלנו?

Featured Products