מי רוצה משיח?! חלק ה

מ ירוצה משיח?! אל תתפלל על המשיח עד שתקרא את זה – סיום. מאמר אחרון בסדרה.

4 דק' קריאה

הרב שלום ארוש

פורסם בתאריך 25.06.24

אל תתפלל על המשיח עד שתקרא את זה – סיום

מאמר אחרון בסדרה.

העיירה צאנז צהלה ושמחה. לא בכל יום מזדמן לעירם אורח חשוב שכזה. צאנז הייתה מלאה בחסידים נלהבים ועובדי ה’ שהיו גם תלמדי חכמים מופלגים, והם ראו בצדיק, רבי יוסף מניישטאט, המתארח בעירם אוצר בלום ולא ויתרו אפילו על רגע אחד במחיצתו ושתו דבריו בצימאון אדיר, שָׂשִׂים כמוצאי שלל רב על כל דיבור היוצא מפיו שואלים ומתעניינים וחורטים על לבבם את דבריו.

רבי יוסף מניישטאט היה בנו של הצדיק המפורסם בעל ה”מאור ושמש” תלמידו של רבי אלימלך מליז’נסק, ה”נעם אלימלך”. את תורתו קיבל בעיקר מאביו ומשאר צדיקי דורו, אבל בילדותו זכה לנסוע עם אביו אל החוזה מלובלין ממשיך דרכו של רבי אלימלך.

כאשר רצה הצדיק לתאר בפני חסידי העיירה צאנז את עוצמת האור הרוחני וגילוי השכינה ששרר אצל החוזה מלובלין, אמר רבי יוסל’ה כך: אצל החוזה היו ארבע מאות יהודים כפריים שהיו בעלי רוח הקודש. כלומר, יהודים אלה היו מתגוררים בכפרים של הגויים ומחזיקים בתי מרזח ושרויים תדיר בין המגושמים שבגויים, ומן הסתם לא היה מדובר ביהודים בעלי מעלה – ולמרות זאת בזכות רבם הקדוש זכו למדרגת רוח הקודש!

בכך רצה רבי יוסל’ה להמחיש את מעלת החוזה, שאם אפילו את היהודים הנמוכים ביותר היה בכוחו של החוזה להעלות ולדבקם באור האמת ועל ידי זה לרומם אותם למדרגת רוח הקודש – כל שכן תלמידיו הגדולים ותלמידי החכמים, החבריא הקדישא שלו – שאי אפשר לשער את מעלתם.

אחד החסידים שבצאנז השתומם מהדברים ושאל: “אם היה אז כזה גילוי שכינה ואם הייתם יחדיו כל כך הרבה צדיקים יחדיו בקיבוץ קדוש כזה – מדוע אם כן לא פעלתם להחיש את ביאת המשיח?”

הצדיק רבי יוסף מניישטאט לא היסס לרגע והימם את כל הנוכחים בתשובתו:

“לא הרגשנו בכך שום צורך!”

כל מי ששמע את התשובה היה מזועזע. הצדיק רבי יוסל’ה היה סמל ומופת לחסיד שספוג כל כולו יראת שמים ובוער באש של חסידות טהורה וצרופה וכל הרגשותיו היו מדויקות להפליא. והוא לא אומר זאת רק בשם עצמו, אלא מתאר את ההרגשה הכללית שֶׁשָּׂרְרָה בלובלין בצלו של החוזה.

מה קורה כאן?! מדובר כאמור בשרפים קדושי עולם שהקטנים שבהם היו בעלי רוח הקודש – וכי כל אותם צדיקים לא הרגישו את ההרגשה היהודית הפשוטה של ציפייה וכמיהה לביאת משיח צדקנו?! זה בלתי נתפס!!

האדמו”ר מצאנז-קלויזנבורג ששמע את המעשה מאביו, מסיים ואומר: “והדברים מבהילים על הרעיון והוא עניין עמוק מאוד מאוד”. האדמו”ר מצאנז היה גאון מתמיד ועמקן עצום. כשהוא אומר שהעניין “עמוק מאוד מאוד” – עלינו לשים לב אליהם היטב, מכיוון שמדובר בדברים שהם פנימיות שבפנימיות.

והוא מבאר שבוודאי כל רצונותיהם של הצדיקים בביאת המשיח אינם בשביל שום סיבה גשמית של עושר וכבוד ואפילו לא בגלל הצרות – אלא כל רצונם לעבוד את ה’ יתברך מתוך שלווה והשקט. הבעיה הקשה בגלות היא שעול הגויים ועול הגלות מונעים את עם ישראל מעבודת ה’ יתברך.

אבל אצל החוזה מלובלין שהקדושה האירה וזרחה כשמש בצהריים – ממילא כל מי שרצה לדבק עצמו בה’, מיד זכה לדבקות העליונה ביותר לאור פני מלך חיים, ולא הרגישו שום גלות ושום הסתרה ושום מניעה, לכן לא הרגישו שום חיסרון בביאת המשיח ולא היה להם שום צורך להחיש את ביאתו.

אלא נשאלת השאלה, וכי הם לא התפללו על ביאת המשיח ועל הגאולה?

והוא מסביר שהם בוודאי התפללו, אבל לא בשביל עצמם כלל, אלא אך ורק לכבוד ה’ יתברך למען יתגדל ויתקדש שמיה רבא.

ועל פי זה ניתן להסביר בעומק מדוע לא ראו צורך להחיש ביאת משיח שמכיוון שכל בקשתם על המשיח והגאולה הייתה למען גילוי כבוד ה’ – ואצל החוזה כבוד ה’ היה ניכר ומורגש בחוש באוויר ולא היה שום חיסרון בגילוי כבוד ה’, ולכן לא הרגישו את החיסרון שבגלות והחיסרון בכך שאין משיח.

זהו המאמר החמישי בסדרת המאמרים בנוגע לתפילה על ביאת המשיח. עסקנו בנושא הזה מכל מיני היבטים כדי שנבין באמת מהי ביאת משיח ולמה אנחנו מצפים. חשבתי שהדברים שכתבתי הם דברים חריפים מאוד, עד שזימנו לי משמים לראות דברים המובאים בשם האדמו”ר מקלויזנבורג, שהם הרבה יותר חריפים ממה שהייתי יכול להעלות בדעתי. וזה דבר נורא שממש פחד לכתוב אותו, וכך מובא בשמו:

אנחנו עם ישראל בכלל לא צריכים את ביאת המשיח בשביל עצמנו. לכל מה שאפשר לזכות בימות המשיח ובגאולה ובבית המקדש – אפשר לזכות גם בימינו אנו, בלי שום הבדל ממש, על ידי דבקות בצדיקים ועל ידי עבודת ה’ אמתית. לכן אנחנו לא צריכים בכלל את המשיח בשביל עצמנו!

אבל בעולם ובפרט בקרב אומות העולם ישנה הסתרה גדולה על כבוד ה’. אומות העולם לא מכירים ולא יודעים את ה’ ומובן שהם רחוקים מכבוד ה’; ובשביל זה צריכים את המשיח. ונמצא שהמשיח בכלל לא בא בשבילנו, אלא בשביל הגויים! כמו שכתוב: “עד כי יבוא שילה – ולו יקהת עמים”, בשביל שכל העמים יכירו בגדולת ה’ ויראו בכבודן של ישראל.

אבל אנחנו, עם ישראל, לא צריכים שום דבר, ואין לנו שום צורך בביאת המשיח כמו שאמר רבי יוסף מניישטאט, כי אנחנו יודעים את כל זה כבר עכשיו, לפני ביאת המשיח.

ועכשיו הדברים של רבי נתן שאמר “המשיח שלי כבר בא” – מקבלים משנה תוקף. רבי נתן שזכה להיות דבוק ברבינו שידע להכניס השגות אלוקות בתוך הפשוטים ביותר ומכל שכן בתלמידו הצדיק הגאון והקדוש – אצלו בוודאי התקיימו כל מאמרי חז”ל שמי שיש בו דעה כאילו נבנה בית המקדש בימיו, ואצלו בוודאי היה כבוד ה’ ומלכותו ואמונתו בשלימות, ואצלו בוודאי זכה כל מי שרצה לדבק עצמו בה’ יתברך להגיע למעלות עצומות כמו בזמן הגאולה ממש, וממילא לא היה להם שום צורך במשיח לצורך עצמם, אלא אך ורק לצורך העולם שהם רחוקים מכל זה.

ולכן אמר רבי נתן: “גדולתינו ותפארתנו יגלה משיח צדקנו”. אנחנו כבר יודעים את גדולתנו ומעלתנו ומעלת ישראל עם קדוש, אבל המשיח יבוא ויגלה ויפרסם בעולם את כבוד מלכות שמים וכבוד עם ה’ שזוכים להמליכו עליהם ולעבוד אותו באמת.

ובדיבורים האלה אנחנו חותמים ומסכמים את הסדרה הנפלאה של המאמרים המבארים, מדוע “לא” להתפלל על המשיח, או יותר נכון: מהן ההקדמות הנצרכות למי שרוצה להתפלל על המשיח, מה זה משיח, מה זה אומר, על מה מכוונים ועל מה מתפללים ואיך ניגשים נכון לתפילה על ביאת המשיח וּלְמָה אנחנו כל כך מצפים.

הדברים שנכתבו במאמרים אלה יוצאים לאור בחוברת מיוחדת בנושא, שניתן להשיג אצלנו בחדר ההפצה בטלפון 0522240696.

ואין דברים מתאימים יותר לחתום בהם מאשר המילים הקדושות של הרמב”ם בלשונו הזהב שבהן הוא חותם את ספרו משנה תורה:

“לא נתאוו החכמים והנביאים ימות המשיח – לא כדי שישלטו על כל העולם, ולא כדי שיירדו בעכו”ם, ולא כדי שינשאו אותם העמים, ולא כדי לאכול ולשתות ולשמוח – אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, ולא יהיה להם נוגש ומבטל, כדי שיזכו לחיי העולם הבא… ובאותו הזמן לא יהיה שם לא רעב ולא מלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה וכל המעדנים מצויין כעפר, ולא יהיה עסק כל העולם אלא לדעת את ה’ בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם. שנאמר: ‘כי מלאה הארץ דעה את ה’ כמים לים מכסים'”.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה