השווה וההפוך

האם עצרתם פעם וחשבתם לרגע למה אנשים לא יכולים לעמוד מאחורי מטוס סילון כשהוא ממריא? האם תהיתם פעם למה לא יכולים להיות לנו שרירים מבלי שנפתח אותם קודם עם תרגילים מסיביים, למשל, כמו הרמת משקולות?
 
התשובה לשאלות הללו, ולעוד שאלות רבות בחיינו, היא אחת: החוק השלישי של אייזיק ניוטון האומר, כי לכל פעולה יש תגובה שווה ומנוגדת (גוף הפעיל כוח כלשהו על גוף אחד, הגוף השני מפעיל על הגוף הראשון כוח השווה בעוצמתו אך מנוגד בכיוונו). זה למעשה עיקרון השורה התחתונה של, למשל, הנעה סילונית, פעולת תותחים, טילים וכל דבר שמצריך תחילה נסיגה לאחור ואז דחיפה קדימה.
 
בלון. קחו בלון ונפחו אותו, אבל שלא יתפוצץ, ואל תקשרו אותו, ואז – שחררו אותו באוויר. מה יקרה? הוא יעוף מפינה לפינה.
 
חץ וקשת. ככל שנמתח את מיתר הקשת לאחור, החץ יגיע לנקודה רחוקה יותר ובמהירות גדולה יותר.
 
אני מניח שאייזיק ניוטון, עם יכולת התבוננות פיזית עצומה שכזו, היה יכול להיות גאון עצום בעולם הרוחני…
 
הרמב"ם והגאון מוילנא היו פיזיקאים עצומים, מכיוון שההכרות עם הרבדים הרוחניים סייעה להם להבין את הסודות הכמוסים של הבריאה.
 
אם כן, על ידי שמירת החוקים של העולם הפיזי נוכל להבין את חוקיו של העולם הרוחני.
 
בשבוע זה אנו מגיעים לאחד הימים הקשים והקטסטרופליים שישנם בלוח השנה היהודי – תשעה באב, היום בו חרבו שני בתי המקדש והתרחשו אירועים קשים לאורך כל ההיסטוריה. אולם ימים ספורים לאחר מכן אנחנו מגיעים ליום האהבה – ט"ו באב, שעל יום זה נאמר שהוא אחד הימים הכי שמחים בלוח השנה היהודי. בלי הגזמות!
 
ונשאלת השאלה: מהיכן אנו שואבים את כוחות הנפש לאסוף את עצמנו מתענית ובכי, מתקופה של שלושה שבועות בהם המעטנו בשמחה, מתשעה ימים של אבלות, בלי לשמוע מוסיקה בכל התקופה הזו, ליום שכולו אהבה, שמחה וריקודי בכרמים?
 
החוק של ניוטון הוא התשובה: לכל פעולה יש תגובה שווה ומנוגדת (הפוכה).
 
חז"ל אומרים לנו דברים זהים: בורא עולם מנהל את העולם מידה כנגד מידה (סנהדרין צ, ע"א). כל פעולה מולידה תגובה שווה והפוכה. דוגמה מוחשית לכך היא מה שחז"ל מייחסים לתשעה באב (תענית ל, ע"ב): כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה.
 
החוק של ניוטון מתחבר בתיאום נפלא עם עקרונות האמונה, בעיקר עם זה האומר שכל מה שהבורא עושה – לטובה הוא עושה ולטובתנו הנצחית. כי כמו במכון כושר, למשל, או על מסלול ריצה, אנחנו יודעים שכל מאמץ שווה רווח עצום. ושוב, אותו דבר זהה גם בהיבט הרוחני. בורא עולם שם לנו בדרך אתגרים וקשיים כדי להוציא את התגובה השווה והמנוגדת של – תפילה, הערכה עצמית, חשבון נפש ותשובה. אם החיים שלנו היו מתנהלים על זרי הדפנה, מן הסתם, לא היינו חווים שום דבר משמעותי, ובעיקר את הקרבה לקב"ה.
 
זהו יום תשעה באב שמוביל אותנו לט"ו באב. ככל שהנסיגה תהיה גדולה וחזקה יותר, הדחיפה קדימה תהיה בהתאם, גדולה ועצומה. ככל שהירידה קשה ומורכבת, העלייה תהיה גדולה ונפלאה. זה כנראה אחד החיזוקים הגדולים שישנם. המניעות שאנו חווים בחיינו הן זמניות. אם נסתכל עליהן בעיני האמונה כולן תהפוכנה לניצחונות אדירים, מכיוון שיקרבו אותנו לבורא עולם – להצלחה הנצחית בעולם הזה, להישג שלא ניתן להשיג בעולם הבא. זה מה שאנחנו עושים כאן.
 
החיים הם לא 'באנו לעשות כאן כיף ולהעביר את הזמן'. אנחנו כאן כדי להרים את עצמנו ואת העולם הגשמי עם הכלים שנותנת לנו התורה, האמונה והתפילה, עם ארגז הכלים הנפלא שבורא עולם מצייד אותנו בתחילת המסע.
 
השבת הקרובה, שאחרי תשעה באב, ידועה בשם 'שבת נחמו', שבת של נחמה. בורא עולם מנחם אותנו שהסבל והייסורים שאנו חווים אינם לשווא. רמת הכאב והצער, הניסיונות שאנו חווים בגלות המרה הזו, על כל אירועיה הכואבים לאורך כל השנים, מראה לנו את הצפון לנו ביום שמשיח יבוא, את קיבוץ הגלויות, הגאולה, ובניין בית המקדש במהרה בימינו אמן.
 
עכשיו אנחנו יכולים להבין את דבריו של רבי נחמן מברסלב, שהכיר היטב ולעומק את העולם הפיזי-גשמי והעולם הרוחני על כל סודותיו, ועדיין אומר לנו כי גם כשאנחנו למטה אין שום ייאוש בעולם כלל!!! אל תשקעו בבור שנוצר מהירידה, תהיו מוכנים לדחיפה קדימה שתעלה אתכם לגבהים שלא הכרתם.
 
עכשיו אנחנו גם מבינים למה קוראים לרבי נחמן "נחמן" – מכיוון שהוא מנחם, אדם שבאמת יודע לנחם, כי מילים שנאמרו לפני כ-200 שנה עדיין מלוות אותנו ומנחמות אותנו בכל פעם מחדש.
 
היום אנחנו מרגישים כל כך למטה, אבל העלייה המטאורית שלנו כבר בפתח. תישארו בסביבה, זה יכול לקרות כל רגע.