רוח חדשה

זה חוק, טבע כזה, שאם לא משתמשים
במשהו הוא מתנוון מחוסר שימוש. אם
לא נשתמש ביכולות הרוחניות שלו, נאבד
אותן. ולשמור עליהן צריך רוח חדשה.
 
 
"אתה חושב שבאמת אפשר להשתנות"? שאלתי אותו.
 
"כן, בהחלט", הוא השיב בנחישות.
 
הרגשתי הקלה עצומה באותו רגע. על העניין הזה שוחחנו לפני כמה שנים, אבל הדיבורים שלו נחקקו בליבי והתבררו כנכונים.
 
קל לתת עצה אבל קשה עוד יותר ליישם אותה. אף אחד לא יכול להבין בשלמות את המצב או האישיות של אדם אחר, לכן ניסיתי להיות מודעת לעובדה שלדבר עם משיהו על אמונה יכול להיות דבר לא מועיל, אם לאדם מולך אין את היכולת והכלים לאמץ את הדיבורים האלה. איזון עדין נמתח בין שני הדברים. מצד אחד, לספק לאדם כלים רוחניים להתקרב לבוראו, ומצד שני, לקבל את העובדה שיכול להיות שהאדם הזה לא יהיה מספיק פתוח, או מסוגל להכיל את הדיבורים האלה באותו רגע מסוים, וזה בסדר.
 
"וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד, וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם; וַהֲסִרֹתִי לֵב הָאֶבֶן, מִבְּשָׂרָם, וְנָתַתִּי לָהֶם, לֵב בָּשָׂר" (יחזקאל יא, יט). 
 
הנביא יחזקאל אומר שבאחרית הימים, כשמשיח יבוא (במהרה בימינו אמן) בורא עולם יסיר מאיתנו את לב האבן, לכן אנו יודעים שסמוך לגאולה האחרונה העם היהודי יחוש ריחוק רוחני מהבורא. בכל אופן, ידיעה זו לכשעצמה צריכה לתת לנו תקווה שהגאולה של עם ישראל מאוד קרובה, מכיוון שאנו רואים שתופעה זו אכן קיימת בחברה היהודית (ובחברה הלא יהודית): ריחוק מהתורה, מהשורש של הרוחניות והקשר עם בורא עולם. ובאותו זמן, אנו עדים לחזרה המונית לשורשים, געגועים ורצונות לחכמה אמיתית, משמעות, עומק וזהות. לכן, במקום להרגיש מאוכזבים ממה שקורה, עלינו לעודד את עצמנו שבורא עולם יסיר את הטריז שמפריד בינו ובינינו, כי ככה זה, יש חוק רוחני בנבואה האומר, שנבואה רוחנית שלילית לא תתקיים ותהפוך למציאות כי זה תלוי במעשים שלנו, אבל נבואה חיובית חזקה עליה להתקיים.
 
אולי אחד ההיבטים של לב האבן שהנביא מדבר עליו הוא עלייה בעניינים העוסקים בבריאות הנפשית, כי משום מה, היום נראה שהם מציפים את האוכלוסייה בכל רחבי העולם.
 
בהקדמה לספרו "בזכות נשים צדקניות", האדמו"ר מביאלא מרחיב את ההסבר ואומר, כי הערכה ודימוי עצמי נמוכים גורמים לעניות רוחנית, ובגלל זה אדם לא יכול להבין את הפוטנציאל האמיתי שלו. הוא אומר שבדור הזה היצר הרע פועל להחדיר בלב העם היהודי הערכה עצמית ודימוי עצמי נמוכים שלא היו כדוגמתם. הוא גם מציין בשם דודו – רבי אהרון זצ"ל, שזהו טבע הדברים – להתנוון ולהצטמצם מחוסר שימוש. לכן אם אדם לא משתמש ביכולות הרוחניות שלו, בסופו של דבר, הוא יאבד אותן. הסכנה הטמונה בחוסר הערכה עצמית יותר נפוצה בקרב העם היהודי לכן, מניח האדמו"ר מביאלא, ישנה נטייה לדיכאון שמפיל חללים רבים ברשתו בקרב בני עמנו. העם היהודי, הוא אומר, בורך בגדולה פנימית ובנשמות עצומות ואלוקיות שמגיעות מהמקום הכי גבוה בבריאה. לכן, אם יהודי לא משתמש בכוחות המיוחדים הללו הוא ירגיש תחושת הפסד, באופן ישיר ובאופן יחסי לדרגת הפוטנציאל שהיה לו, אבל לעולם לא התממש.
 
אחד הדברים החשובים שרבי נחמן מברסלב מדבר עליהם הוא הערכה עצמית. אנחנו חייבים להאמין שבורא עולם אוהב אותנו. אנחנו חייבים לגלות את נקודות הטוב הפנימיות שלנו. אנחנו חייבים להפנים שבורא עולם ברא אותנו עם נשמה שהיא חלק בלתי נפרד ממנו, ושהוא שם את הנשמה שלנו בגוף מסוים ולא באחר, בזמן ובמקום נכונים – "כדי לעשות". כי זאת מטרת הבריאה: לעשות! להשיג! ליצור את עצמנו במה שאנחנו צריכים להיות.
 
זה לא קל, אולם כדי להבין את זה עלינו לקיים את העצה של רבי נחמן: להשליך את השכל כשאנחנו לא מבינים משהו, ועל ידי זה נחדד את מידת הענווה. הדרך למודעות רוחנית היא ענווה, כדי לדעת שהיכולות שיש לי באות מבורא עולם והמשימה שלי היא להשתמש בהן בחכמה – לצורך עבודת השם, הכי טוב שאני יכול לעשות. אנחנו חייבים להיות מסוגלים לומר "אני לא יודע", מכיוון שזאת, כפי שאומר רבי נחמן, גם כן אמת. אולי מה שחשבתי קודם אינו האמת? אולי ישנה דרך אחרת להסתכל על הדברים?
 
אנחנו צריכים ללמוד את התורה הקדושה ממורים אמיתיים, מכיוון שהתורה היא הזהות היהודית היחידה שיש לעם היהודי. אנחנו שום דבר בלי בורא עולם ותורתו (כן, קשה לקרוא את המשפט האחרון, אני יודעת, אבל זאת האמת). אין לנו שום גישה לארץ ישראל, גם לאלה שכאן, בלי התורה. נבראנו מהתורה – בורא עולם הסתכל על התורה וברא את העולם, לכן אנחנו צריכים לחזור אליה כדי להשיב אלינו את הזהות שלנו, את המשימה שלנו עלי אדמות ואת השלום הפנימי שלנו.
 
"…וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָעַמִּים, וְאָסַפְתִּי אֶתְכֶם מִן-הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפֹצוֹתֶם בָּהֶם; וְנָתַתִּי לָכֶם, אֶת-אַדְמַת יִשְׂרָאֵל" (שם, יז).
 
ויותר מכל, כדי להשיג את המטרות העצומות הללו, אנחנו חייבים ללמוד אמונה!