לשחק את המשחק הישן

אנחנו עדיין כבולים בהבלי העולם הזה,
משחקים את אותו משחק ישן לפי החוקים
המוכרים. משהו חייב להשתנות, ומהר.
 
 
מאז שהתחילה השנה החדשה אנחנו מתקדמים על לוח השנה בצעדי ענק, ולי נראה כאילו מפלס הצער והבלבול שסביבי רק הולך ומתגבר. משהו קורה. לכל מקום אליו אני פונה אני חווה צער – של אחיי ואחיותיי, ולא משנה אם הוא צער נקודתי, נסיבתי או בסיסי ומהותי.
 
אני צועקת ומתחננת לקדוש-ברוך-הוא לגילוי האמת בעולם הזה כאן ועכשיו. אני מבקשת רחמים עלי ועלינו, ומתוך המסע והרצון להתאחד עם הבורא נוצרים תהליכים שגובים ממני מחיר. סף הרגישות שלי עולה והאמפטיות והאהבה לעמי מתגברת. כל הרגשות המחודשים הללו מזכירים לי שוב את הילדות, לכן כדי לא להתפרק אני צריכה להיות באמונה שלמה, לסמוך באופן מוחלט על הקדוש-ברוך-הוא במסע שלי אל הלא נודע.
 
עול הפרנסה נהיה כבד יותר. רובנו חייבים לבנקים כספים שאיננו יודעים מאין נחזיר אותם. ברגעי הבנה וחסד, כשאני מצליחה להרים את הראש מעל הביצה ולהתבונן בתמונה הכוללת, אני רואה קשר הדוק בין המציאות שלנו בזמן הזה – בסוף האלף השישי, זמן חבלי משיח – ובין זמן אחר וקדום. מצטיירת לה אותה תמונה מוכרת של זמן חבלי משיח שחווינו במצרים, בגאולה הראשונה שלנו כעם.
 
מאמרים נוספים בנושא
לוח  הקסם
סולמות  ונחשים
משחק  מוחות
סדר, זה שם המשחק
 
גם שם, במצרים, הייתה מצד אחד הכבדת העבודה, עול הפרנסה ותחושת העבדות האיומה. ומצד השני, הכבדת ליבו של פרעה, גזירות קשות ובלתי נסבלות ותחושה של חוסר הנהגה, שאין אדם שאפשר לסמוך עליו שיציל אותנו.
 
מתוך התחושה הקשה שנוצרה בלב העם קמה הצעקה הגדולה. לא היה בשר ודם לצעוק אליו או עליו, לכן היה צורך בהתערבות שהיא מעל הטבע, בכוח עליון חזק שיהפוך את העולם על פיו ויצור סדרים חדשים ביקום.
 
בקרוב גם בזמנינו יקרו אותם סדרים שישנו את העולם, כפי שהכרנו אותו עד עכשיו.
 
אני רואה ומרגישה את הפחד שלנו לקראת השינוי המתקרב. אנחנו עדיין כבולים בהבלי העולם הזה, משחקים את אותו משחק ישן לפי החוקים המוכרים, עבדים משועבדים, אבל משהו בכל זאת משתנה. השנה כבר התחילה ואיתה הבירור של האמת – בירור בין טוב לרע על כל המשתמע מכך. הבירור הזה מגלה לנו לאיטו את העיקר והטפל בעולמנו. בעקבותיו, נדרש מאיתנו לעשות שינויים על פי הנגלה. ושינוי זה דבר מפחיד, בעיקר כשהדרך פעמים רבות מלאה בבלבול וצער. האמת עדיין בהסתרה, ורק מתחילה לבצבץ מעט, ולנו נותר לעמוד איתנים מול הרוח החדשה והמוזרה הזאת, לקבל אותה בשמחה ובאהבה כדי לעזור לה להתקדם עוד ועוד.
 
תישארו  במשחק
שלא יירו בך
משחק  אישיות
 
"וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹקים"(שמות ב,כג).
 
הצער שלנו הוא לא לחינם. הוא נועד כדי לעורר אותנו לתשובה. ולא רק, אלא לעורר אותנו לצעוק צעקה גדולה לקדוש-ברוך-הוא. עכשיו אנחנו נאנחים מעול העבודה ועול הפרנסה והחובות. השלב הבא הוא לצעוק, לדרוש את עזרתו של ברא עולם, לדרוש את הגאולה. גם אם אנחנו מפחדים מזה, אנחנו צריכים את עצמנו מהי האלטרנטיבה? לאן העולם הזה הולך? מי הם המנהיגים שלנו? מה המצב של הכלכלה, הבריאות, השמחה והשלום בעם שלנו? מה הסיכויים שנצליח לשפר את המצב שלנו בכוחות עצמנו בלבד?
 
"ויאמר ה', רָאֹה רָאִיתִי אֶת-עֳנִי עַמִּי אֲשֶׁר בְּמִצְרָיִםצַעֲקָתָם שָׁמַעְתִּי מִפְּנֵי נֹגְשָׂיו, כִּי יָדַעְתִּי אֶת-מַכְאֹבָיווָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם, וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן-הָאָרֶץ הַהִואאֶל-אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה, אֶל-אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (שמות ג,ז- ג,ח).
 
הזמנים ההם אינם כה שונים מהזמנים של היום, והפתרון למכאובים שלנו מונח ממש שם. למה לחכות למצב קשה יותר, שבו כל העם יבין שדרוש לנו נס? האם אפשר להקדים תרופה למכה ולהחיש את הגאולה? בואו נפסיק לפחד מהשינוי ונתחיל לצעוק, כי בתכל'ס אין לנו ברירה אחרת….
 
"העם דורש ג א ו ל ה עכשיו!"