להפיל את הפור

להפיל את הפור זה לא דבר קשה,
כפי שמסבירה הגר דוויג'י, מאמנת
מוסמכת, ומגלה לנו ש"החיים לא
מסובכים בכלל, אנחנו אלה שמסבכים
אותם". שווה בדיקה!
 
 
הגשמה עצמית יכולה להיות משהו מבורך מאוד כמו הגשם, או מגושם כמו מבול הרסני. ואם כך, איך אדם יזכה להגשים את עצמו, לחיות את הייעוד והתכלית האמיתית שלו?
 
הגיעה אלי מאומנת בשנות השלושים לחייה, נשואה ואמא לילדים קטנים, שנמצאת בלבטים קשים, שמלווים אותה כל יום, בנוגע לבחירה בין אימהות לקריירה. הדבר מאוד מקשה על התפקוד שלה בכל המובנים מכיוון שהיא חשה החמצה, שהיא לא מממשת את היכולות שלה, ומרגישה חוסר הגשמה עצמית.
 
המטרה שהציבה לעצמה לפני חמש שנים הוגשמה, כדבריה, אך כעת ניצבת בפניה מטרה חדשה בחיים – הקריירה.
 
"אז איפה הבעיה?" שאלתי.
 
"הבעיה טמונה בעבודה הדורשת שעות רבות ומאמץ, מה שבהחלט יבוא על חשבון הבית והילדים".
 
ברוב המקרים, כפי שנוכחתי לדעת, כולל במקרה שלה, שהחיים לא מסובכים אנחנו אלה שמסבכים אותם…
 
"תגדירי לי בבקשה את המושג 'אימהות' לפי התפישה שלך עד כמה שאת יכולה", ביקשתי לאתגר אותה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
אל תפסיקו לרצות
אתגרי  החיים
עשיתי לי את היום
 
"אימהות…" חשבה על המילים הנכונות להגדרת אחד המושגים היפים והמורכבים, "היא נתינה אינסופית, מלאה באהבה, מכיל בתוכו זמן איכות של יצירה ושמחה. היא היכולת להיות ילדותית אך לגלות במקביל אחריות. דאגה, ביטול כלשהו…"
 
"אמרת ביטול? את מרגישה שאת מבטלת משהו?" התעניינת.
 
"כן, אני מבטלת את עצמי, את הפוטנציאל שיש בי להצליח בגדול".
 
תחושת ההחמצה היא קשה מנשוא, כזו שגורמת לנו להיות חמוצים, לא שמחים בחלקנו. היא מראה לנו בזכוכית מגדלת את כל מה שאין לנו, לעומת כל מה שכן יש לנו. שורשה הוא מ"קליפת המן העמלק".
 
הנה מקרה קלאסי של דמיון גדול שלא תאם את מציאותה של המאומנת. תפקידי בכוח הוא לשקף לה את האמת מכיוון שאין ביכולתה לצאת לעבוד שעות רבות מחוץ לבית. חוסר הסידור עם הילדים, שמהווה קושי עצום בכל הלוגיסטיקה הכרוכה בזה, הוביל אותה להאמין שזה החיסרון המרכזי והביטול הגדול.
 
"אימהות היא זכות עצומה" אמרתי לה, וביקשתי ממנה לתאר יום שגרתי בחיי האימהות שלה, כפי שהיא רואה אותה. התיאור, כמובן, היה רחוק כרחוק מזרח ממערב מחיי המשפחה המושלמים שכולנו מייחלים לעצמנו. יש כל כך הרבה תוכן ושמחה שאפשר להכניס ליום שגרתי שכזה ופשוט מתבזבז על החמצת פנים, מרירות, עצבות, ועצלות הנובעת מכל ההרגשות הכבדות והשליליות האלה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
תישארו  במשחק
תמשיכו  ללכת
 
היה חסר שם הרבה צבע, מוסיקה, יצירה, ובעיקר – אימהות. אמא שנמצאת עם הילדים שלה ולא מדמיינת את החיים בחוץ, דמיון הרגע לפני ודמיון הרגע שאחרי – ההיפך מעכשיו הנוכחי, הרגע החי והקיים.
 
ללא ספק, הגענו לרגע שבו אפשר בהחלט למחות את זכר עמלק, ולהתיר את כל הספקות בחייה. שהרי עמלק = ספק בגימטרייא.
 
ביקשתי ממנה "להפיל פור" ולבחור בחיים מאושרים, אלה שבורא עולם זיכה אותה לקבל בראש ובראשונה, למצות עד תום את הקיים, "להפיל את השכל" ולבחור באמונה, שהיא מעל השכל ומעט הטבע.
 
הגענו לבחינת "ונהפוך הוא", שהכל מתהפך לטובה מהנקודה בה הייתה.
 
"וואו! לא חשבתי על זה. הפתרון היה ממש מתחת לאף!" אמרה לי בהתפעלות אחרי אנחת רווחה ששחררה מטען עצום מהלב שלה.
 
על זה נאמר, אין דרך לאושר – האושר הוא הדרך!…
 
וכדי להגיע אל האושר תוך כדי הצעידה בשביל האושר, ביקשתי ממנה לשנן כמה פעמים שהיא יכולה כל יום את המשפט, "אני אוהבת את מה שאני עושה, ועושה את מה שאני אוהבת". 
 
גם לכם אני ממליצה לשנן את המשפט הזה מכיוון שטמון בו כוח עצום וגדול למה שאנו עושים מאהבה, שמעורר את האהבה למי ומה שאנחנו וגורם לנו לשמוח בחלקנו. אחרי הכל, מה אנחנו באמת רוצים – לחיות את החלום או לחלום את החיים?
 
ועל זה נתן לנו הקואצ'ר הראשון – רבי  נחמן מברסלב, תרגיל מעולה למחיית מחשבות וספקות:
 
"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות" (לקוטי מוהר"ן כ"א).
 
את הרצון האמיתי תמיד צריך לברר, חשוב שהוא יהיה תואם למציאות הנוכחית, ולהתקדם צעד אחרי צעד במסלול התכלית האישית שלנו.
 
בהצלחה ופורים שמח!
 
 
* * *
הגר דוויג'י – מאמנת מומחית (MCI) קואצ'ינג אישי וזוגי-משפחתי, מוסמכת על ידי איק"א – האיגוד הישראלי לקואצ'ינג, מנחת סדנת שפע וערבי הפרשת חלה מיוחדים. לפרטים:Hagar.coach@gmail.com