הסוף לנדודים

הגענו אל היעד. הסוף לנדודינו במדבר. התחנה הסופית של ספירת  העומר, כשהפנים אל השיא – קבלת התורה.
 
ומה מיוחד במעמד הזה? בקבלת התורה?
 
באותו יום כל החולים התרפאו, ציפור לא צייצה ופרה לא געתה. חיל ורעד, קדושה, ערפל, שופרות וחצוצרות, ברקים ורעמים, אלה רק חלק מהתיאורים הנפלאים של אותו מעמד מרגש והמיוחד בכל תולדות היסטוריית העולם והאנושות.
 
ואז זה קרה, אלוקים התגלה על הר סיני לעמו.
 
לעיני כל העם, לכל הנשמות של כל הדורות הבאים, כולנו חווינו את זה. "וירד ה' על הר סיני" (שמות יט, כ) – מעמד שהביא בכנפיו חידוש עצום.
 
קודם מתן תורה, הגבולות היו ברורים – השמים שמים לה', והארץ נתן לבני אדם. הייתה קיימת הפרדה בין שמים לארץ. השמים מסמלים את הרוחנית, את האלוקות, ואילו הארץ את הגשמיות והחומריות.
 
מאמרים נוספים בנושא:
חכמת  סיני
אהבה תמורת אהבה
קבל אותה באהבה
 
קודם מתן תורה לא הייתה אפשרות לקשור יחד את הגשמיות עם הרוחניות. האבות הקדושים קיימו את המצוות בגוף ובנפש, אך בעיקר ידעו שהן דבר רוחני ונפשי בלבד. ומה הכוונה? הם יכלו לחשוב ולהתקשר לבורא עולם בשכלם וברגשותיהם, בכוחות הנפש העצומים שלהם. אך לא היה בכוחם להחדיר את הקדושה והרוחניות גם לתוך המציאות הגשמית. המציאות לא אפשרה את זה. הגשמיות הייתה בבחינת סטירה לרוחניות (על פי הזוהר הקדוש ובעל התניא).
 
הבחירה היא שלנו, או להיות אדם רוחני הממעט בשימוש בגשמיות ורק במה שהכרחי, או להיות גשמיים וליהנות מהבלי העולם הזה.
 
אדם שרצה להיות קרוב לבורא עולם לפני מתן תורה, היה עליו למעט באכילה ושתייה, להסתגף כדי להתקרב. היה צריך להשתדל לחיות חיים רוחניים כמה שיותר, כדי שיהיה בדרגה בה יצליח להכיל את הקשר האלוקי, את הקדושה הגדולה.
 
"וירד ה' על ההר" – בורא עולם שבר את המוסכמות! הוא פרץ את הגבולות! עצם הירידה ביטלה את הנתק בין השמים לארץ. החיבור שהבורא יצר בעצמו, שעליונים ירדו לתחתונים, פתח בפנינו את האפשרות לקשור את העולם הגשמי והחומרי עם הקב"ה והאור האלוקי.
 
אז עכשיו אנחנו יכולים ליהנות מאכילה גשמית של בשר ודגים בטעמים משובחים, וזה לא מגביל אותנו ולא אומר שאנחנו אנשים גשמיים, כל עוד אנו מקדשים את הבשר והדגים עם הברכה שאנו מברכים לפני אכילתם, וכן תוך כדי אכילתם, כשאנו מייחדים במחשבה, דיבור ומעשה את האוכל שלפנינו, או זה שמיועד לשבת, חג או כל סעודת מצווה.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
עמוד השדרה של עם הנצח
הברית מהר סיני
להשאיר את החלומות מאחור
 
ולא רק שאנחנו לא נקשרים לאוכל ונחסמים מן הרוח, אלא שאנו זוכים להכניס בו קדושה, לקדש אותו ממש. אנחנו לא יורדים בדרגה בשימוש שלנו בחפצי העולם הזה, אלא מושכים לעולם הזה עוד ועוד קדושה וחיות. מכינים אותו לזמן הגאולה. למשל, כשאדם מניח תפילין שעשוי מקלף ועור של בהמה גשמית, הוא יוצר חיבור (מצווה מלשון צוותא) של קדושה בין החומר והגוף הגשמי ובין הפעולה הרוחנית שבהנחת התפילין. כזה כוח ניתן לנו במתן תורה!
 
היכולת להיות קשורים ודבוקים בהקב"ה מתוך חיים גשמיים מלאים, מתוך אכילה גשמית, עבודה, שיחת חולין, כאשר את כל אלה אנו עושים לשם שמים ולמטרות קדושות ונעלות, אז הגשמיות כבר לא סוטרת את הקדושה.
 
אנחנו לא חייבים ליצור שינוי קיצוני בחיים, לא חייבים להסתגף ולהתענות, השינוי הוא בתפישה שלנו את העולם. להבין שהפעולות שאנו עושים הן אותו רצון ואותו מעשה שמקשרים אותנו לקדושה, וזה יכול לבוא לידי ביטוי בעשיית חסדים, צדקות, עזרה, תמיכה וחיוך שיעשה למישהו את היום. כן, מדובר בדברים הכי זמינים והיומיומיים, אלה שממלאים את המצברים וכוחות הנפש שלנו. ועם התרגול מגיעה ההבנה שזה מאוד, אבל מאוד, פשוט!
 
וכל זה בונה את הבית לבורא עולם אצלנו, במקום של התחתונים, במקום הנמוך, "לעשות לו יתברך דירה בתחתונים" כפי שאומרים חז"ל, מכיוון שבורא עולם מתאווה לזה, יש לו הנאה גדולה לראות אותנו פועלים בעצם עשייה שכזו, שאנחנו הופכים אותו לחלק בלתי נפרד מחיינו בפרטים הכי קטנים, לא רק בגדולים.
 
יהי רצון שנזכה לקבל את התורה בפנימיות ובשמחה גדולה ואמיתית, אז בהחלט נוכל לומר שזה הסוף לנדודים והחיפושים, מכיוון שמצאנו את הדבר האמיתי.

* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com