להטריד את אלוקים

בהתחלה, ההטרדות האלה
היו קצרות, שתי דקות וחצי. בהמשך
הן הפכו למטרד רציני, לפחות
שעה. שרון רוטר ממליצה להטריד
את אלוקים, כי זה עובד!
 
 
תשמעו, זה ממש עובד העניין הזה של התפילות.
 
גם לפני שחזרתי בתשובה יכולתי להתחבר לקונספט של לכוון את הרצון שלי לדבר מסוים, ובעקביות להזרים אנרגיות חיוביות לחלל הזה ולחכות לטוב. אבל תכל'ס, לא ממש רכבתי על הגל הזה עם כוונה אמיתית ושלמה, מה גם שלא הייתה לי המודעות הנדרשת לסיבה ותוצאה.
 
בשנים הראשונות בתשובה לא ידעתי בכלל על מה להתפלל. תפילה מסידור הרגישה זרה, מקובעת וכבדה, ובשיחה עם הבורא הייתי מגיעה לשיא של שתי דקות וחצי בגמגומים עילגים.
 
עם השנים, עם המתנות הרבות שקיבלנו, עם האחריות הגדולה שהגיעה איתן והפחד לאבד את הכל, המילים, הבקשות והתחינות הגיעו לשפתיי מעצמן והתעצמו בהתאמה עם השפע הטוב שחנן אותי השם.
 
התפילות כמו קרמו עור וגידים עד שהן מצאו מקום של קבע בליבי ובפי. אותן תפילות ובקשות יום ועוד יום, בערב שבת ובהדלקת נרות שבת, בזמני רצון שונים כמו בברית, חתונה, בחגים ובמועדים. עם הזמן הרשימה רק תפחה והתארכה והתווספו אליה עוד ועוד שמות של נשמות שקשורות אלי, כאלה הצריכות ישועה כל אחת לפי עניינה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
בדיוק בשבילי
שים את הקלפים על השולחן
כל הברכות, אפילו הקטנות
 
במילים שלי ובשפה פשוטה של דיבור יומיומי אני מודה לבורא עולם על כל הטוב שהוא משפיע עלי, ומבקשת ממנו בלי בושה עוד ועוד ועוד ועוד מהטוב האינסופי הזה. "שלא ייגמר לעולם – החול והים, רשרוש של המים, ברק השמים, תפילת האדם" (חנה סנש).
 
וגם הצחוק של התינוק שלי, החכמות של הבן, השירים שהגדולה ממציאה והרגישות האינסופית של הנשמה העתיקה של ילדת הסנדוויץ'. שבעלי לא יפסיק לאהוב אותי ולא ירצה אף אחת מלבדי, ושנזכה להיות שמחים באמת, שלא נפסיק לומר תודה ותמיד נרגיש קרובים לקדוש-ברוך-הוא בכל רגע ורגע. גם על משפחתי והוריי וחמותי, אחיי ואחיותיי, סבתי, חברותיי הרווקות ואלו המחכות לפרי בטן, לחולים ולרחוקים ולשבויים. והכי אני מבקשת לחזות בגאולה המתממשת, באיך שכל הקליפות מתקלפות והאמת שמתגלה לכל.
 
אני משתדלת להתפלל על כל דבר שאני רוצה, אפילו אם הוא מרגיש ממש קטן ופעוט ושלא ראוי לי "להטריד" את אלוקים בענייניו. וככל שיש שאני רוצה ומתכוונת יותר, התפילה שלי בוקעת מעומק ליבי ובהשתוקקות גדולה.
 
אבל לא תמיד  זה ככה. לפעמים המילים יוצאות באדישות או ממחשבה מפוזרת, בפעמים אחרות יש רצון אבל הילדים מפריעים ואני לא מצליחה להתרכז, ולפעמים אני עייפה מדי ומדקלמת את הרשימה הסטנדרטית שכבר הספקתי ללמוד בעל פה, זו שכבר לא דורשת ממני מאמץ מיוחד.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
השמים הם הגבול
אלוקים לא יוצא להפסקת קפה
פגישה עם הנשמה שלי
 
כך או כך, וכנראה גם בזכות הפז"מ שצברתי ברבות השנים, אני לפתע שמה לב שתפילותיי אכן מתגשמות. זה ממש פלא גדול שמפתיע אותי כל פעם מחדש, ואתם בטח שואלים את עצמכם איך אני יודעת בוודאות שאכן תפילותיי התגשמו? התשובה הפשוטה עד עלבון היא, שפתאום אני מרגישה שאותו עניין שבמשך שנים הציק והעיק ולא פתור, נפרם באחת כאילו לא היה. זה קצת כמו קשר עיקש בשערות, שמגיע למצב סבוך של ראסטה ונראה כאילו אין מנוס אחר אלא לגזור אותו ולהישאר עם תספורת מצחיקה. אבל פתאום, אחרי סירוק עקשני וחדור מטרה הוא נכנע למרכך ולמברשת ומשאיר אחריו את השיער בריא, חלק ומלא ברק.
 
ואיך אני יודעת שהפיתרון מגיע באמת מלמעלה? מכיוון שמלבד התפילה העיקשת לא נקטתי בשום שיטת טיפול או ריפוי, לא שיניתי דבר ואפילו לא נגעתי או חיטטתי באותו נושא מדובר. זה יכול להיות משהו ערטילאי, כמו תקשורת טובה עם בעלי או משהו ממשי כמו אופה לחם חשמלי. פתאום זה מגיע וזה שם וזה ממשי וזה ממש שלי.
 
אז מסידור או במילים שלך, לבד או ביחד, בבית, בחוץ או בבית הכנסת – כדאי ורצוי להמשיך להתפלל ולא להפסיק עד שנקבל את מבוקשנו. מנסיון, זה עובד!
 
 
* * *
שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו.אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com