כבשה שחור-לבן

שלום לך רחלי,
 
מאז שהתחלתי את דרכי בחזרה בתשובה והתקרבתי יותר לשורשיי היהודים, מלחמת התשה נפתחה בבית עם בני משפחתי. הם כל הזמן תוקפים אותי ומטיחים בי האשמות חמורות, כשהעיקרית היא שהרסתי להם את החיים. הם מתלוננים שאנחנו, כמשפחה, כבר לא יכולים לעשות שום דבר נורמאלי בגלל שנהייתי 'קשה'. הם כל הזמן מנסים לגרום לי להרגיש שהדרך בה בחרתי אינה נכונה. וכשאני מנסה להסביר להם דברים, האש שנשלחת לעברי שורפת מאוד. והם ש-ו-נ-א-י-ם את הלבוש השחור-לבן שלי! יש לך עצה איך מתמודדים עם זה?
 
תודה, יוסף.
 
שלום גם לך יוסף,
 
מראש אני אומרת לך שזה לא קל. צריך הרבה מאוד סבלנות. הנושא שהעלית טעון מאוד, כפי שכל בעל תשובה יודע. אבל הרשה לי לאחל לך הצלחה ולברך אותך על הצעד האמיץ שעשית לעבר המטרה הרוחנית שיש לך בעולם הזה. אחרי שהעברת 99% מהחיים שלך בריקנות, החלטת שלחיים שלך צריכה להיות מטרה ומשמעות שהיא הרבה מעבר ל'עצמך'. יפה לך! עכשיו, כיהודי שקרוב לבוראו, לתורה ולמצוות, אתה בהחלט מרגיש עד כמה אורח החיים הזה אומנם מלא שכר, אך גם מאוד מאתגר.
 
מאמרים נוספים בנושא:
למי אתה עושה חשבון?
הזכות  לבחור
מרגישים  למעלה
שטפו לכם ת'מוח
 
בוא נתבונן על המצב שלך מנקודת המבט של בני משפחתך. במשך כל חייך היית "אחד מהם". נהגת כמוהם, לבשת את הבגדים שהם לבשו, אכלת מה שהם אכלו וכן הלאה. ואז, ביום בהיר אחד בחרת להפסיק לעשות את מה שכולם עושים, והתחלת "להבדיל" את עצמך מהם. לא רק שהם לא מבינים מה דחף אותך להיבדל מהם, הם כבר לא רואים אותך "אחד מהם". מן הסתם, מסתכלים עליך כעל פינגווין מגוחך עם זקן ופיאות שאומר דברים שנשמעים להם כמו ג'יבריש.
 
אני באמת לא אוהבת להציג את זה כך, אבל בעיניהם אתה נראה כבוגד. כל מה שהם רואים הוא, מאיזו סיבה שלא תהיה, שהחלטת שסגנון החיים של משפחתך כבר לא בשבילך, הוא כבר לא מעניין אותך. וכדי לעשות את הדברים גרוע יותר, זו למעשה המסקנה הטבעית שהמשפחה שלך מרגישה – שהם לא טובים בשבילך יותר.
 
לפתע פתאום, התחלת להחזיק את עצמך עם סטנדרטים גבוהים יותר, ובתקנון שלך כבר לא אוכלים מה שבא לי. המטבח של אמא, למרות האוכל הטעים, כבר לא עומד בסטנדרט הכשרות שאתה עכשיו מכיר על פי ההלכה וכן הלאה. החבר'ה במשפחה מרגישים פגועים ממך בגלל סגנון החיים החדש שלך. אחרי הכל, מה רע בדרך החיים שלהם? זה לא שהם סוחרי סמים, מכורים לאלכוהול, או גרוע מכך – פוליטיקאים. הם אנשים טובים ופשוטים שחיים חיים פשוטים, שמנסים להוות דוגמה טובה לילדים שלהם.
 
אני חושבת שישנה סיבה שנמצאת בתת המודע של משפחות לא מעטות, כאשר אחד מבני המשפחה חוזר בתשובה – פתאום המעשים שלו מאירים את העובדה שהם עדיין לא פגשו את התכלית של חייהם, את המשימה האמיתית שלהם כאן בעולם הזה. זו נקודה עדינה, אם כי מתחת לפני השטח, אבל בהחלט מורגשת בפנימיות של כל אחד מבני המשפחה.
 
השורה התחתונה של 'החדשות הרעות' היא, שהיום אתה בוגד שנחטף ועבר שטיפת  מוח על ידי כת הכבשים בשחור-לבן, שוויתר על חייו המבטיחים לטובת עבודת הא-ל באיזה בית מדרש. במילים אחרות, יצאת מדעתך זה לא מילה!
 
ועכשיו לחדשות הטובות. אגלה לך סוד קטן, יוסף. כשאנשים מתחילים לחזור בתשובה שני דברים עיקריים קורים בו זמנית.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לאהוב גם את הרחוקים
בכוח  האהבה
תקפוץ !
 
הראשון – אתה מתאהב ביהדות, יש לך חזון מעורר השראה על איך שהחיים שלך עומדים להיות ולהיראות מנקודה זו של חייך. אתה בוודאי רואה בדמיונך איך אתה פוגש את החצי השני שלך (אשתך לעתיד) ומביא לעולם ילדים מקסימים, הנשמות שמחכות לך בשמים. אתה ממש יכול להריח את הארומה השמימית של החלות לשבת שאשתך תאפה ואת המאכלים שיוגשו על שולחן השבת שלך כשתחזור מבית הכנסת. בתודעה שלך, לעולם לא תהיה לך בעיה רוחנית או פיזית אי פעם. בסדר, אולי אתה לא כזה נאיבי כמו שאני הייתי, אבל אתה מבין את הנקודה שלי.
 
השני – בורא עולם רואה את הכוונות האמיתיות והרציניות שלנו להתקרב אליו, לכן הוא שולח לנו מניעות בדרך. הרבה בעלי תשובה נופלים במלכודת ההתקרבנות, לא מבינים למה השם עושה להם את החיים קשים ולא הפוך. אחרי הכל, אנחנו רוצים להתקרב אליו, נכון? אז למה לעשות את זה קשה?! ישנו חוק רוחני מוכר מאוד האומר: ככל שהדבר חשוב, המחיר עליו יהיה בהתאם. חוק זה מתאים לכל תחום בחיינו. ואם כך, למה שהקשר שלנו עם בורא עולם יהיה יוצא מן הכלל?!? מכל דבר אחר בעולם זה התחום עליו אנחנו משלמים מחיר גבוה מאוד, מכיוון שאין שכר גדול יותר על שום דבר חוץ מהשכר שבא בעקבות הרצון להתקרב לבורא עולם.
 
ואחרי שאמרתי לך את שהיה בליבי, הגישה העוינת של המשפחה אליך היא חלק מהתוכנית של השם. היא נכנסת לקטגוריה של "הדבר השני" שכתבתי בפסקה הקודמת. לרובנו, אם מדברים במונחים של משפחה, באמת אכפת מה הם חושבים עלינו, לכן אלוקים בוחן אותנו בתחום זה כדי לעזור לנו לראות מה אנחנו מוכנים לעשות לטובת קשר חזק איתו (כמובן לא על חשבון הקשר עם המשפחה, פגיעה בהם וכדומה חלילה). הוא 'משחרר' את היצר הרע ומאפשר לו להגביר את הווליום ולהדליק את האורות על הבמה, עם קולות איומים וחפצים שעפים מעל הראש דווקא מהיקרים לנו. מדהים מה שהאהבה גורמת לנו לעשות…
 
אז מה שאתה צריך לעשות, יוסף, הוא להכין תוכנית שני-חלקים.
 
החלק הראשון, לעולם לא להגיב ולענות לבני המשפחה, בטח כשהם כועסים או בכל מצב בו מופנה אליך זעם. אם הם עושים 'עליהום' בגלל שאתה לא רוצה להצטרף לאירוע שכבר לא מתאים לסגנון החיים שבחרת מכל היבט – שמור על שתיקה, או פשוט, עזוב את המקום לזמן מסוים. אני יודעת, קל לומר קשה ליישם. אבל מי אמר שמשהו בעולם הזה צריך להיות קל?!? אל תנסה לשכנע אותם שאתה יודע דברים יותר טוב מהם, או שהם פועלים לא כשורה או לא נכון, או מה שלא יהיה. זה תמיד, אבל תמיד, מרשם למלחמת עולם. בלע את הגלולה ושתוק.
 
החלק השני, תן להם לראות את הטוב והחיובי בשינוי שעשית בחייך! תן להם להרגיש שאתה אדם חדש, במהות שלך, במקום עמוק בך, אדם רגוע שליו. חייך אליהם כל הזמן. זה יכול להוציא בן אדם מדעתו, אבל באמת, תן לחיים שלך לדבר במקומך. שום פעולה אקטיבית או הסבר (כל זמן שלא נדרש) יעשו את העבודה הזו. כי איך אומרים, תמונה אחת שווה אלף מילים. מראה של רוגע ושלווה שקורן ממך, של חיוך, של אהבה אינסופית, של סיפוק, יעשו את זה על הצד הטוב ביותר.
 
אל תדאג, יוסף. בסופו של דבר הדרך הקשה הזו תיגמר והמשפחה שלך תקבל אותך, כמו שקיבלנו את התורה בסיני. זה יכול לקחת 80 שנה אבל בסוף זה יקרה. ותהיה גאה בלבוש הפינגווין שלך, אתה חייל של השם!
 
בהצלחה, רחלי.