פשוט, לעצור ולנוח!

אם עוד לא החלטתם מה תעשו בשבת, הנה אתגר מעניין: פרויקט השבת העולמית חל בשבת הקרובה ואתם מוזמנים להשתתף בו. וגם, מסר מקסים מהרב שלום ארוש.

4 דק' קריאה

רועי אבירם

פורסם בתאריך 05.04.21

פעם זה לא היה ככה. פעם, היינו מחכים לשבת כמו אוויר לנשימה, רוצים רק לנוח. ועד שהיא הייתה מגיעה הנשמה הייתה כמעט יוצאת. 24/6 היה טו מאטצ' זמן של המתנה. היום, השבוע עף כמו טיל. לא מספיקים לברך ברכת המזון בסעודת מלווה מלכה, והופ, אנחנו שוב במטבח מכינים את סעודות השבת.
 
שבת, מלכה יקרה, אין כמוך. את תמיד ברוכה ורצויה.
 
מאז ומתמיד היו דיונים סביבה. השבת היהודית, השבת החברתית, השבת הישראלית… כל שבוע היא נמצאת במרכז העניינים.
 
מה אומרים היום על היום בהא הידיעה? כולנו יודעים. דיונים וויכוחים מפה ועד להודעה חדשה.
 
מאמרים נוספים בנושא:
השילוב  המנצח
יום מלא שמחה וברכה
מתכוננים  לשבת
 
אבל פעם, מה אמרו על היום המיוחד הזה?
 
פשפשתי קצת בארכיונים ומצאתי כמה דברים שיכולים לעניין אותנו מאוד, דברים שאמרו כמה אנשים בשבחה ובחשיבותה של השבת לעם היושב בציון, כאלה שלא בהכרח היו מזוהים עם הצד הדתי שלה או של היהדות בכלל.
 
הראשון שעלה בחכתי הוא מאמרו של הכתב נתן דונביץ' (עיתון הארץ, כ"ד סיון תשל"ו) שמזמין אותנו לדבר על הג'ונגל של שבת. הנה חלק מדבריו:
 
"בואו נדבר על הג'ונגל של שבת על שפת הים, או בקרחת קטנה ביערות הקרן הקיימת, ג'ונגל שלם פורח כמעט על כל חופי הרחצה של ישראל. הולך לו ישראלי טוב, העייף מכל העיסוקים והדאגות של ימי חול, לתפוס שלווה או תענוג בים. בעיר – כך אמרו לו – אי אפשר לנוח, צריך "לצאת אל הטבע". אגב זה אחד הפרדוקסים הגדולים, כי דווקא בעיר שורר שקט בשבת לפני הצהריים, ואני מכיר רחובות שאפשר לשמוע בהם את ציוץ הציפורים בשעה שכבישי היציאה מן הכרך נסחטים צופרים עד תום, נוסעים בשורה נזדחלים כדי "לצאת מן השאון", ומי שמנסה לעקוף בתנועת איגוף או בהתקדמות "זיגזג" זוכה בגידופים.
 
אבל מה? הלא נוסעים לתפוס שלווה! באים לים – אם אפשר לכנות כך את פיסת החול שנותרה – מתחילים להתמקם, קצת מאמץ, אבל מה לא עושים בשביל המנוחה? מסביב יקום הסער, כולם רצים, כולם צועקים, כולם אוכלים – כל מה שלא הספיקו לאכול בימי העבודה אוכלים עכשיו במאורגן ובסיטונות, למה להסתיר את הפסולת, הבקבוקים? מה יש, יגנבו אותם? ובכן, משאירים את הכל – ולמחרת ייאספו כאן טונות של אשפה.
 
והשמש לוהטת על הראש, השמש עושה שלה, נשלפים בקבוקי שמן, לא תמיד עוזרים – והלילה יגנחו אלפי ישראלים, אני מת לישון ואינני יכול, הגב כמו שריפה! למחרת בבוקר הם באים אל המשרדים ואל בתי החרושת והעיניים עייפות והפה מפהק, צריך לנוח לאחר יום המנוחה של אתמול. וזאת מלמדת הסטטיסטיקה, כי ביום ראשון בבוקר רב מספר תאונות העבודה בבתי החרושת, ועולה בהרבה על כל שכיחות התאונות בשאר הימים, כלומר המנוחה עשתה את שלה"…"
 
בהמשך מצאתי את דבריו של אליעזר ליבנה, ממנהיגי מפא"י ההיסטורית בשנות ה-50 וה-60 ומראשי חוגי השמאל בארץ. ליבנה טען שהדבר הנחוץ לנו כאוויר לנשימה מבחינה חברתית היא השבת היהודית, המקורית, עם הקדושה שבה (הארץ, 16/7/1975).
 
"אתגר המהירות של החיים", כך הוא פתח את דבריו, "הורס את אפשרות הקשר הרגשי עם הבריות… הפרסומת יוצרת דרכים ותשוקות חדשים לבקרים, ודוחפת את הדם לצרוך גם את מה שהוא לא רוצה ולא זקוק לו כלל. וכל אלו מכרסמים כמובן במנוחתו הנפשית של האדם. הפרסומת המודרנית, כולל 'יחסי ציבור', תפקידם לגזול את שארית המרגוע של כולנו ולדחוף ללא הרף מתשוקה מדורבנת אחת לרעותה. הבידור, הן הממלכתי והן המסחרי, גורם לשידוף הנשמה המודרנית, ואינו מרפא את המתח שבליבו של האדם, כי אם יוצר אשליה של כאילו החלפת כוח, שעה שבעצם מקצץ הוא במקורות הנשמה….
 
"מעגל הקסמים של החיים המודרניים הוא קדחתני והרסני, והאיזון יושג רק בשבירת המעגל מיסודו. כלומר, על ידי יצירת אטמוספירה, ולו זמנית, המנותקת מן החיים המעשיים היום-יומיים, לחזור ליחסים בסיסיים בקשרי אנוש, לקצב רגוע, לגישה קשובה, לציפייה ולמאור פנים… לשם כך דרושה לנו השבת, היא הכרחית עבורנו, אם אנו מתכוונים להתקיים על פני אדמה זו לאורך ימים. השבת במקוריותה, בהבנתה הרוחנית ובקני המידה הפסיכולוגיים שלה, חשובה לנו ביותר, לנו לבני המאה העשרים…"
 
גם למשורר חיים נחמן ביאליק היה מה לומר. הנה קטע ממכתב ששלח למזכיר קבוצת 'גבע'. את הדברים כתב לאחר ששמע כי חברי הקיבוץ מחללים את השבת (אגרות חיים נחמן ביאליק, ה, עמוד רכ"ח):
 
"עד שאתה חס על כבודי, מוטב לכולם לחוס על כבוד קונכם ועל כבוד ארץ ישראל… ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה, אלא תיחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו. עם ישראל לא יוותר לעולם על השבת. היא לא רק יסוד קיומו הישראלי, אלא גם יסוד קיומו האנושי. כל עמי התרבות קיבלו מידי ישראל, בצורה זו או אחרת, את יום המנוחה, והיא שעמדה להם ללבוש צורת אדם במקצת. בלעדיה, היו כולם עומדים בפראותם.
 
"השבת, ולא התרבות של תפוחי זהב או תפוחי אדמה, היא ששמרה על קיום עמנו בכל ימי נדודיו. ועתה, בשובנו אל ארץ אבות, הנשליכנה אחרי גוונו ככלי אין חפץ בו? בלי שבת אין ארץ ישראל ואין תרבות ישראל, השבת היא התרבות… לא על שמירת המצוות דיברתי, אל ייחדתי את הדיבור על שמירת השבת, שהיא שקולה בעיניי כשמירת תורת האדם כולה. 'מי ששומר את השבת, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש, מוחלין לו את כל עוונותיו'…"

 

אולי גם זה יעניין אתכם:
ברוכים הבאים למציאות
שמירת שבת ברוסיה הסובייטית
הגשר אל החופש והאושר
 
אתם מבינים? אין כמו השבת למנוחת הגוף והנפש מכל ששת ימי המעשה, ששת ימי המלאכה שקיבלנו לעשות בהם את עבודתנו. יום אחד בשבוע נתבקשנו לעצור הכל, להפסיק מכל מלאכה, אפילו הקטנה, ופשוט לנוח. לתת לאור המיוחד של היום הזה לחלחל לתוכנו באהבה, בעדינות ובמתיקות. להרגיע את איברי הגוף העייפים, ולקבל את הקדושה והברכה שבה.
 
קדושתה היא למעלה מכל הקדושות וברכתה למעלה מכל הברכות, לכן התקדשה היא מראשית הבריאה. "ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו". היא מקור הברכה, השפע והשמחה לכל ימות החול.
 
היא האות שבין האלוקים לילדיו, עם ישראל, הסימן על כל יהודי המעיד על היותו יהודי, היא הברית אשר נכרתה בין הקב"ה ובין ילדיו. אות היא לעולם.
 
היא הרוגע מכל הטרדות, ההתרוצצות והעמל של ימות החול, היא המעניקה ממדים רוחניים הגודשים את שומריה, מטעינה את המצברים שמכוחם נמשיך הלאה ברגע שהיא תצא, לעוד שבוע נוסף.
 
"תנא רבי שמעון בר יוחאי: אמרה שבת המלכה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! לכולן יש בן זוג ולי אין בן זוג. אמר לה הקב"ה: כנסת ישראל היא בן זוגך. וכיוון שעמדו ישראל לפני הר סיני אמר להם הקב"ה: זכרו הדבר שאמרתי לשבת, כנסת ישראל היא בן זוג, היינו דיבור 'זכור את יום השבת לקדשו' (בראשית רבה יא, ט).
 
פעם בשבוע יש לנו דייט עם המלכה בהא הידיעה. לא נגיע?!?
 
השבוע – פרשת לך לך (27-8/10 למניינם) יהודים בכל ברחבי העולם שומרים את השבת ביחד – Keeping It Together. הצטרפו גם אתם, אחרי הכל, לא כל יום פוגשים את המלכה. פרטים נוספים ואירועים שמתקיימים באזור מגוריכם תמצאו באתר פרויקט השבת.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה