יותר גרוע מכישלון?
מה יותר גרוע מכישלון? אנשים השואפים להצלחה אבל לא תמיד מוכנים מספיק כדי להחזיק בה לאורך זמן. אחרי הפסגה אורב המדרון, ולזה צריך להתכונן. איך?
מה יכול להיות גרוע יותר מכישלון?
תתפלאו לשמוע, אבל מדובר באותה מעידה מעצבנת וכואבת שבאה אחרי ההצלחה. כן, היא גרועה הרבה יותר מכל כישלון! תשאלו את מי שעבר את זה.
מי שחווה תקופת ציפייה להצלחה כלשהי, כשיגיע לבסוף אל הפסגה הנחשקת, אורבת לו שם סכנה לא פשוטה – הירידה. בלי הכנה ראויה מראש, זה עלול להסתיים בריסוק עצמות. מעידה שבאה לאחר הצלחה עלולה לערער בבת אחת את כל הבניין שנבנה בעמל, אדם עלול לחשוב כאילו אין סיכוי להחזיק בהצלחה לאורך זמן.
מצבים שכאלו עשויים להופיע לאחר כל סוג של הצלחה, ברוחניות או בגשמיות. אדם יגע וטרח בעבודה עצמית, זכה והתחיל לראות פירות בעמלו, החל לכבוש מידה ולרכוש הרגל טוב, אך כעת, אם רצונו להגיע אל היעד ואל השלמות הוא מוכרח להתכונן לכך שלפתע פתאום עלולים לבצבץ מחדש ניסיונות וקשיים שנדמה כאילו נעלמו זה מכבר. הניסיונות הללו עלולים להופיע שוב ולעורר מחדש מחשבות ורעיונות של רפיון וייאוש, כך עלול לעבור יום ועוד יום. אדם עוזב התחלות טובות ושוכח להמשיך ולהשקיע במה שנבנה בעמל. האם זה מוכרח להתנהל כך? בוודאי שלא! אם מאמינים שניתן להתמיד ולהצליח, ומכינים את הדרך מראש, ניתן לעבור גם גשר צר בשלום. איך עושים זאת?
על שפת הים
ובכן, כבר היו דברים מעולם. עברנו מסלול שכזה ביציאת מצרים.
ולא, התורה לא הייתה רק פעם! היא היום, היא כאן ועכשיו!
אז ככה, אחרי שנות גלות ועבודות פרך במ"ט שערי טומאה הגיעה עת גאולה, יצאנו מעבדות לחירות באותות ומופתים מופלאים. והנה אך חלפו להם מספר ימי חירות, ולפתע הופיע שוב ניסיון קשה של אמונה. בני ישראל על שפת הים רואים לפתע את מצרים רודף אחריהם. לא קשה לצייר את הפחד, את השבר. דווקא עכשיו אחרי שטעמו גאולה וחירות, הפחדים והזוועות מן העבר מבצבצים שוב ומאיימים להפיל את הנפש מאיגרא רמא לזרועות הייאוש. אך ראו זה פלא, דווקא שם, על שפת הים ובצל הפחד הופיעה עלינו יד הבורא ביתר שאת, נבקע הים ולרגלינו נסללה דרך חדשה! אין מה לומר, זה לימוד עצום לדורות איך לעבור את הגשר הצר. הפחד לא בא אלא כדי להכין את ליבנו וללמד אותנו איך לעבור בשלום גשר צר ללא פחד ומורא.
מאמרים נוספים בנושא:
שם על שפת הים שמענו את העצה "דבר אל העם ויסעו", "השם ילחם לכם ואתם תחרישון" – נאמר לנו לציית וללכת בכוחה של האמונה, להיכנס לתוך הים, לקפוץ פנימה לשיר של אמונה והודיה. ובעניין המחשבות והפחדים? פשוט לשתוק, תחרישון, לבטל את השכל. נראה כאילו מצרים רודפים, מאיימים, לוחמים – מה פתאום, אין כאן כלום, אך ורק ציווי שמימי להיכנס אל הים ולצאת בשלום מצידו השני עם שירה חדשה. התבקשנו לזכור זאת לדורות. לחרוט היטב בזיכרון שמי שגאלנו ממצרים באותות ומופתים, הוא זה שגם הניח לשונאי נפשנו לדלוק אחרינו ולזרות בנו בהלת מוות. מדוע? כי הוא רוצה לשמוע מאיתנו ניגון ושיר של אמונה המסוגל להבקיע דרך בים ולהעביר אותנו גם על גשר צר.
קפיצה לתוך האמונה
כל אדם במצבים שכאלו ראוי שיזכור: מי שעזר לך עד עכשיו, לא שכח ממך. עליך רק להתחבא בתוך אמונה פשוטה. אמונה בבורא עולם ובמשה עבדו. עליך לציית ולקפוץ אל הים פנימה, לתורה ותפילה הודיה ותקווה – כי רק כך תגרום לבקיעתו. את הקפיצה הזו לתוך המלחמה ולנוכח האיום המוחשי יש לעשות מתוך אמונה וידיעה ברורה, שהמלחמה הזו להשם ולא לנו! ואם כן, מה לך נבהל מהופעות חוזרות ונשנות של היצר הרע? את המלחמה עורך בורא עולם, יש לה תכלית נעלמת שקרובה לבוא. וכל זה יתקיים כשננהג באופן של "ואתם תחרישון" – תחריש לפחדים ותשתוק, רק קפוץ לים והניצחון קרוב לבוא. כך תעבור הכל ותגיע אל הפסגה האמיתית, לנצח ולכבוש ולהחזיק בהצלחה נצחית, כמו בשעת קריעת ים סוף הדומה להנהגת ימות המשיח.
להצליח זה טוב ונפלא, אבל המכה בפטיש זה להתמיד ולדבוק בעקשנות גם כשנראה כאילו נכשלנו! אנחנו צריכים להתגבר ולא לאבד חלילה את היום הזה, את השעה היקרה הזו, רק להמשיך, לקפוץ לתוך ניגון האמונה, לזכור את החסדים שהיו ומה שעוד יהיה ולעבור הכל בשלום.
ומי שזכה להבין את הרעיון הזה, קנה את חירותו הנצחית.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור