זץ חשמלי

למדנו שאסור לכעוס. למדנו שכעס זה דבר לא טוב. ואתם יודעים מה? יש בזה הרבה. עדנה קדוש, מאמנת מוסמכת, על הזץ החשמלי שמגן עלינו.

3 דק' קריאה

עדנה קדוש

פורסם בתאריך 24.01.16

 הנה סיפור מעניין על דג זהרון מיוחד שכל השנה חי עם להקתו. הוא טיפוס מאוד ידידותי לסביבה, חביב ואפילו שקט. אבל ברגע שהוא מרגיש איום על חייו או סכנה, הוא משחרר את הזהרון שבו, הוא נותן זץ חשמלי למי שפגע בו והודף אותו. אחר כך הוא ממשיך לשחות בשלווה ורוגע עם הלהקה, חוזר להיות חביב, מקסים ונחמד בדיוק כפי שהיה (את הסיפור הזה שמעתי פעם מהמורה שלי).

 

הדג החביב הזה משמש בזוהר החשמלי להגנה. ואתם יודעים מה, הוא לא היחיד. מי עוד?

 

ברור, אנחנו.

 

הזץ החשמלי שבנו מכונה כעס. מנגנון זה מסייע לנו להיות מסוגלים לייצר אנרגיה מאוד מסוימת שהודפת את מי שפוגע בנו, והוא פשוט הולך אחורה ומתרחק.

 

תכונת הזהרון שבנו היא טובה מאוד. היא החכמה והאינטואיציה שלנו, כאשר הרגש מרגיש סכנה או פגיעות. בכל פעם שאנו מרגישים שמישהו או משהו מאיים עלינו, פוגע בנו, מעליב אותנו, בכל פעם שמישהו משפיל אותנו, לא מכבד ומקטין אותנו – מתעורר הזהרון שבנו. מתעורר בנו כעס שאומר ומצביע על מצוקה. זהו מנגנון הגנה. לא, לא מדובר באלימות או אגרסיביות, אלא בהרחקת המפגע.

 

לרובנו, מנגנון ההגנה הזה התקלקל איפשהו שם בדרך. למדנו שאסור לכעוס. למדנו שכעס זה דבר לא טוב. ויש בזה הרבה. היו פעמים שאפילו הענישו אותנו כשכעסנו או נזפו וגערו בנו. בגיל צעיר מאוד למדנו להחניק ולהשתיק את הכעס. ולא רק, אמרו לנו שזה חטא גדול וצריך להילחם בכעס עד שלא יופיע. ואכן, צריך לעבוד על מידת הכעס, להתרחק ממנה כמו מאש וזה ערך עליון עבורנו. אבל, וכאן נכנס אבל גדול, העבודה על מידה זו אין משמעה שצריך להחניק את הכעס, להשתיק או להדחיק אותו. כי כך אנו בני האדם, מכילים לא רק רגשיות חיוביים אלא גם שליליים מדי פעם. הדחקתם אינה פתרון אלא יוצרת בעיות קשות. הקשבה לרגשות אלו והכרה בקיומם יסייעו לנו לא מעט במסע שלנו אל עצמנו ולתוכנו.

 

מהן ההתנהגויות השליליות שנוצרות בעקבות הדחקת הכעס?

 

השהייה – כשנפגענו והתעורר בנו כעס, שתקנו וחייכנו בנימוס אל מול הפוגע. אחר כך, הכעס רתח כמו בסיר לחץ והתפרץ על מישהו אחר. למשל, אם מישהו תפס לי את החניה, במקום לבטא את הרגשתי מולו אני שותק ואפילו חושב שזה התגברות ושיש לי ערכים רוחניים. זה יכול להיות נכון, אלא שבפועל הרגש מתחמם כמו על אש ומתפרץ על האדם הראשון שנקלע לדרכנו – בן/בת הזוג, החבר/חברה וכן הלאה.

 

תחליפים – לא ביטאנו את הכעס. הראש אמר לרגש, 'אני מפחד מכך שתכעס כי בעבר אמרו לי שזה לא בסדר. אז עכשיו, רגש יקר, אתן לך שוקולד, סיגריות, אלכוהול, נצא לשופינג, ננקה את הבית באופן כפייתי, העיקר שתירגע…' אבל הרגש יכול גם להביע מחאה על השתקתו 'ויפרק' את חבילת השוקולד או הסיגריות.

 

רגזנות – אנשים שלא מבטאים את הרגש שלהם במקום ובזמן הנכון, הופכים להיות רגזניים, תלונתיים וביקורתיים על כל דבר כל הזמן. תמיד הם מקטרים על התחבורה, הניקיון ברחובות, הפוליטיקה, הכלכלה, המשפחה וכן הלאה. הם גם נהיים אנשים בודדים מכיוון שאנשים מתרחקים מהם מסיבה פשוטה מאוד – לא כיף איתם!

 

שנאה – אנשים שלא מבטאים את כעסם ישירות, מבזבזים המון אנרגיה על רכילות וארגון "לובי" של אנשים שחושבים כמוהו ונפגעו גם הם. והם יכולים להמשיך לעסוק בזה שנים רבות, אפילו דורות!

 

מאמרים נוספים בנושא:

לכעס יש מחיר

בתוך השקט

חברתי התפילה

קבוע, אבל בטוח

60 דקות

תפילה, להשלים את החסר

קפה עם מלאכים

היא ואני

אלוקים, אתה מוזמן

אל תיכנעו לפחדים

עשרת הדיברות לחיים מאושרים

מכל הלב

 

ביהדות, כעס = תקיפות מוחמצת.

 

ולא, אין הכוונה לאלימות מכל סוג שהוא! אלא, ביטוי ישיר. אין איסור הלכתי לכעוס, יש איסור להוציא את הכעס ולפגוע במישהו אחר או בעצמך, כי אם תשאיר את הכעס בתוכך זה כמו להתעלם מגלאי האש שמהבהב. אם נכבה את גלאי האש, הרי שנגלה את האש מאוחר מדי. כך הוא הדבר עם הכעס, אם נשתיק אותו הוא יתפרץ, ישרוף ויכלה.

 

וזה המסר: אל תעצרו את מנגנון הכעס. הכעס הזה הוא גלאי אש האומר שמישהו פוגע בי. הכעס הוא "זהרון" שמרחיק את הפוגע. כי כעס ללא ביטוי מתבשל ומתבשל והופך לעצב. ועצב, זה "חמין" של כעס…

 

"לא תשנא את אחיך בלבבך". האיסור החמור ביותר הוא להשאיר את המטען הזה בלב. האיסור הוא להדחיק במרתפי הלב.

 

אז מה הפתרון המעשי? ביטוי קבוע!

 

לבטא את הרגשות השליליים מול עצמנו ולהכיר בהם. אחת הדרכים הטובות היא בתפילה האישית מול הקב"ה (ההתבודדות, כפי שמכנה אותה רבי נחמן מברסלב). אפשר גם לבטא אותם מול אדם שאכפת לו מאיתנו – בן/בת הזוג, חבר/חברה. אפשר גם, אם זה ממש עוזר, לשחרר את הכעס בחבטות בכרית, בשק אגרוף, בריצה, ובעצם, בכל דבר שלא יזיק לאיש וישחרר אותי! ואפשר גם לשחרר רגשות בטיפולי מגע.

 

אם אנחנו לא מרשים לעצמנו לבטא כעס כראוי, איננו מבטאים ואיננו חשים גם רגשות שמחה ואהבה. אם יש חסימה בביטוי כעס, יש חסימה בשמחה ואהבה. שחרור ופירוק וביטוי רגשות על בסיס קבוע יסייע לנו להיות נאמנים לעצמנו, קשובים, שמחים, אוהבים, ובעיקר, רגועים. הכלה של עצמנו תסייע לנו להכיל אחרים.

 

שחררו את הכאב, השמחה האמיתית בוא תבוא!

 

 

* * *

עדנה קדוש – אחות טיפול נמרץ, מטפלת ברפואה משלימה רב תחומית. מאמנת ותומכת על פי חכמת המזרח, המערב והחסידות. מורה בשיטת נקודתרפיה. מחברת הספר "49 ימי מסע", להזמנת הספר וסדנאות בריאות: 050-5574065, ednakadosh18@gmail.com וכן באתר www.ednakadosh.com

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

של צוות האתר

הוספת תגובה

הכתבה הבאה

היה היה מלך שמדינתו הייתה במלחמה עם מדינה שכנה. המלחמה ארכה זמן רב, משך חמש שנים ללא הפסקה והייתה עקובה מדם. שני הצדדים סבלו סבל רב ומיותר

Featured Products