דרוש רגע בחיים

לפעמים, מגיע רגע כזה בחיים שאתה מבין שדרוש שינוי. זהו רגע מכונן שכזה שקורה לנו בדרך כלל מתוך מיצר. זה רגע קשה ולא פשוט שלפניו יש הרבה רגעים קטנים של הבנות והארות בדרך, אבל רק כשאתה צעד אחד לפני ייאוש אתה באמת אוזר מספיק אומץ כדי לעשות מעשה ולבחור בדרך אחרת. זהו רגע שדורש ממך לעשות חישוב מחדש של כל המסלולים האפשריים, גם אלו הארוכים יותר, שתמיד העדפת לא לעבור דרכם, שפסלת אותם מראש כל כך הרבה פעמים בעבר ועכשיו, בהסתכלות מחודשת מתוך המקום המצומצם שנקרה לך, הם נראים אולי פחות מרתיעים ממה שחשבת.

יש רגעים בחיים שאתה מרגיש שכל הכלים שצברת רק עוזרים לך להחזיק את הראש קצת מעל המים, ולא יותר. אתה לא באמת מצליח להתרומם, ואפילו כשאתה יודע באמת שהכל לטובתך זה לא מספיק כדי לעזור לך לצאת מהבוץ הטובעני שאופף אותך.

הבלבול וההסתרה של העולם הזה, העומס שמביא לעייפות ולתשישות הגוף, התחושה כאילו אתה תקוע במין מעגל קסמים שסובב סביבך וכובל אותך ואין לך מושג איך להתגבר עליו ולצאת ממנו באמת, עלולים להכריע את הנפש ולהביא לידי עצבות ח"ו.

נכון, השם תמיד איתי, שומר עלי ומביא לי ישועות קטנות כדי שלא אשקע לגמרי ואתבוסס במציאות העגומה. אבל אני לא מפסיקה לרצות, לייחל ולקוות לישועה הגדולה, זאת שתציל אותי, שתישא אותי על כפיים כאילו הייתי שוב תינוקת קטנה שמישהו דואג לכל צרכיה.

מאמרים נוספים בנושא:

תחיו את הרגע

מחכה לרגע הזה

רגעים מיוחדים

כל רגע נחשב

רגעים מכריעים

זה ממש עכשיו

לא ביום אחד

להזיז את הגבינה
השם אמר לי

אף פעם אל תגיד אף פעם

נמאס לי להרגיש כל כך לבד, נפרדת ומוסטת שוב ושוב מהאמת האלמותית. אני רוצה להיות חלק מהשלם הגדול כאן ועכשיו ובעולם הזה, לינוק מכוחותיו של הבורא ולהאיר את אורו בעולם הזה.

וכשזה לא קורה, וכשאני נשארת שוב ושוב עם עצמי, דאגותיי, מכאוביי ורגשות האשמה הבלתי מתכלים, אני מגיעה למצב שבו אני פשוט רוצה להפסיק את המשחק הזה ולומר: "די! אני יוצאת מהסיבוב. מוותרת על התור, על הניצחון או על הפוטנציאל לנצח. תשחקו בלעדי. אני הולכת למצוא לעצמי משחק עם חוקים אחרים, במקום אחר שבו יהיה אולי קצת פחות מתח וציפייה והזמן יעבור קצת יותר רגוע. במקום בו יהיה לי יותר סיכוי לנצח, או שאולי לא אצטרך לנצח כי בכלל לא תהיה תחרות"…

נדמה לי שלכל אחד יש כזה מקום. נכון, זמנים קיצוניים דורשים אמצעים קיצוניים ואלו דורשים לפתוח את הראש ולאגור המון אומץ כדי להעז לשנות.

עדיין לא פורים, אבל האדר הכפול השנה גורם לנו לכוננות פסח מוקדמת במיוחד, אם לא במעשה לפחות בדמיון.

קשה לצאת ממצרים. אפילו קשה מאוד. אתה מתרגל לסיר הבשר ולמכות של המצרים. מתרגל להיות עבד. אתה כבר רגיל להתמודד עם המרוץ המטורף אחרי השקל, החומר, הרצון להוכיח את עצמך, לשלוט, להיות נאהב ומכובד על הבריות. הכל כל כך מוכר בביצה הזאת, אפילו שיש ריח לא טוב וגוונים של אפור. המוכר הזה נותן תחושה של ביטחון שאותה קשה לזנוח לטובת הלא ידוע.

אבל כשמגיע הרגע הזה שהבוץ מאיים להטביע וכמעט לא נותרו עוד גלגלי הצלה, אז אני מוכנה לוותר על הביצה המוכרת ואפילו האהובה שלי, וללכת לחפש לי ברירה אחרת שתיתן לי תקווה. אולי שם לא אהיה לבד. ואולי רק לצעד הזה הוא מחכה ולו רק כדי לגאול אותי בגדול.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com