רגע לפני שפורים נכנס

פורים כבר ממש בפתח הדלת, ורגע לפני שהוא נכנס עם כל השמחה והחגיגיות שלו, יש משהו חשוב שצריך לשים על השולחן.

חז”ל אומרים שאין דבר שלא מוזכר בתורה (חולין קל”ט). וכשפורים כבר כמעט בפנים, איפה מוזכר המן בתורה? ועונים חז”ל, כשמתבוננים על הפסוק בו שואל בורא עולם את אדם הראשון, “המִן העץ אשר ציוויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת”? (בראשית ג, יא) – מגלים ש: המִן = המן – אותן אותיות, הרמיזה מובהקת ולא סתם, כי גם אזכור העץ והתייחסות חז”ל למילה הזו כהמן הוא גדול מאוד, למרות שבעינינו זה נראה מוזר ומסתורי…

הרב יהושע כהן מעניק הסבר יפה ואומר: גם לאדם הראשון וגם להמן היה הכל! אבל כל אחד מהם חסר רק דבר אחד: לאדם היה חסר הפרי האסור ולהמן חסרה ההשתחוות של מרדכי היהודי. שפע הברכות שהורעפו עליהם היו חסרות משמעות עבורם בגלל אותו חיסרון בודד ויחיד.

לאדם, שחי במקום הכי מיוחד ששום עין לא ראתה – גן עדן, היה הכל. מלאכים שהקיפו אותו ושמרו עליו, הוא אחראי על כל הבריות שאלוקים ברא וכולן היו כנועות בפניו. היו לו אינסוף פירות אקזוטיים וטעימים שמעולם לא טעמנו את טעמם, ירקות, אגוזים, צמחים ושפע של תענוגים. במקום ליהנות מכל הברכות הנפלאות הללו שהושפעו עליו, הוא היה עצוב בגלל פרי אחד שנאסר עליו לאכילה.

המן האגגי היה המשנה למלך אחשוורוש והיועץ הבכיר מאוד, עליו נאמר במגילה שהמלך גידל אותו! הוא גם מי ששלט בפועל על 127 מדינות! כל השרים והיועצים, כל האנשים בממלכה השתחוו בפניו. הוא היה האיש הכי עשיר בעולם, למעלה מ-200 ילדים, ארמונות… אך מה הוא אמר? “וכל זה איננו שווה לי בכל עת אשר אני ראה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך” (אסתר ה, יג). איך בן אדם יכול להיות כל כך עיוור ולהתעלם מכל השפע והמזל הטוב שמושפעים עליו משמים, ולהיות עצוב בגלל חיסרון אחד קטן חסר משמעות?!?

עכשיו אנו מבינים היטב את הקשר עליו מדברים חז”ל. בשני המקרים התגלתה כפיות טובה במלוא הדרה. במקום לשמוח ולהודות לבורא עולם על כל הברכות שהורעפו עליהם, הם התלוננו על דבר אחד קטן שהיה חסר להם. שניהם עשו את אותה טעות. אבל ישנו הבדל אחד ענק בין השניים: בעוד אדם הראשון עשה תשובה על מעשיו במשך 120 שנים! המן הרשע לקח את כפיות הטובה הרשעות שלו וירד איתן לקבר…

כולנו, בלי יוצא מן הכלל, צריכים ללמוד להיות שמחים בחלקנו! ולעולם לא להתלונן על שום דבר, אפילו לא על דבר פעוט, אלא רק להתמקד במה שיש לנו, ויש לנו המון! כי לראות את הלגימה החסרה בכוס המים שקיבלנו ולא את כל המים שכבר ממלאים את הכוס, זה ראיה שמגיעה מההשפעה הרוחנית השלילית הידועה בשמה – קליפת המן עמלק – הכוח הטמא של המן עמלק ששם את כל הפוקוס שלו על פסימיסטיות, כפיות טובה וכל מה שרק חסר. התפקיד שלנו הוא בדיוק ההיפך – להתמקד באינסוף הברכות שקיבלנו משמים ולהודות לבורא עולם עליהן!

אבל זה לא מפתיע. העין הרעה של המן ועמלק נובעת מעצם היותם צאצאיו של עשיו הרשע. רבי נחמן מברסלב מסביר, ש-400 אנשיו של עשיו שהתלוו אליו בדרכו לעימות עם אחיו יעקב אבינו ע”ה, מסמלים את העין הרעה. ו”רע עין” שווה בערכו הנומרולוגי ל-400 (שיחות הר”ן רמ”ב). כל אחת מהשפעות המן-עמלק גורמת לעין רעה. ומכיוון שההשפעה העיקרית של הצמד הזה היא כפיות טובה וכפירה, אנחנו חייבים להוציא מליבנו ומוחנו אפילו את הפירור הכי קטן שלהם על ידי לימוד התורה, הבעת תודה והכרת הטוב לבורא עולם וחיזוק האמונה שלנו. והכי חשוב, להיות שמחים ומאושרים בחלקנו בחיים.

הכוח של העין הרעה הקיימת באדם נובע מהרצון להרגיש כאלוקים, ולרמוס כל מי ומה שנקרה בדרכו. הדבר העיקרי שמרפא חולי רוחני איום שכזה הוא – להרגיל את עצמו לומר תודה על הכל, כולל הכל, ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו.

כאשר אדם מתעלם מהברכות שהקב”ה משפיע עליו – כליות תקינות, ריאות שמתפקדות כראוי, לב פועם ועוד אינסוף דברים שאנחנו אפילו לא מודעים להם – הוא כפוי טובה מהסוג הרע ביותר שיש. כפיות טובה שכזו מבטאת חוסר אמונה משווע.

אדם שלומד לומר תודה מתקן, בסופו של דבר, גם את חטאם של אדם וחוה, שלא אמרו תודה, לפני שחטאו, על גן העדן שקיבלו.

תודה ואמונה הורסות את השפעותיהם הקשות של הצמד המן-עמלק, והן הבסיס והיסוד העיקרי לכלי המלחמה האדיר בניצחון פורים שלנו על המן, עמלק וכל כוחות הרשע. כי את החושך של עמלק והמן מגרשים עם אור התודה והכרת הטוב.

ואחרי ששמנו את הדברים על השולחן, בואו נקבל את אדר ופורים בשמחה.