טו באב מקורות וסגולות

אמרו חז”ל: “לא היו ימים טובים לישראל כט”ו באב וכיום הכיפורים”. וביום זה יש עילוי גדול לשכינה. על כן, יש לנהוג בו שמחה יתירה, ויוסיף בו מאכל ומשתה, ואין אומרים בו וידוי.  (במשנה, מסכת תענית, פרק ד’ משנה ח’)

המסורת היהודית ציינה את החמישה עשר בחודש אב, ט”ו באב, כיום בו נהגו בנות ירושלים לשאול מחברותיהן בגדים לבנים (על מנת שאף אישה לא תתבייש במלבושה),ולצאת לכרמים על מנת למצוא את זיווגן.

המקובל רבי יצחק בן שלמה לוריא (האר”י הקדוש),ביאר משפט זה וציין כי החמישה עשר בחודש הוא יום בו נמצא הירח במילואו, עם ישראל נמשל לירח ומכאן שהיום בו הירח במילואו הוא יום חגו של עם ישראל.

חכמינו זכרונם לברכה מנו בתלמוד ההבלי שישה אירועים אשר התרחשו ביום חמישה עשר באב:

1. יום שכלו בו מתי מדבר– המדרש מספר כי בעקבות חטא המרגלים שאירע בתשעה באב, נענש כל עם ישראל ונאלץ לחפור את קבריו וביום תשעה באב להמתין בהם למותם. מי שנותרו בחיים הצטרכו לחזור על המעשה כעבור שנה.בשנה הארבעים לא מת אף אדם מישראל ביום תשעה באב והעם המשיך להיכנס לקברים מתוך חשש שטעה בתאריך, עד לליל חמישה עשר באב. בליל חמישה עשר באב, בו יש ירח מלא, הבין עם ישראל מועד קבורתם חלף. ביום זה הנבואה שפסה ממשה מאז חטא המרגלים שבה.
2. 
   2. יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה– על מנת שנחלת בנות צלופחד תשאר בתוך שבט מנשה, הן הורשו להנשא רק לבני שבטן וכלל זה הוחל על כלל הנשים היורשות נחלה והוביל לכך ששבטי ישראל נמנעו מלהתחתן אלה עם אלה. כשהגיעו השבטים לארץ ישראל נקבע בט”ו באב כי התקנה שנתנה לבנות צלופחד אינה רלוונטית עוד לדורם והיא בוטלה.

3.יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל – בט”ו באב הותר לשבטים להתחן עם שבט בנימין, אשר הוקע מקהל השבטים לאחר פרשת פלגש בגבעה

4.יום שפסקו לכרות עצים למערכה – בכל שנה סיימו ביום זה את כריתת העצים לבית המקדש עבור המערכה הנמצאת על מזבח העולה.

5.יום שביטל הושע בן אלה את הפרוסדאות (שומר הגבול) שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים לירושלים – ירבעם בן נבט אשר מלך על ישראל וחשש לשלטונו מנע מנתיניו את העלייה לירושלים שהייתה בממלכת יהודה. רק דורות לאחר מכן כשמלך הושע בן אלה, הוא ביטל את החוק של ירבעם והתיר את העליה לירושלים.

6.יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה – שליט רומי בתקופת מרד בר כוכבא, אסר על קבורת הרוגי מרד בר כוכבא בביתר וגופתיהם הותרו למרמס. בט”ו באב, כעל הכס ישב קיסר אחר, הורה אותו קיסר להביאם לקבורה.

המכנה המשותף לששת האירועים שהתרחשו בט”ו באב הוא היותם מציינים אהבה ואחדות בישראל, ויום זה מתקן את יום ט’ באב, יום חורבן בית המקדש בגלל שנאת חינם. 

חסידים מונים את יום ט”ו באב כראשון לימי הדין ומתחילים את עשיית חשבון הנפש ביום זה.

חג ט”ו באב צויין בגלות בהימנעות מאמירת תחנון, כמו בכל יום טוב. בחלק מעדות ישראל נהוג היה לעסוק ביום זה בענייני שידוכים וחתונות. זוגות הנישאים ביום זה אינם צמים.

החיד”א בספרו “מורה באצבע” כתב: “בט”ו באב ירבה קצת שמחה כי יש עילוי לשכינה כמו שאמרו בזוהר ח”ב קל”ח, ויזהר להוסיף בתורה בלילה.” ויש שציינו יום זה בהגברת לימודי התורה. החל מיום זה נוהגים להגדיל את זמן לימוד התורה בשעות הלילה

על פי המסורת, ביום זה גדול כוחן של תפילות לזיווג.