פרשת השבוע וישב – אוהבים לאהוב
פרשת השבוע וישב – אם יש משהו שכולנו באמת רוצים והכי נהנים לעשות זה – לאהוב! כי אהבה היא אחדות, הרמוניה, שילוב של ניגודים שהופכים לאחד המושלם והמיוחד.
התורה מספרת לנו שישראל אהב את יוסף מכל בניו, למה?
ליוסף יש משהו מיוחד שאין לשאר אחיו – יש לו את הכוח לאחד הפכים, את בני הגבירות עם בני השפחות, את מלך מצרים עם אחרון עבדיו, את העשירים עם העניים, את החכמים עם ההמוניים. יוסף מייצג את 'האחדות הפשוטה שבכל הפעולות המשתנות', לכן יעקב עושה לו כתונת פסים – להורות שליוסף אין פס מיוחד, הוא לא רק קו אחד, הוא כלול מכל הפסים, לפיכך בכוחו להאיר לדרי מעלה ולדרי מטה, לספרדים ולאשכנזים, ליהודים ולגויים, ללבנים ולשחורים. זו הסיבה שכלל ישראל נקראים על שמו, כמאמר הכתוב "עֵדוּת בִּיהוֹסֵף שָׂמוֹ".
וזה שפותח הרמב"ם את חיבורו על תורת נפש האדם במילים – "דע כי נפש האדם אחת היא ולא פעולות חלוקות", להורות על הכוח האחדותי שבנפש. כל כוחות נפשו הם חלקים מנפש אחת. באדם אומנם כוחות ורצונות שונים, אך כולם נובעים מבחינת יוסף המושל בכל ארץ מצרים בכל חלקי הגוף, וכל רבדי הנפש.
האדם הוא גם השכל שלו וגם מערכת העיכול שלו, אך מערכת העיכול והרבייה אינה נפרדת משכלו, ולכן, למרות הדמיון שבין מערכת העיכול שלנו לזו של בעלי החיים, יש ביניהם כמה הבדלים מהותיים, שהרי בני אדם צריכים שמאכליהם יהיו מבושלים טעימים ואסטטיים, ובעלי חיים אוכלים מזונם כמו שהוא – הם לא זקוקים לתיבולים ואין להם שום עניין באסתטיקה. זה בגלל שמערכת העיכול שלהם קשורה לתפיסת המציאות המוגבלת שלהם, ואילו אצלנו מערכת העיכול קשורה אל הנשמה, ונשמת האדם בוחנת את המציאות בששה רבדים: רובד האמת והשקר, הטוב והרע, הנאה והמכוער, וכל הרבדים הללו הם כוח אחד המייחד רק את האדם, את הכוח האחדותי שבו, לכן הוא לא יכול לאכול כמו שאר בעלי החיים כי אצלו הבטן מחוברת לשכל, והשכל לצלם אלוקים שבקרבו.
על פי תובנה זו – שנפש האדם אחת היא – נוכל להבין מדוע ככל שהדבר כולל בתוכו יותר פרטים כך אנחנו אוהבים אותו יותר. וזה דבר הבא לידי ביטוי במראות, בריחות, בצלילים בטעמים ובכל תחומי חיינו. ככל שהדבר מאחד בתוכו יותר פרטים, כך הוא יותר מרתק אותנו.
לדוגמא – נוף יפה. כשאדם עומד במקום גבוה ומתבונן על הנוף הוא מתפעל מאוד, וכשהוא יורד למטה זה פחות מרשים אותו, כי כשהוא היה למעלה הוא תפס יותר פרטים כיחידה אחת, הריבוי נעשה אחד וזה מזכיר לו את האחד שבקרבו.
גם כשאדם רואה ציור יפה, האחדות הנובעת ממכלול הפרטים היא שמרתקת אותו, אם יראה כל צבע בנפרד זה פחות ירשים אותו. זה גם העניין שכאשר מביאים למישהו פרחים משתדלים לערב כמה שיותר צבעים, מתוך ידיעה ששילוב הצבעים הוא שמרנין לו את הלב, כי אם יראה כל פרח בנפרד פחות יתפעל.
אותו דבר בעניין יצירות מוסיקליות – השילוב של ריבוי הכלים והמקצבים הוא שמענג את נפשנו, כשאנו שומעים כלי נגינה בודד הוא פחות מרשים אותנו מאשר כשהוא משולב עם עוד כלים.
יסוד האחדות שבנפש שלנו בא לידי ביטוי גם באכילה – בן אדם אוהב לאכול דברים משולבים, וככל שהדבר כולל בתוכו יותר פרטים ויש בשולחנו יותר צבעים, זה ערב לו יותר.
כללו של דבר, 'נפש האדם אחת היא', וכל מה שמזכיר לה את האחדות הזאת ערב לה יותר, לכן אנחנו אוהבים לאהוב. אהבה היא אחדות, לכן אהב ישראל את יוסף מכל בניו כי יוסף הזכיר לו את האחדות הפשוט שבכל הפעולות המשתנות שבמציאות.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור