עניין של גישה

הכל הוא רק עניין של גישה. או מנצחת או מפסידה, או מובילה או חוסמת. איך שנסתכל עליה ונבנה אותה כך היא תיראה. רוצים לדעת איך לעשות אותה הכי טובה ומועילה?

2 דק' קריאה

גדליה פנסטר

פורסם בתאריך 15.03.21

משל נחמד מספר על אדם אחד שנתקע על גג הבניין. בתקווה שמישהו יעזור לו להילחץ משם, הוא הוציא מכיסו כמה מטבעות וזרק אותן על העוברים והשבים. בכל פעם שאחת המטבעות נפלה ליד מישהו, הוא פשוט הרים אותה והמשיך הלאה. מהר מאוד האדם על הגג נותר גם בלי מטבעות בכיסיו. בייאושו, וכשהבין שכנראה מהגג הזה הוא לא יוצא, הוא החליט להרים את האבנים שהיו על הגג ולזרוק אותן למטה. בכל פעם שאבן פגעה באחד מהאנשים, אותו אדם צעק והרים את ראשו למעלה כדי לראות מאיפה האבן הגיעה…

 

ככה זה גם בחיים שלנו. אנחנו בדיוק כמו אותם עוברים ושבים (חשבתם לרגע כמו זה שתקוע על הגג, נכון?), כש'שוטפים' אותנו עם מטבעות אנחנו מחייכים על המזל שהאיר לנו פנים היום על ה'מטבעות שנפלו מהשמים', מרימים וממשיכים הלאה.

 

רק כש'האבנים' נופלות עלינו מלמעלה, אנחנו טורחים להרים את הראש ולנסות לגלות מהיכן הן מגיעות.

 

המטרה שלנו בעולם הזה היא לטפח ולפתח קשר נפלא עם בורא עולם, אבינו שבשמים. כשאנחנו עושים זאת, ויוצרים קשר קרוב אליו, אנו מתחילים להבין שכל מה שקורה לנו בחיים הוא ביטוי לאהבתו אלינו, ושכל מניעה איתה אנו מתמודדים בחיים היא רק לטובתנו הנצחית.

 

מאמרים נוספים בנושא:

מצב דביק

לא ביום אחד

 השם אמר לי

שינויים ותופעות לוואי

על נעליים והרגלים

הרגלים, חובה לשנות!

הרגלים, זה קודם בראש!

להזיז את הגבינה

רוצה שינוי

אף פעם אל תגיד אף פעם

 

התפישה שלנו בקבלת הטוב והרע קשורה מאוד לאמונה בתכנית הענקית של אלוקים. ועם הבעת הכרת הטוב ואמירת תודה על הכל, כשאהבתו של הבורא אלינו מוצגת בשתי דרכים – החסד והדין, אנחנו מתקשרים ומתחברים לאינסוף עם הביטוי הכי מושלם של האמונה.

 

כי זה טבע האדם, לשכוח מהר מאוד מהזמנים הטובים ולקרוא לבורא עולם כשהחלקים הקשים של החיים מגיעים. כשאנו חווים אתגרים קשים והמניעות מציפות, אולי יהיה קשה לזהות את שפע הברכות שעכשיו הושפעו עלינו. ובזמנים האלה, כשהחושך מעיק והרגשות גועשים בפנים, עלינו להתמקד באור הקיים בתחומים אחרים בחיינו.

 

 

במקום לשים את הפוקוס על חוסר הצדק, אנחנו יכולים למשוך שפע נפלא על ידי שנהיה בשמחה למרות הקשיים איתם אנו מתמודדים.

 

אנחנו יכולים להשיג את השמחה הזו על ידי שנתמקד במתנות שלא פעם אנו מקבלים אותן כדבר מובן מאליו. למשל, היכולת להשתמש בחמשת החושים שלנו, היכולת לזוז, לשתות, לאכול וכן הלאה. ברגע שנצא עם צעדים קטנים אל עבר העצמת השמחה – על ידי הכרת הטוב ואמירת תודה – נחזק שוב את ערוץ האנרגיות שהדיכאון, הייאוש וחוסר התקווה איימו עליו.

 

איך עושים את זה? עם התפילה האישית.

 

זו הדרך לחיבור הנפלא והעצום ביותר עם אלוקים, וגם זו שמכניסה יותר אור לחללי החושך שבמציאות חיינו.

 

כל קושי הוא זרז נפלא לצמיחה ולהזדמנות לחזק את הקשר שלנו עם בורא עולם. זו הזדמנות נפלאה לקרוא לו ולהתפלל מכיוון שזו האסטרטגיה הכי טובה להתגבר על המניעות (כל סוג של מניעות) ליכולת להתחבר אליו דרך הטוב והרע, לבהירות שתעזור לנו להבין את מקור כל הברכות, ולאומץ לבנות את הקשר הכי מיוחד שנחווה אי פעם בחיינו.

 

כי איך אומרים? זה רק עניין של גישה.

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה