שמחה בלי תנאים
אומרים ששמחה היא עסק לא פשוט בכלל אבל הכרחית בחיים. השנה קיבלנו מנה כפולה של אדרים אז יש לנו את כל הסיבות לשמוח וכמה שיותר, נכון? למה זה לא קורה לנו?
חודש אדר ב כאן וכבר אפשר להריח את השמחה הגדול של החג הכי מצחיק בשנה – פורים.
אבל רגע, כדי להיות בשמחה ברמות הנדרשות צריך קודם כל 'להתחמם', להפעיל את המנועים ולהרבות בשמחה, כי "משנכנס אדר מרבין בשמחה"!
השנה זכינו בשני אדרים, הראשון אומנם עבר אבל אף פעם לא מאוחר להתחיל מחדש. וזה נכון לגבי כל דבר בחיים אך בעיקר למידה החשובה והנצרכת ביותר – להיות בשמחה!
ואיך מרבים בשמחה? זו השאלה הגדולה ביותר של כולנו ולא רק בחודש אדר, אלא כל השנה כולה, שהרי מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד! אבל כדי להבין איך מרבים בשמחה וכדי להבין איך בכלל שמחים, צריכים להבין מהי שמחה ומהי לא שמחה.
השמחה בידיים שלך
אצל רבים השמחה נתפשת בטעות כמצב רוח: היום קמתי שמח, אתמול קמתי 'מעוך'. אצל אחרים היא נתפשת כתוצאה של מאורעות החיים: אני עצוב כי קרה לי כך וכך, אני אהיה שמח רק כאשר אשיג דבר כזה או אחר. על פי התפישות הללו ברור שלא ניתן להרבות בשמחה. זה לא כל כך בשליטתנו. מה שמוכיח שתפישות אלה שגויות ביסודן.
שמחה היא מצווה, כלומר חלק ממערכת החיובים שלנו גם במסגרת היהדות וגם בחיים בכלל. אם כן, כמו שאפשר לצוות 'תניח תפילין' ו'אל תאכל בשר בחלב' – וזה מובן ואפשרי, כך בדיוק אנו מצווים להיות בשמחה. וזה אפשרי בהחלט לכל אדם בכל מצב, אחרת אי אפשר היה לצוות על זה ובוודאי שלא היה ניתן לבוא בטענות למי שאינו בשמחה.
מה לא בסדר אצלי?
ואם תשאלו: רגע, אתה בא לומר לי שמי שלא בשמחה זה אומר שהוא לא בסדר? גם אדם שמדקדק במצוות? אילו טענות יש כלפיו, שהרי המצוות משמחות?
ובכן, לא אני אומר את זה, אלא החומש אומר את זה. בחומש דברים ישנה רשימת קללות בכלל לא נעימה והבעיה ה"יחידה" שגוררת בעקבותיה את כל הקללות האלה היא: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב…" אם כן, זו אכן טענה כבדת משקל שתוצאותיה הרות אסון. ממש לא נעים.
מאמרים נוספים בנושא:
איזוהי שמחה?
הסוד הכי שמח
איך נהיה שמחים?
שנים חיפשתי אותה
כנסו לתמונה
לשמחה שלי שלושה עמודים
ננסה להבין מה באמת כל כך חמור בחוסר שמחה.
הנה דוגמה בנושא זיווגים.
יעל בחורה מקסימה וטובה, נפגשה עם ליאור – בחור מעולה וטוב ממשפחה טובה. הנתונים ביניהם התאימו להפליא. אלא, שלאורך כל הפגישה ליאור לא חייך ואפילו היה נראה קצת מדוכדך. יעל, כשחזרה לביתה, הודיעה להוריה שהעניין יורד מהפרק. כשנודע לליאור הוא התפלא, הוא לא הבין מה לא בסדר. השדכן אמר לו בעדינות שיעל טוענת שהוא לא היה כל כך שמח. "מה?! על זה מבטלים שידוך?!?" הזדעק ליאור.
הטענה של הבחור מצחיקה, נכון? זה נכון שלְבָחוּר יש סף דרישות מסוים שעליו לעמוד בו, והוא אכן עמד בו, אבל בסופו של דבר הנישואים הם קשר ואי אפשר לבנות קשר בעצבות. השמחה היא המינימום שבמינימום כדי שיהיה אפשר להתחיל כאן תהליך כלשהו של קשר.
מעבר לכך, העצבות של ליאור שידרה ליעל באופן מופגן וחד משמעי חוסר עניין מוחלט. זה אפילו פוגע ומעליב מאוד. צריכים להבין שאחרי חוויה כל כך לא נעימה אין סיכוי שהיא תרצה להיפגש שוב. זה כבר הספיק לה. אלא מה? ליאור הוא בחור טוב וחשוב ולא עבר הדרכה מאוד מקיפה בנושא פגישות – מה אומרים ומה לא אומרים וכן הלאה, והוא טוען בלהט שלא הדריכו אותו להיות שמח… מה תגידו על טענה שכזאת? התשובה לכך היא – שישנם דברים כל כך ברורים ובסיסיים, שאם הם חסרים, והבחור אפילו לא מבין מה הבעיה – אז באמת אין עם מי לדבר.
עכשיו נעבור לנמשל. הלב של כל מערכת המצוות הוא הקשר עם בורא עולם. המצוות המרכזיות נקראות "ברית" שמשמעה הוא קשר, וגם שאר המצוות הן מלשון לְצַוֵות – כלומר לחבר ולקשר את האדם עם בוראו. האם ניתן להיות בקשר עם בורא עולם ולהחשיב את זה כקליפת השום? האם ניתן לקיים מצוות ולתת לבורא "הרגשה" רעה כביכול?
צריכים להבין ולהפנים את המסר הפשוט והיסודי – שהשמחה וההתלהבות במצוות הן חלק בלתי נפרד מהקשר עם הבורא. אם הבן אדם לא שמח – אין לך חוסר הערכה כלפי הבורא יותר מזה, זה ממש זלזול. מה תגיד? 'אבל קיימתי את כל המצוות ועמדתי בכל התנאים…' אם הבנת את המשל, אתה כבר מבין שהעיקר חסר מן הספר.
כלומר, מצוות השמחה היא לא 'עוד מצווה', אלא היא הבסיס של כל קיום המצוות. ומצווה בלי שמחה היא חסרת בסיס. אפשר לומר שהיא ממש כלום וזה מה שהתורה אומרת לנו בפרשת הקללות.
אל תחכו שהשמחה תבוא אליכם, יש לכם את הכוח לשנות את המצב, זה בידיים שלכם!…
עד כה ביארנו שהשמחה היא מצווה וחיוב, לכן אין מציאות שאדם יאמר 'אני לא בשמחה כי אני בחובות', 'אני עייף' או מכל סיבה אחרת. נמחיש את הטעות שבטענה הזו:
שמעתם פעם על אדם שקיבל דו"ח חניה והחליט שהוא לא מניח תפילין היום? ברור שלא. מה הקשר?! אותו דבר בעניין השמחה. וכי בגלל שקרה לך מקרה לא נעים זה אומר שאתה פטור מקיום המצוות?! כמו שאתה מניח תפילין ומקיים כל מצווה אחרת אחרי הפסדים ואחרי בעיות וצרות – כך בדיוק אתה צריך לקיים את המצווה בה"א הידיעה, שהיא המצווה הגדולה ביותר והבסיסית ביותר להיות בשמחה, גם אם עבר עליך מה שעבר.
אז עכשיו, כשאתם מבינים מהי שמחה באמת, אפשר להבין שמצווה יקרה זו לא באה לאדם מאליה בזמן שהוא יושב על הכורסה ומחכה לה, אלא השמחה היא משהו שאנו מחויבים לעשות ולהשתדל להשיגה.
ולמה מצווה זו כל כך בסיסית בקשר שלנו עם בורא עולם? הנה מסר חשוב כנקודה למחשבה:
הקשר שלנו עם הבורא הוא כקשר של בנים לאביהם. הדבר שהכי מצער את האבא זה לראות את הילדים שלו עצובים. ילד טוב, לומד טוב, שומר על סדר וניקיון, עוזר בבית – אבל הוא עצוב – זה ממש שובר את האבא ומצער אותו. האבא מרגיש כישלון: נתתי לו חינוך טוב אבל לא נתתי לו את העיקר – החיים האמיתיים.
לעומת זאת, ילד קצת שובב ורשלן אבל שמח – הוא אולי לא עונה על כל הציפיות של האבא, אבל, סוף סוף, זו דרך העולם שלילדים יש נטייה לסלול דרך בעצמם ולא לקבל עול בקלות, ואבא נורמאלי מבין שייקח לילד קצת זמן להתבגר ולקחת את עצמו בידיים ולהיות יותר רציני בחיים – אבל לפחות הילד שמח, הוא בריא בנפשו, הוא חי! זה מאוד משמח את האבא.
בורא עולם הוא חי החיים והוא מלך חפץ בחיים, הוא נתן ונותן לנו תורה ומצוות שכל אדם יעשה אותן – וחי בהן! הדבר שהכי מצער את אבינו שבשמים הוא העצבות. ולעומת זאת, השמחה היא הדבר הכי אהוב על הבורא.
כאשר אתם בשמחה, בלי שום קשר למצב הרוחני והגשמי שלכם, אתם פשוט משמחים את המלך – מלכו של עולם ואבינו שבשמים.
אז קחו לכם צידה לדרך: תרבו בשמחה ושמחו את בורא עולם!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור