פצצת אטום רוחנית

ישנם בתי כנסיות שבהם אומרים מי שברך לחיילים צה”ל וכוללים את בני הישיבות ולומדי התורה עימהם ויש בזה דבר עמוק מאוד. כי הניצחון היהודי לאורך כל הדורות לא היה רק ניצחון בכוח הזרוע, אלא בעיקר בכוח התורה האמונה והתפילה. זהו הניצחון האמתי. כי אויבי ישראל נלחמים בנו אך ורק בגלל ששם ה’ נקרא עלינו, בגלל האמונה שלנו – וממילא ההתגברות שלנו צריכה להיות בדיוק בדבר שאותו הם רוצים לכלות.

ואת הדבר הזה אנחנו לומדים מברכת יעקב ליוסף. יעקב אבינו לפני פטירתו שוכב חולה ויודע שימיו ספורים, והוא קורא לבנו יוסף ומברך אותו ונותן לו במתנה את העיר שכם: “ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי”. יעקב אומר שהוא כבש את שכם בחרב ובקשת…

וזה תמוה מאוד שהרי כולנו מכירים את הסיפור שקראנו לפני כחודש בתורה במפורש שֶׁאֵלֶה שכבשו את העיר בחרבם היו בניו, שמעון ולוי: “ויקחו איש חרבו” – אז למה מתכוון כאן יעקב אבינו?

מסביר התרגום אונקלוס שיעקב אבינו אומר שלקח את העיר מהאמורי בתפילתו ובבקשתו, התפילה והבקשה הן הן החרב והקשת של יעקב אבינו שבזכותן ורק בזכותן הצליחו שמעון ולוי לכבוש את העיר בחרב ובקשת הגשמיות; כי מאחורי כל ניצחון יהודי ומאחורי כל הצלחה בעם ישראל עומדות האמונה והתפילה ולימוד התורה  .

וזה גם בחיים הפרטיים של האדם, אנחנו כל היום סביב עבודה פרנסה והשתדלות כזאת או אחרת בכל מיני תחומים, בזוגיות, בבריאות, או בחינוך הילדים – אסור לנו לשכוח לרגע שההשתדלות העיקרית שלנו היא התפילה, מה שנותן לנו את הברכה וההצלחה האמתית בכל הפעולות שלנו זה לא ה”חרב והקשת” הגשמיות אלא החרב והקשת הרוחניות שהן התפילה והבקשה.

ואם החרב והקשת הן בתפילות הקבועות, תפילת שמונה עשרה שאנחנו מתפללים שלוש פעמים ביום ומבקשים על כל הצרכים שלנו בכלל ובפרט – הרי שהתפילות האישיות, ה”שעה התבודדות” שבה אנחנו מבקשים מה’ בשפה הפשוטה שלנו ובמילים האישיות שלנו ישר מהלב – הן פצצת האטום הרוחנית והן אלה שיביאו את הניצחון השלם ואת הגאולה השלימה.

וכן אנו צריכים להתחזק בתפילה על עם ישראל תמיד, וגם כאשר יש “הפסקת אש” – אנחנו עדיין מוקפים באויבים הרוצים לכלותינו ואנחנו חייבים להמשיך ולהגן על עם ישראל בחרב ובקשת הרוחניות שלנו, לכבוד ה’ יתברך ולהצלחת והצלת החיילים וכל עם ישראל.

שבת שלום.