אמרתי תודה ונושעתי: חלק יב: הסדר מתחיל מלגרוף מים

ואת ההכנה הזאת לליל הסד, שהכל מתחיל מאמונה למדתי גם מרבותי וגם על בשרי לא פעם ולא פעמים.

באחת השנים אמרתי לאשתי: “השנה אנחנו נתפלל מוקדם, על מנת שנתחיל את ליל הסדר מוקדם וכך נוכל להספיק הרבה עד חצות. תודיעי לאורחים שלנו שאנחנו מתפללים מוקדם ומתחילים את הסדר מוקדם, שכולם יתפללו יחד אתי מוקדם”. כשחזרתי מבית הכנסת, אחד מהאורחים יחד עם אשתו לא הגיעו, הם התפללו במניין אחר יותר מאוחר, וכולנו חכינו להם כשעה וחצי. אמרתי לאשה ולילדים זה הסדר שה’ רוצה. ככה ה’ רוצה שנתחיל את הסדר.

בשנה אחרת הזמנתי לליל הסדר משפחה שאינה שומרת מצוות, שיעשו אצלנו את ליל הסד, לקרב אותם. היה לנו בית עבורם ונתנו להם מפתח שישנו לבד. כשהגענו לליל הסדר הם אבדו את המפתח. הם לא יכולים לעשות סדר, אין להם את הבגדים שלהם, הם לא יכולים לשבת לרגע, פרושו שאין להם ישוב הדעת. התחלנו לחפש להם את המפתח. זה לקח המון זמן, אבל אמרתי לאשה ולילדים זה הסדר שה’ רוצה. ככה ה’ רוצה שנתחיל את הסדר.

יש לי תלמיד ששמע בשיעור שהסדר מתחיל מאמונה, בליל הסדר הוא הגיע לביתו מבית הכנסת לאחר התפילה הארוכה וההלל וראה שאשתו, שהייתה עייפה מכל ההכנות הרבות, החליטה לנצל את הזמן וללכת לנוח, וכל הבית הוצף במים. אשתו התעוררה ונבהלה מאד, היא חששה מתגובת בעלה, שמא יכעס עליה, וחשבה שהנה “הלך” להם כל ליל הסדר. אבל ה’ עזר לו והוא הבין שזה הניסיון שלו, ושה’ רוצה שליל הסדר הזה יתחיל עם מגבים ועם בית מוצף.

אשתו הופתעה מאד כאשר ראתה אותו לוקח מגב ומתחיל לגרף את המים החוצה תוך כדי שהוא שר, רוקד ומודה לה’ בלי כעס ובלי הקפדות. לאחר מספר דקות גילה שאחד הילדים פתח את הברז של מכונת הכביסה בזמן שאשתו ישנה וגרם להצפה. הוא סגר את הברז ואמר לאשתו: “היום הסדר שלנו מתחיל בלגרף את המים מהבית”, ובמשך שעתים גרפו את כל המים מהבית. התלמיד ספר לי שלא היה לו כזה ליל סדר כל החיים.

וכן העידו בפני תלמידים נוספים. כל מי שזכה לעמד בניסיונות בליל הסדר – מניסיונות קטנים שהילדים שפכו את היין ועד לניסיונות מורכבים וקשים יותר – מעיד שדווקא באותה שנה זכה לאור נפלא, הרבה יותר מבכל שנה רגילה, שבה הכל הלך לו כסדר.

כי אי אפשר לזכות לאור כזה, בלי לעמד תחלה בניסיון גדול. ככה זה בכל החיים. היום התחלת הסדר, זה לעזור להגיש. היום התחלת ליל השבת, זה להרגיע את בני הבית. היום התחלת הברית-מילה, זה לחכות – ואז זוכים שיורד מלמעלה האור של הגאולה.

ואת העיקרון הזה יש לזכור כל השנה. לא רק בליל הסדר. אלא, בכל ארוע, בכל סעודה, בשבת, בחגים, באירועים, בשמחות – הכל מתחיל מאמונה.

בכל דבר, אדם תמיד צריך להתחיל כל דבר עם האמונה. האמונה באה לפני כל דבר אחר: אמנם יש לי את התכניות שלי, אבל ה’ רוצה אחרת. במקום לכעוס, להתעצבן, לרטון או להתמרמר ולהפך את ליל הסדר לליל תשעה באב, צריך להתבטל למה שה’ רוצה עכשיו. זו האמונה. ה’ רוצה שנתחיל את ליל הסדר באחור של שעה? מצוין! זה הכי טוב בשבילי! בינתיים נרקוד, נשיר, נלמד, נתפלל. זה מה שה’ רוצה.

אתה רוצה שילך ככה, אבל ה’ רוצה אחרת. זה השכל. האירוע התחיל כך הטיול התחיל אחרת, וכשאדם מסתכל על הכל במשקפים של אמונה, הוא עובר את כל הניסיונות הללו בשמחה ובאשר, בלי ריב ומדון, בלי פרץ וצווחה. הכל בשלום ובשלוה. ולמעלה מכך זוכה לאור מיוחד של אמונה.

לכן אדם צריך תמיד להיות מוכן עם הדעת היו, שלכל התחלה יש התחלה מקדמת יותר, שהיא האמונה. אדם לא יכול לדעת מהיכן תהיה

הפעם ההתחלה של הסדר, או של ליל השבת, או של החתונה, או של הלמוד בכולל, של בדיקת חמץ – של כל דבר שיהיה. האדם רוצה כך ולה’ יש לפעמים תכנית אחרת לגמרי והאדם צריך לדעת את זה ולהיות מוכן: אני אמנם רוצה ככה, אבל יתכן וה’ ירצה אחרת. אני ככה רוצה, אבל מה ה’ רוצה? שנדע שיש השגחה פרטית והנהגה מיוחדת לכל דבר ודבר כפי שה’ יודע, שזה הכי טוב לאותו אדם לעמד בניסיון כזה, שאם יעמד בו, יזכה לאור של גאולה באמת, ולא רק גאולה בגוף.

ועל האדם לדעת כי ברגע זה הוא נמצא בניסיון ולהאמין שזה מאת ה’ ולטובה. משום שכך ה’ מנהיג את הסדר שלו בלי לכעס או להאשים חלילה אף אחד. ויחשב בלבו: אמנם כך תכננתי, אם ירצה ה’ יעזור ויהיה כך ואם לא ירצה ה’ אני אתבטל להנהגתו שינהיג אותי, ועל הכל אשמח ואקבל באמונה את מה שעובר עלי ואגיד תודה לה’ על הכל, כל מה שהולך כרצוני, ובמיוחד על מה שהולך כרצון ה’, שהוא לטובתי לחזק אותי באמונה ולהעניק לי את האור של האמונה והגאולה’.