
יש לי שיעורי בית- פרק יג
לנו ההורים, יש תפקיד חשוב מאוד בהכנת שיעורי הבית של הילד, אבל מעט שונה משחשבנו. תפקיד ההורה: לאפשר מקום מותאם להכנת השיעורים. ליצור אווירה מתאימה ללמידה. לתמוך מבחינה רגשית. לסייע במידת הצורך. בקיצור, ללוות את הכנת השיעורים אבל לא לבצע אותם עבור הילד.

“אמא, נו… אני כבר מחכה חצי שעה”. צועק דודי לעבר אימו שקוצצת ירקות במטבח. “דודי, תתחיל את השיעורים, ומה שלא תבין, תשאיר, אני כבר אעזור לך כשאסיים” “לא אמא, את כל הזמן אומרת לי את זה. אם את לא באה עכשיו, אני לא מתחיל כלום”. הסיפור מוכר, לא?! דודי הוא תלמיד בכיתה ג’ שמתקשה להכין שיעורי בית בכוחות עצמו. נכתוב מספר סיבות לכך: דודי מתקשה קצת בהבנת הוראות ודורש מאמא לעזור לו. דודי אוהב לעשות פעולות במשותף עם אחרים, הוא אינו נהנה להיות לבד. דודי למד ששיעורי הבית הינן דרך מצויינת למשוך את תשומת הלב של אמא. דודי קצת מפונק, ומשחקי השליטה על אמא דרך שיעורי הבית, נותנים לו מענה רגשי. בקיצור, דודי מאיים שאם אמא לא באה עכשיו הוא לא מכין שיעורים… אז מה עושים?! עוזרים לו או לא?
לא ליצור תלות.
תופעה מאוד נפוצה בעקבות שעורי הבית היא: “יצירת תלות בין הילד לבין ההורה בהכנת השיעורים”. בתלות הזו, יש צד חיובי וצד שלילי. הצד החיובי, שהילד מעוניין בקשר עם ההורה ומפתח את הקשר הזה דרך שעורי הבית. הצד השלילי, שהילד מפתח תלות לגבי אופן ההכנה של השיעורים. עלינו לזכור, שמטרת העל של שעורי הבית היא להפוך את הילד מתלמיד- ללומד עצמאי. שעורי הבית, נועדו לתת לילד הזדמנות להתאמן בכוחות עצמו, על החומר הנלמד בכיתה. האימון, בצורה של הכנת שיעורי בית חשוב מאוד, כי הוא מהווה בסיס להעמקת הידע ושליטה במיומנויות למידה. כאשר תוך כדי הכנת שעורי הבית במקצועות השונים, הילד מתוודע למיומנויות שונות של למידה עצמאית, קבלת החלטות, פתרון בעיות ומילוי משימות. למידה עצמית זו והמגוון של מיומנויות הלמידה אשר הילד ירכוש בשנים הראשונות ובהמשך שנות לימודיו בבית הספר, ילוו אותו בהמשך דרכו בחיים.
למזג את שני הדרכים
לכן אם הכנת שעורי הבית גורמת להורים להכין בשביל הילדים את השיעורים או “לגלות” להם את התשובות לעבודות, חטאנו למטרה של שעורי הבית. עם כל זה, מאחר וזו הזדמנות ליצירת קשר חיובי וגם הילד לפעמים זקוק לעזרת ההורה, עלינו למזג את שני הדרכים, גם ליצור קשר דרך שיעורי הבית וגם לא לגרום לתלות. אז איך עושים את זה? במשפט אחד: עלינו להימנע ממספר דברים ולבצע מספר דברים. שאותם נכתוב בע”ה במאמר הזה ובזה שלאחריו.
חלוקת עבודה
ראשית יש להפנים אצלנו ההורים ולחזור ולהדגיש בפני הילד, את חלוקת העבודה הברורה: “שיעורי בית לא נועדו להורים, לחונכים או למורים פרטיים, אלא לילד עצמו”. שיעורי הבית הינן חזרה נוספת על החומר הנלמד בכיתה, זה כמעט ולא אמור להיות חומר חדש והוא מותאם לגמרי לרמת הילד. לכן, שיעורי הבית הינן עבודות מותאמות לילד שבד”כ הוא מכיר ויכול להכינן לבד. ישנם כמובן התמודדויות של חשיבה, חקר, מאמץ, אבל לרוב זה ידרוש עזרה והכוונה קלה ולא מעבר לכך. קשה לילד בהכנת השיעורים? זה כבר מתחבר לנושא אחר כמו: ילד מתקשה, חוסר התאמת שעורי הבית לרמת הילד או של עומס שעורי בית. בל נשכח שבית הספר אמור לתפוס רק חלק מסדר היום של הילד ולכן יש להותיר זמן נוסף לעיסוקים שהינם לא פחות חינוכיים ותורמים לחינוך והשכלת הילד מהכנת שיעורים. בקיצור: הילד מקבל שיעורים כמעט מידי יום, השיעורים מותאמים ליכולתו ועליו לבצע אותם כחלק משגרת יומו, באחריותו ועל ידו בלבד. אז, מה תפקיד ההורים בהכנתם ?
ללוות, אבל לא לבצע.
לנו ההורים, יש תפקיד חשוב מאוד בהכנת שיעורי הבית של הילד, אבל מעט שונה משחשבנו. תפקיד ההורה: לאפשר מקום מותאם להכנת השיעורים. ליצור אווירה מתאימה ללמידה. לתמוך מבחינה רגשית. לסייע במידת הצורך. בקיצור, ללוות את הכנת השיעורים אבל לא לבצע אותם עבור הילד.
הורים מתלהבים
ישנם הורים מעניינים, ש”עוזרים” רק קצת בהכנת השיעורים, ולפתע מוצאים את עצמם מתלהבים מהכנת השיעורים ועושים במקום הילד את כולם, הנושאים מכניסים בהם חיות וזיכרונות משנות הלימוד שלהם בבית הספר והם לגמרי חוזרים להיות תלמידים. הילד שרואה את ההתלהבות של אמא, לענות לו את התשובות בהיסטוריה ואת היצירתיות של אבא, להכין עבורו את דגם בית המקדש, או לבנות בשבילו סוכה מיניאטורית, משאיר להורים את העבודה כשהוא קורא לעברם: “אמא אני רואה שאת כ”כ נהנית, חבל לי להפריע לך, אבל אל תשכחי להחזיר כל דבר למקום” ויוצא לשחק עם החברים.
בעיות נוספות
כשההורה מבצע במקום הילד את השיעורים, הילד מתרגל “לא להתמודד” עם מחויבותו ואחר כך נוצר מצב כוללני של סירוב לעזור במטלות הבית, שהרי הרגלנו אותו בכל דרך אפשרית, שיש מי שעושה בשבילו הכול ואפילו את השיעורים. הילד גם עלול להבין שמה שחשוב זו התוצאה ולא התהליך: נניח והילד קיבל עבודה בחשבון, הוא כמובן לא זוכר את כל הכללים. אם ההורים “עוזרים” לו לפתור את התרגילים, הילד מבין שמה שחשוב זה “התוצאה ולא התהליך” הוא לעולם לא ינסה להבין את ההיגיון שעומד מאחרי הפתרון. הילד גם עלול להבין ולהפנים עם הזמן, שהוא “קשה למידה” ולא יכול לעשות לבד. עובדה, אמא מכינה שיעורים במקומו”. אז הבנו שלהכין במקום הילד זה לא טוב, אלא נדרש לשלב, ואת השילוב הזה נקרא בע”ה בשבוע הבא.
הרב שלום ארוש החינוך מתחיל בהורים:
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור