השירה כתיקון

בדרך כלל יוצא ט”ו בשבט בפרשת בשלח ונראה לבאר את הקשר בין שני עניינים אלו ולתלותם זה בזה, כי למעשה טו בשבט הוא יום של משפט ודין לאילנות, ולכן הוא ראש השנה להם כי אז ה’ בא לשופטם כידוע, והנה ידוע כי האדמה היא הראשונה שחטאה בבריאה, שהרי ה’ אמר עץ פרי שטעם העץ כטעם הפרי והאדמה הוציאה רק פרי בלי שהעץ עצמו יהיה טעם, והגם שנכון הוא שהאדמה היא זו שחטאה ולא עשתה את ציווי ה’ ולא העץ, אבל בכל זאת החטא נעשה ונגרם על ידי העץ שעל ידו התבטא החטא שהוא סמל לתוצאה של ציות לדבר ה’, וסוף כל סוף גם העץ נחשב לו לחטא ועל זה ה’ בא לשפוט את כל עצי היער, נמצא שעל חילול ה’ צריך מאוד להיזהר שגם לא תהיה גורם בחילול ה ‘.

והתיקון לזה יהיה על ידי שיגדילו על ידם את שם ה’, כי תקנתו של המחלל שם ה’ שירבה בכבוד ה’, ועיקר התקנה זה על ידי הברכה שמברכים לפני האכילה שהיא העיקר והפרי הוא רק הגורם לברכה, ועל ידי שמכוונים בעיקר אז נתתקן גם הטפל, וזו היא תקנתה של העץ שיתרבה על ידה כבוד ה’ בזה שיברכו וישבחו את ה’ יתברך ובזה יתוקן עוונה שפגמה בחילול ה’.

נמצא שעיקר התיקון לכל הכפירות וחוסר היר”ש זה על ידי שמגדילים את שם ה’ יתברך ומרבים את האמונה בהשי”ת יותר בעולם, ועיקר השבח של ה’ הוא בזה שהאדם מודה לו ומשבח ובעיקר שר לה’ שירות ותשבחות, כי בזה הוא מראה שהוא באמת מאמין ושמח בה’ ולא די בעצם אמירת הברכה בלבד, ולכן גם נאמר על עצי השדה שבשעת המשפטּ הם שרים לפני ה’ ומודים לו כמו שכתוב: “אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָעַרּ מִלפְנֵי יְהֹוָה כִּי בָא לִשׁפוֹט אֶת הָאָרֶץ.

העולה מתוך הדברים שגם מי שרק נגרם על ידו חילול ה’ חייב לתקן זאת, ובמה מתקנים על ידי ריבוי השירות ותשבחות לה’, ובכל שנה ושנה מתחדש המשפט על עצי השדה והם זקוקים לנו שאם אנו נרבה לברך ולהודות לה’ אזי הם יזכו במשפט, כי במה עצי השדה ירננו? והתשובה היא: בברכות שלנו, במה שהודינו לה’ על הפירות שנתן לנו דרכם, וכן מי שעושה התבודדות בין עצי השדה גם בזה הוא עושה שימוש בעצים, וגם על ידי זה הם ירננו כי ככל שאנו מגדילים שם שמים על ידם זה מסייע להם לרנן את ה’ יותר ויותר, ועל ידי זה הם יוצאים זכאים במשפטם.

ומעתה נמצא קשר ישיר לפרשת שירה שהרי הקב”ה הבטיח לאברהם יצחק ויעקב שזרעם יהיה ככוכבי השמים, וא”כ נס קריעת ים סוף היה מחויב הטבע כפי שה’ ציוה אותו גם בתחילת הבריאה שיקרע לכבודם של עם ישראל, וא”כ יש להבין על מה ראו עם ישראל לשיר שירה כעת שהרי הם לא שרו בעת יציאתם ממצרים ולמה כעת הם ראו לשיר   ?

אלא, ישנה שירה וישנה שירה, ישנה שירה שהיא באה לשמח כמו שיש בכל מיני שמחות וכדומה ששם השירה היא באה לשמח את האדם, אבל ישנה שירה שהיא תוצאה של שמחה וזו שירה גבוהה מאוד לאין שיעור כי שירה זו היא של הודיה לה’ מכל הלב.

וזו השירה שהיה בעת קריעת ים סוף ששם עם ישראל הגיעו לדרגא כזו גבוהה באנוכי אשמח בה’ ולא רצו שם עולם הזה כלל יותר, אלא רק להדבק בו יתברך ועל זה גופה הם שרו והודו על שזכו להתנקות מהחומר והם רוצים רק את ה’, ולא דווקא על עצם הנס כי זה היה מחויב בטבע מזמן בראשית, נמצא ששירה פירושה תוצאה של התקדשות והתעלות והעלת החומריות לצד הרוחני ובזה נעשה התיקון השלם לכל העוונות כי בזה מתרבה כבודו יתברך ביותר כי זו בחינת תשובה מאהבה .

וזה גם האור שיורד בט”ו בשבט שעצי השדה זוכים במשפטם על ידי שאנו נרבה לשיר ולברך את ה’, ולדעת שזה העיקר בבחינת אנוכי אשמח בה’, וזה גורם להעלות את הגשמיות לצד רוחני ואז מתקיים אז ירננו כל עצי היער, כי יש להם במה לרנן כי הם כבר מתוקנים.