קואצ’ינג מפרשת בשלח – מבחן האמונה

 “דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיָשֻׁבוּ וְיַחֲנוּ לִפְנֵי פִּי הַחִירֹת בֵּין מִגְדֹּל וּבֵין הַיָּם לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן נִכְחוֹ תַחֲנוּ עַל הַיָּם” (שמות י”ד, ב)

בשעה טובה ומוצלחת בני ישראל יוצאים ממצרים ומגיעים למקום שנקרא ‘פי החירות’, התורה הקדושה טורחת ומתארת בפנינו את המיקום והסביבה; עלינו להבין מדוע.

מבחני אמונה

במקום הזה, קורה לבני ישראל דבר מעניין במיוחד – “מבחן באמונה”. לפני שנציג את הנושא נשאל שאלה מתבקשת, עם ישראל אך זה עתה יצא מארץ מצרים אחרי 210 שנות שעבוד וגלות קשים ומרים במיוחד. אפילו היציאה עצמה היתה בחיפזון; במהירות רבה. ועכשיו הם מגיעים למקום מאד מאתגר מכל הכיוונים נראה שנסתם הגולל ואין לאן לברוח. השאלה היא, מדוע כל זה קורה? מה הסיבה לכך?

המקום הזה, ‘פי החירות’, מסתברא אינו סתמי ו/או מקרי הוא מכוון לגמרי מאת ה’ יתברך. ודווקא גם דיי בתחילת המסע הם נקרים למקום הזה, ושם בני ישראל עוברים את אחד מהניסיונות הגדולים מיד לאחר צאתם מארץ מצרים. שם ה’ מנסה אותם בגודל אמונתם בו.

הבה ננסה להבין את הסיטואציה בה נמצאים בני ישראל אשר נקלעים בהשגחה עליונה ומדוייקת בכדי שיזכו להגיע לתכלית:

פי חירות – מקום עבודה זרה של מצרים

מגדול בין ים – שם הייתה גדולתן של מצרים שם הייתה תפארתם שם הייתה מיומס (בית אוצרותיהם) מכילתא דרבי ישמעאל בשלח. 

בעל צפון – היה האליל הגדול מאלילי מצרים בעת העתיקה

ה’ משבר את הקליפות והפחדים 

כעת שימו לב, במקום הזה התנקזו כל עבודת האלילים והעבודה הזרה של מצרים. ה’ יודע שהרי הוא בוחן לב וכליות ורואה שבעם ישראל עדיין דבוקה קליפה קשה שעליהם לשבר כמו גם את הפחד מהמצרים והעבודות טינוף שלהם. למרות שעם ישראל אך זה עתה נגאלו וראו ניסים וישועות כבר ממכת מצרים הראשונה, עדיין חסרה להם אמונה בבורא יתברך. לדעת ולהאמין שאין עוד מלבדו וה’ הוא האלוקים! שום אלילים שום בעל צפון ושום עבודה זרה, שום פחד ממצרים “אני ה’ אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים”. ה’ מביא אותם דווקא לשם לנקודה הכי רגישה בה הם צריכים לשבר לגמרי את האפיקורסות והקליפה. להוציא מהלב והנשמה את הפחדים ואת העקמומיות שבלב ולכן ה’ מזמן אותם דווקא למקום שהוא שיא, פסגת הטינוף של המצרים.

שבת שירה

שיר ההמנון של ישראל: ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב, ויהיה לי עוד יותר טוב ועוד יותר טוב. זהו לא עוד שיר זוהי אקסיומה אמיתית. מה יותר יפה משבת שירה בה בני ישראל שרו לה’ יתברך הודו שבחו פארו והיללו על כל הטוב שעשה עמם, כל כל הרחמים והחסדים? וכיום אין יותר יפה מאשר לומר מזמורי תודה (8 פעמים) על כל דבר ובעיקר להודות על הייסורים שזוהי העבודה הגבוהה ביותר, “ריבונו של עולם אם אתה רוצה שאלו יהיו הייסורים שלי, אז גם אני רוצה תודה רבה. ואם אינך רוצה אז גם אני לא רוצה תודה” ובכך בעצם אנחנו נכנעים לה’ יתברך. 

האמונה שה’ אוהב אותי

רוצה להגיע לביטחון שתהיה לך פרנסה בשפע? דבר ראשון, ה’ אוהב אותי. לא משנה אם מגיע לך או לא , מעצם זה שה’ הוא אבא שלך, הוא יפתח לך שערי פרנסה ברווחה. אמן 

קליפת המן עמלק

תזכורת חשובה: ארבעים יום לפני פורים מבקשים בכל יום: “הצילני מקליפת המן עמלק וזכני לקדושת מרדכי ואסתר”.  

בברכת שבת שירה מלאה באמונה שירים תשבחות והודאות לה’, שמחה ואהבה, רוחמה אפרתי