יש לי שיעורי בית- פרק י”ד

לכן כדי לסיייע לילד, חשוב לעבור איתו על השיעורים לאפשר לו לקרא ולהסביר מה נדרש ממנו, ולאחר שאנו בטוחים כי הוא יודע מה לעשות, נאפשר לו להתחיל. בשום אופן לא נשב ליד הילד בכל מהלך זמן ההכנה.

3 דק' קריאה

הרב יצחק אבוחצירא

פורסם בתאריך 12.02.25

בשבוע שעבר דיברנו על תופעה מאוד נפוצה בעקבות שעורי הבית והיא: “יצירת תלות בין הילד לבין ההורה בהכנת השיעורים”.

הזכרנו שבתלות הזו, יש צד חיובי וצד שלילי. הצד החיובי, שהילד מעוניין בקשר עם ההורה ומפתח את הקשר הזה דרך שעורי הבית. הצד השלילי, שהילד מפתח תלות לגבי אופן ההכנה של השיעורים.

עלינו לזכור, שמטרת העל של שעורי הבית היא להפוך את הילד מתלמיד- ללומד עצמאי. שעורי הבית, נועדו לתת לילד הזדמנות להתאמן בכוחות עצמו על החומר הנלמד בכיתה. האימון, בצורה של הכנת שיעורי בית חשוב מאוד, כי הוא מהווה בסיס להעמקת הידע ושליטה במיומנויות למידה.

כאשר תוך כדי הכנת שעורי הבית במקצועות השונים, הילד מתוודע למיומנויות שונות של למידה עצמאית, קבלת החלטות, פתרון בעיות ומילוי משימות. למידה עצמית זו והמגוון של מיומנויות הלמידה אשר הילד ירכוש בשנים הראשונות ובהמשך שנות לימודיו בבית הספר, ילוו אותו בהמשך דרכו בחיים.

למזג את שני הדרכי לכן אם הכנת שעורי הבית גורמת להורים להכין בשביל הילדים את השיעורים או “לגלות” להם את התשובות לעבודות, חטאנו למטרה של שעורי הבית.

עם כל זה, מאחר וזו הזדמנות ליצירת קשר חיובי וגם הילד לפעמים זקוק לעזרת ההורה, עלינו למזג את שני הדרכים, גם ליצור קשר דרך שיעורי הבית וגם לא לגרום לתלות. ללוות, אבל לא לבצע.

לנו ההורים, יש תפקיד חשוב מאוד בהכנת שיעורי הבית של הילד, אבל מעט שונה משחשבנו. תפקיד ההורה: לאפשר מקום מותאם להכנת השיעורים, ליצור אווירה מתאימה ללמידה, לתמוך מבחינה רגשית ולסייע במידת הצורך. בקיצור, ללוות את הכנת השיעורים אבל לא לבצע אותם עבור הילד.

אמא סידרה לי את האותיות אני זוכר שלפני מספר שנים, קיבלתי מאחד התלמידים את שעורי הבית בחוברת הכתיבה בכתב עגול, בצורה מדויקת וישרה. לשאלתי: “משה, איך כתבת כל כך יפה, מי עזר לך?” הוא ענה בתמימות של ילד: “התחלתי לעשות את האות שין, אבל אמא כל הזמן מחקה לי, בסוף היא אמרה לי שארד לשחק והיא “תסדר” לי את האותיות”. האימא הסימטרית, פשוט לא יכלה לקבל את השינים העקומים בחוברת של הבן שלה, אז היא עשתה לו את כל העמוד, מעניין לא???

איך מלווים ילד? בבקשה! מיד כשהילד מגיע מבית הספר, לאחר “קבלת הפנים” החמה והמסורתית (כל אמא ומנהגה) חשוב לפתוח את היומן ולבדוק איזה שיעורים יש ובמה הם כרוכים, כדי לדעת להקצות נכון את הזמן לביצועם.

במילים אחרות עלינו לבדוק מיד את היומן, על מנת שלא נגלה בשעה שבע בערב שצריך לקנות את סרגל הצורות של ספר חשבון, או שצריך אטלס בשביל העבודה בגיאוגרפיה. כבר דיברנו על כך ש”הכנת השיעורים צריכה להיות חלק קבוע וצפוי מסדר היום” ולכן חשוב לבדוק: שהזמן שנקבע, אכן מתאים לילד.

ישנם ילדים שצריכים לנוח מעט אחרי בית הספר, וישנם ילדים שאוהבים להיפטר מיד מהשיעורים. לכל ילד ישנם העדפות וחשוב לשמוע אותם ולנהוג על פיהם, כמובן אם זה לא מפריע לסדר היום הכללי בבית.

פעמים רבות, הרצון של הילד לדחות את הכנת שיעורי הבית, נובע מקושי ביכולת להתארגן הן מבחינת חומרי הלמידה והן מבחינת הזמן. לעיתים קרובות הילד נדרש לעמוד בסדר יום עמוס במיוחד, הכולל ימי לימודים עמוסים בתכנים, מטלות רבות של שיעורי בית כמו גם חוגים אחר הצהריים ולכן עלינו לארגן לו סדר יום רגוע ומסודר בלי עומס ולחץ. ארגון סביבת הלמידה חשוב מאוד לעבוד על קביעות מקום.

לכן צריך להיות מקום ברור בו הילד מכין שיעורים עם תנאים סבירים ללימוד. ארגון יעיל של סביבת הלמידה משפיעה באופן ישיר על יכולת הלמידה והריכוז.

מה עושים? מומלץ “לנקות” את סביבת הלימוד מגירויים, לפנות את שולחן הכתיבה, לכבות את המחשב או המוזיקה. (למרות טענותיהם של תלמידים כי המוזיקה עוזרת להם להתרכז, מראים מחקרים נוירולוגים כי כאשר הקשב מופנה למוזיקה, אין יכולת קליטת חומר).

ובכל זאת, אם ילד מתעקש ללמוד עם מוזיקה מומלץ להנמיך את המוזיקה או לשים מוזיקה שקטה, קלאסית ובוודאי לא מוזיקה רועשת עם מקצבים משתנים. ישיבה על כיסא נוח מול שולחן נקי וכמובן שיכלול את כל הציוד הנדרש להכנת המטלות השונות כמו עפרונות,  עטים, צבעים, מספריים, דבק וכדו’

תמיכה ראשונית פעמים רבות דרוש לילד גם הסבר ותמיכה ראשונית: יש ילדים שאם יגידו להם “תפתח את היומן ותסתדר לבד” הם לא ידעו מה לעשות ופשוט יחכו בשקט או ישתעממו.

לכן כדי לסיייע לילד, חשוב לעבור איתו על השיעורים לאפשר לו לקרא ולהסביר מה נדרש ממנו, ולאחר שאנו בטוחים כי הוא יודע מה לעשות, נאפשר לו להתחיל. בשום אופן לא נשב ליד הילד בכל מהלך זמן ההכנה.

אם זה נדרש, כנראה ישנה איזושהי בעייה, ונדרש לברר מה היא. אנחנו תומכים, לא נוכחים. לכן מידי פעם נגיע ונשאל אותו אם הוא צריך עזרה. נהיה שם לידו ננסה לעזור לו לגבש את התשובה,  או לחפש את המקור, אך לא נגלה לו. אם הוא מתקשה, נתמוך בו, נעודד אותו ונעזור לו לחפש, אך לא נעשה זאת במקומו. עידוד ופרגון הם כלי נפלא, נשתמש בהם בנדיבות.

בהצלחה

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה