יש לי שיעורי בית- פרק יח

הגענו בחסדי ה’ לפרק האחרון בסדרה על שיעורי הבית. במהלך הפרקים, הזכרנו שכאשר הילד אינו מוכן להכין שיעורים אלא אם כן נשב לידו, נסביר, נעזור וברוב הפעמים הוא ינדנד, עד ש”נגלה” לו את התשובות, זה יכול לקרות ממספר רב של סיבות, על כולן למדנו במהלך הפרקים בהרחבה, אמרנו שתמיד צריך להתחיל עם בירור. עלינו לברר מה הסיבה לקושי, האם הוא קושי לימודי, אולי זה נושא חדש שנדרשת בו הטמעת חומר. אולי הסיבה היא רגשית, הילד מעוניין בתשומת לב. אולי זה קושי בקשב וריכוז, הילד מתקשה לסיים מטלה מבלי שיקבל תמיכה ועזרה. מאחר ויכולות להיות סיבות רבות לקושי, עלינו לברר לעומק כדי שנוכל לדעת ולמצוא פתרונות.

שיטת הליווי

הזכרנו, שבכל המקרים, שיעורי הבית הינן של הילד ואנחנו ההורים רק “מלווים” אותו בהכנתן. ולכן חשוב מאוד לאחר ההסבר הראשוני, לקום מהמקום מליד הילד ולהתרחק מעט, תוך כדי הוספת מחמאת עידוד: “איציק, הסברת יפה מאוד! אני בטוחה שתוכל לסיים את התרגילים לבד, מיד שתסיים תקרא לי ואני אבא לבדוק איתך”.

עלינו לאפשר לילד להתמודד ולכן נתרחק מעט, אך לא נברח. אנחנו בקרבת מקום, לא משאירים אותך לבד. חשוב “להרגיש” את הצורך של הילד בביטחון ההורי הזה, נישאר בקרבת מקום ומידי פעם לעבור לידו ונחמיא לו. הילד מבקש שנחזור לעזור? ניגש שוב ונסביר, אח”כ נתרחק משולחן העבודה של הילד תוך כדי הבטחה ש”כאשר תתקשה, תקרא לי שוב ואני בע”ה מיד באה”.

עדיין אינו מצליח לבד

כאשר אנחנו עוזרים לילד להכין את השיעורים בשיטת הליווי כפי שלמדנו, אבל הילד עדיין אינו מצליח לבד, אנו יכולים להסיק מסקנה שלילד יש בעיה קצת יותר “רצינית” מרצון לתשומת לב. במקרה שאני מבין שיש כאן משהו מעבר לקושי הרגיל, אני צריך בירור מקצועי יותר. לדוגמא שני ילדים בכיתה ג’ שמתקשים בהכנת שיעורי בית :

ילד א’ התקשה להבין את המשנה שנלמדה בשיעור, הוא קיבל עבודה לבית אך כמובן הוא לא זוכר מה למדו בכיתה ולכן מתקשה בביצוע השיעורים  .

ילד ב’ אינו מספיק להעתיק מהלוח את העבודות, מגיע מידי פעם לבית עם מחברות ריקות, ביומן כתוב לו 8 שאלות בתורה, אבל במחברת כתוב רק התאריך והכותרת. בדוגמאות הנ”ל, לשני הילדים יש קושי בהכנת השיעורים, אך אלו שתי בעיות שונות. הבעיה גם אינה קשורה בדווקא להכנת השיעורים   .

ילד א’ שמתקשה בהבנת המשנה ולכן אינו יכול להכין שיעורים, כנראה מתקשה גם בשאר המקצועות. ילד זה צריך בדיקה ואבחון מקצועי לברר את סיבת הקושי, האם זה קשיי הבנה, קושי בעיבוד הנתונים, קושי בריכוז וכדו’ לעומת זאת,

ילד ב’ שמגיע עם מחברות ריקות, יכול להיות שיש לו בעיות במוטוריקה העדינה, בראיה, או שהוא מפוזר ואינו מוצא את חפצי הקלמר. או יכול להיות שהוא מפריע בכיתה והמורה מוציאו ולכן אינו מעתיק. ולכן חשוב מאוד להיוועץ עם המחנך, לשוחח עם איש מקצוע, למקד את הבעיה, להתפלל על הילד ולהתחיל לנסות פתרונות מעשיים שיינתנו לנו ע”י אנשי המקצוע    .

כישלונות ורגשות

מעבר לבדיקת ופתירת הבעיה הלימודית, עלינו לתת את הדעת גם לתחום הרגשי. ילד שחווה כישלונות בתחומי למידה שונים ואף מרגיש שאינו עומד בקצב הלימודי של חבריו, מקבל דימוי עצמי נמוך מאוד. אך הכישלון הזה אינו מסתיים עם סיום יום הלימודים, אלא מלווה אותו גם בבית תוך כדי הכנת השיעורים. הקושי בהתמודדות עם משימות שיעורי הבית, מחזיר אותו לכישלון הצורב בכיתה ומעצים את כישלונו. מכוון שההכרה של הילד בחוסר יכולתו להצליח, מכאיבה לו ברמה הנפשית מאוד, לכן דחיית המטלה “לאחר כך” או הכנת השיעורים עם ההורים היא האלטרנטיבה היותר בטוחה מבחינתו. מבחינת הילד זהו הפתרון היחיד כשהוא חש חוסר יכולת או חוסר אונים    .

ליווי אמיתי

לכן, במקרים בהם אנו יודעים שלאור חוסר הצלחה לימודית, נפגע הביטחון העצמי של הילד, אסור לנו להעצים את הכישלון ולהלחיץ את הילד. במקרים אלו, לא רק שנלווה אותו אלא גם נכין איתו ביחד את השיעורים ודרך העבודה המשותפת נעצים את יכולותיו הלימודיים והרגשיים גם יחד. עלינו להיות לפרק זמן מורים פרטיים ותומכים רגשיים, אף אחד לא יעשה זאת יותר טוב. אם אנחנו לא יכולים להכין איתו שיעורים בנחת ולהבין את מצבו המיוחד, נצמיד לו חונך. אם זה לא מתאפשר, נדרוש מהמחנך לשקול לפטור אותו מהכנת השיעורים.

זהירות מהעצמת כישלונות

פעמים ואנו מעוניינים לעזור לילדנו המתקשה בהכנת השיעורים, אך מאחר ואנו לא מצליחים לבנות איתו “תוכנית עבודה” זמן ההכנה מתבזבז ואנו מרגישים חוסר אונים בהתמודדות איתו, אנו חווים תסכול רב בשל כך. תסכול זה, ללא כל כוונה רעה מועבר לילד ע”י ביקורת שלילית. ביקורת זו, מעצימה את תחושת התסכול של הילד ואף ממשיכה לפגוע בדימוי העצמי שלו. משפטים כמו: “מויישי! נו באמת, אתה כבר בכיתה ד’ אני לא צריכה לעזור לך להכין שיעורים” “נו מויישי! זו עבודה קלה ואלו תרגילים שאתה בטוח יודע. תסתכל זה כמו עבודה לילד בכיתה א” או הערות כמו: “מה? ..אתה לא מסוגל לבד?! אני תמיד צריך להכין איתך שיעורים?!” או “איך אתה לא מבין את התרגיל? הוא מאוד קל!…”. יכולים “להרוג” אותו נפשית.

תוכנית עבודה

תאמינו לי אם תסבירו את המצב למחנך, הוא יבין ויעזור. אבל איסור חמור ביותר, להזניח מצבים כאלו או להעמיקם. ילד שתחושת המסוגלות שלו נמוכה בכל הקשור ללמידה, יעשה הכול כדי להימנע ולדחות את ההתמודדות עם שיעורי בית. ולכן ילד זה אמור להיות אצלנו “בעדיפות עליונה” עלינו להכין איתו שיעורים, להתאמץ יותר ולבא לקראתו. כמובן עלינו ליידע את המחנך ואת הנוגעים בדבר ולערוך תוכנית מקצועית שתשלב את הפתרונות הלימודיים ביחד עם עבודה רגשית. בהצלחה