סגולה לפרנסה ברווח

פנסיה מוקדמת
דרשן בחסד עליון היה רבינו משה אלשיך המכונה בישראל “האלשיך הקדוש”. באחת הדרשות שנשא דיבר בענין מדת הביטחון. בדבריו עמד על כך שהביטחון בה’ לבדו ממשיך פרנסה ואין צריך לשום השתדלות וסיבה כלל.
בין השומעים היה יהודי תמים וירא שמים שעבד קשה מאד לפרנסתו. עגלה וחמור היו לו. הוא היה נוסע קונה טיט, מעמיס על העגלה ומוכר אותו בעירו.
דבריו הנוקבים של האלשיך הקדוש נכנסו ללבו והוא קיבל אותם כפשוטם בלי שום חכמות.
ישב וחשב לעצמו: אם אפשר להתפרנס ללא כל מלאכה – למה אני מתייגע כל כך בפרנסתי? האם השתגעתי לעבוד שעות ארוכות בכל יום כאשר את מה שקצוב לי אקבל בין כך ובין כך?
בבואו הביתה בישר לבני ביתו הנדהמים שהוא מפסיק לעבוד, ומעתה הוא רק יושב בבית ליד התנור ואומר תהלים.
כשניסו להניא אותו מדעתו, נראו בעיניו כמי שנשתבשה עליהם דעתם, וענה להם: לשם מה אני צריך לצאת לקור ולעבוד כל כך קשה, אם פרנסתי תגיע אלי ממילא? וכי השתגעתי?!
לאחר שראו שדבריהם אינם מועילים – חשבו שיצא מדעתו, ועזבוהו לנפשו.
כאשר כלתה הפרוטה מן הכיס, החליטו בני הבית למכור את החמור ואת העגלה לגוי אחד שהתעניין לקנותם.
הלך הגוי עם החמור והעגלה לאשר הלך, ומצא אוצר יקר. העמיס הגוי את האוצר בשקים על העגלה וכשבא לעלות על העגלה, נשמטה אבן כבדה מההר ונפלה עליו והוא נהרג במקום.
משהגיעה עת ארוחת הערב, נזכר החמור באבוס בעליו הראשון, וחזר בדרך שהיה רגיל בה לביתו של היהודי התמים ונער בקול רם לתבוע את מזונו.
יצאו בני המשפחה והשתוממו כשמצאו אוצר בלום של מטבעות זהב בשקים. ניגשו לאביהם בהתרגשות ואמרו לו: ראה מה הועיל לך בטחונך!
ביטחון מוחלט במאה אחוז
שמעו תלמידי האלשיך את הנס שקרה ליהודי ובאו אל רבם בשאלה: במה גדול כוחו של היהודי הזה שפעם אחת הקשיב וקיים וזכה בנס גלוי ובשפע שכזה; ואילו אנחנו ששומעים שיעורים במשך שנים איננו רואים ניסים?
ענה להם האלשיך: אמשול לכם משל למה הדבר דומה. אם תוקעים מקל באדמה קשה – הוא עומד ביציבות ולא זז ממקומו; אבל אם מנסים לתקוע מקל בעפר תחוח ובאדמה מפוררת המקל יזוז אנה ואנה ולא יעמוד כלל.
מוכר הטיט התמים לקח את מה שלמד בתמימות ובפשיטות כמות שהוא, בלי שום ספק ובלי שום פחד וחשש, עד שהיה לו ברור שאין שום מציאות אחרת וכל מציאות אחרת היא שיגעון מוחלט – ולכן זכה לראות נס גלוי.
ואלו אתם כבר תלמידי חכמים וכל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו, ולכן אתם כל הזמן חושבים “חכמות”: אולי זו לא הדרך, ואולי כן צריכים מעט השתדלות, ואולי זה נקרא לסמוך על הנס, ואולי אני לא במדרגה הזאת, ועוד שאלות וספקות – ולכן אתם לא הולכים עם הביטחון עד הסוף, ולכן אתם לא רואים את התוצאות. אם הביטחון שלכם היה מוחלט וחד משמעי – הייתם ללא ספק מצליחים מאד.
ביטחון צריך להיות מוחלט וחד משמעי. רבנו בחיי בספר “כד הקמח” אומר שצריך שלא יתערב שום ספק בבטחונו. וה”חובות הלבבות” כותב שמהות הבטחון היא מנוחת הנפש שלמה וגמורה בלי שום דאגה כלל.
אדם צריך לבטוח בה’ אפילו אם הוא יודע שהוא אינו ראוי. גם אם אדם ירא שמא יגרום החטא ולכן לא בוטח בה’ בכל לבו – גם זה נקרא חוסר ביטחון, זה גם סוג של “חכמות” וחוסר בתמימות ובשלימות הביטחון.
צריכים לבטוח בה’ גם במציאות שהיא נגד הטבע והמציאות – גם בגשמיות וגם ברוחניות.
עם סגולה
אנחנו עם סגולה. ועם סגולה אוהב את הסגולות. ובשבת הזו שהיא שבת מברכים של חודש אייר, מן הסתם עשיתם את הסגולה הידועה של חלה בצורת מפתח המסוגלת לפרנסה. ואשרי מי שמקיים בתמימות כל מנהג ישראל וכל דבר טוב.
אבל בין אם עשיתם ובין אם לא עשיתם – צריכים לזכור מה העיקר ומה הטפל. כל המטרה של הסגולה היא לזכור שבחודש אייר התחיל לרדת לבני ישראל מן במדבר, וה’ זן ופרנס אותם בניסי ניסים בארץ ציה וערבה.
כלומר העיקר של הסגולה – הוא לחזק אותנו בביטחון בה’ על ידי שנזכור שכל הפרנסה שלנו תלויה בזכרון המן שירד לישראל במדבר.
וצריכים לזכור זאת בכל יום כי זה לא היה רק באותו הדור – אלא כך זה נוהג בכל הדורות, שעם ישראל ניזון ומתפרנס שלא בדרך הטבע, גם כאשר נראה כאילו הפרנסה “מתלבשת” בהשתדלות כזו או אחרת.
והסגולה האמתית לפרנסה היא לבטוח בה’ בכל לב שהוא לבדו זן ומפרנס וחותך חיים לכל חי וההשתדלות לא מרבה ולא ממעטת את מה שנקצב לאדם.
אבל כמו שאנחנו לומדים מהמעשה של אותו יהודי תמים – הביטחון צריך להיות מוחלט וחד משמעי! מאה אחוז ביטחון!
ליתר “ביטחון”
רבים מאיתנו אומרים שאנחנו בוטחים בה’ וסומכים עליו אבל…
אבל יש לנו גם “תכנית ב”. “ליתר ביטחון” יש לנו עוד כמה כיוונים ואפיקים, ונראה לנו שאנחנו יכולים להסתדר די טוב גם לבד. או שבמקביל לביטחון אנחנו עושים כל מיני השתדלויות ומצפים לישועה גם ממקום אחר.
זה כבר לא ביטחון בשלימות.
ואומר לנו הפסוק בירמיה: ברוך הגבר אשר יבטח בה’ והיה ה’ מבטחו! ואז מברך אותו הפסוק בשלל ברכות מדהימות.
נשאלת השאלה מדוע הפסוק כופל ואומר: “אשר יבטח בה'” ו”היה ה’ מבטחו”.
זה בא להגיד לנו מהו בטחון אמתי בה’: בטחון בה’ הוא אשר יבטח בה’, אבל בלי “תכנית ב” – אלא שה’ ורק ה’ הוא מבטחו!
אין לי עצה אחרת, אין לי שום סמיכה ותקוה בשום מסלול מקביל, אין מי שיושיע אותי, כל עצה אחרת כמו לסמוך על כסף או כישרון, על נדיבים או על חברים – זו משענת קנה רצוץ כי אם ה’ לא יעזור לי, אף אחד לא יוכל לעזור לי. וממילא הכול תלוי רק בו יתברך ועיני רק אליו יתברך, ואין לי שום ציפייה ושום תקווה משום בשר ודם.
ברעב זנתנו
בתקופה שלנו כולנו מרגישים את יוקר המחיה בכיס. אבל כאשר יהודי בוטח בה’, זה לא משנה כלום, לא משנה מה המצב במשק, ולא משנה כמה עולה סל קניות ברשתות השיווק. גם אם כל הכלכלה תקרוס חלילה – ה’ יזון ויפרנס את הבוטח בו בשפע ובהרחבה, כי גם כאשר “כפירים רשו ורעבו” – עדיין “דורשי ה’ לא יחסרו כל טוב”.
לכן עם ישראל היקר, חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים לה’!
אל תתבלבלו ואל תיפלו לקטנות המוחין ולבכיינות ולדאגות. ישראל בטח בה’! מלאו את הלב שלכם בביטחון בה’ – בה’ בטחתי לא אירא!
וה’ לא מאכזב לעולם את הבוטחים בו, כי “כל קוויך לא יבושו, ולא ייכלמו לנצח כל המייחלים לך”, ואתם תראו ניסים וישועות, לא תבושו בעת רעה ובימי רעבון תשבעו, “ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה’ אלוקיכם אשר עשה עמכם להפליא, ולא יבושו עמי לעולם”.