תפילה שתשרה שכינה

בפרשתינו (ויקרא ט כב) כתוב “וַישָׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָםּ וַיְבָרֲכֵם”, ובפסוק הבא כתוב: “וַיָבֹא משֶׁה וְאַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵדּ וַיצְאוּ וַיְבָרֲכו אֶת הָעָם” ומבאר רש״י כי הברכה הראשונה הייתה ברכת כוהנים שאהרון הכהן ברך את העם, ומדוע נאמר שוב: ״ויצאו ויברכו״? שמשה ואהרן הוסיפו ברכה ואמרו: ״ויהי נועם ה׳ אלוקינו עלינו וגו’, יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם״.

לפי שבמשך כל שבעת ימי המילואים, שהעמיד משה את המשכן ושימש בו ופרקו בכל יום – לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים, לכך אמר להם ובירכם שע״י אהרן אחיו תשרה שכינה במעשה ידיהם .

הנה אע״פ שהקב״ה כבר הבטיח שתרד שכינה לישראל, כדכתיב בפרשת תצוה: ״ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי״, ״ושכנתי בתוך בני ישראל״ (שמות כט, מג-מה(, בכל זאת היו מוכרחים להתפלל על זה.

ואף על פי שעשו הכל כאשר ציוה ה׳ את משה, כפי שהעידה התורה בפרשת פקודי י״ח פעמים, בכל זאת הוכרחו להתפלל ולבקש רחמים שתשרה שכינה )מספר מעלות התפילה(. מדבר זה יש ללמוד מה שכבר התבאר כמה פעמים, שכל דבר בעולם נפעל רק ע״י תפילה  .

ובפרט כדי לזכות להשראת שכינה, צריך האדם להכין את עצמו ולהתקרב מעט מצידו ע״י התפילה, אז יסייעו לו מלמעלה ויזכה להשראת השכינה.

כמה צריך האדם להאריך בתפילה והתבודדות ולבקש על עבודת השי”ת, אפילו שהובטח לנו והתקדשתם – מעט, והייתם קדושים הרבה, הבא ליטהר מסייעין אותו, וכן הרבה מאמרי חז”ל כגון (שיר השירים רבא- ה, ג) “אמר הקב”ה לישראל בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו “.

האדם שואל את עצמו: האם לא הקרבתי מעצמי ולפחות פתחתי כפתח קטן מצידי, האם אין לי רצון עצמי להיטהר? א”כ היכן ההבטחה שהבטיח לנו הקב”ה? אך על פי הנ”ל, מובן היטב אפילו על דברים שהובטח לנו מאת הקב”ה, צריך להוסיף תפילה עצמית ולבקש מהקב”ה שיעזור לנו, שתשרה שכינה במעשה ידינו.

והעיקר הדבר שצריך להרבות עליו בתפילה זוהי התפילה בעצמה. כמה צריך האדם להרבות בתפילה, שיהיה מהכת של בעל התפילה, שכל הזמן עסוקים בתפילה על כל דבר, וזוהי ההשראת השכינה הגדולה ביותר שצריך להתפלל עליה, שהרי המשכן הוא התפילה, כי תכלית המשכן הוא מקום של התקשרות עליונים בתחתונים, ואם על המשכן ראינו שחייב את התפילה של משה רבינו, כל שכן לגבי התפילה בעצמה.

ועוד נקודה שיש ללמוד מזה, שאפילו שקיבלו את ההבטחה מאת הקב”ה, עדיין היה צריך לברכתו של משה רבינו ע”ה, הוא הדין לעניין התפילה, שצריך לקשר את עצמנו לצדיקים, שיעלו את התפילה למקומה הנכון, ויהיה לנו סייעתא דשמיא לכוון את תפילתנו כהוגן. וכמו שכתוב: “ויביאו את המשכן אל משה”, ולמד מזה רבינו (ליקו”מ, ב), שחייב האדם לקשר את עצמו בתפילתו לצדיקי הדור והם יקימו את המשכן.