אין שאלות

בזמן האר”י הקדוש היה יהודי אנוס מפורטוגל שעלה לארץ וחזר בגלוי ליהדותו. הוא היה תמים מאוד, וכששמע מהרב בדרשה על מצוות לחם הפנים שהייתה בזמן בית המקדש ובטלה בעוונות הרבים; החליט בעצה אחת עם אשתו לחדש את המצווה בעצמם. ממעט המשכורת שלו חסך כסף בכל שבוע לקנות את הקמח המשובח ביותר.

אשתו הייתה נטהרת ומכינה את עצמה כראוי לעיסוק בקודש, מנפה את הקמח י”ג פעמים ומכינה חלות חמות וטריות בערב שבת קודש. הבעל היה לוקח את החלות לבית הכנסת, פותח את ארון הקודש, נושא תפילה לה’ שיקבל את הקרבן שלהם ברצון ויוצא בחרדת קודש.

שמש בית הכנסת היה מגיע לקראת שבת כדי להכין את בית הכנסת לתפילה, ומוצא את החלות ולוקח אותן לביתו ונהנה מהן. והיהודי מפורטוגל היה בודק את הארון לאחר התפילה ומתמוגג מנחת לראות שהחלות נעלמו, ובישר לאשתו בכל פעם מחדש כמה ה’ נהנה מהקרבן שלהם ומקבל אותו ברצון.

פעם אחת נשאר הרב לבדו בבית הכנסת כדי להכין את הדרשה. ופתאום הוא רואה את היהודי התמים בשעת מעשה נושא תפילה ומניח את החלות בארון הקודש.

צעק הרב על היהודי וביזה אותו ואמר לו שהוא שוטה וחוטא ומחלל את ארון הקודש. היהודי התמים לא ידע את נפשו מרוב צער, הוא בסך הכול רצה לעשות מעשה טוב והוא הצטער עד עמקי נשמתו לדעת שלא זו בלבד שלא עשה טוב אלא שהוא עוד חוטא והלך הביתה בחלישות הדעת ובייסורי מצפון.

באותו רגע הגיע לבית הכנסת שליח מהאר”י הקדוש ואמר לרב שנגזרה עליו מיתה ומחר בשעת הדרשה הוא יסתלק לבית עולמו וכדאי שילך להיפרד ממשפחתו. הלך הרב אל האר”י הקדוש לדעת מה זה ועל מה זה, והאר”י אמר לו שמאז שנחרב בית המקדש לא היה לקב”ה כזאת נחת, ובגלל שאתה גערת ביהודי התמים ובגללך המנהג הזה הופסק – לכן נגזרה עליך גזירה זו .

ומכאן לומדים אנו את מעלת התמימות של היהודי, כמה כל עבודה תמימה של יהודי חשובה בשמים. ועיקר התמימות היא באמונה תמימה בלי שאלות ובלי ספקות. ואת זה לומדים בפרשה שלנו מאהרן הכהן שביום השמח ביותר בחיים שלו מתו שני בניו – והוא מגיב בדומיה.

הוא לא רק לא מדבר אלא גם בתוכו הוא לא שואל שאלות על הקב”ה ועל הנהגתו, ובשכר זה זכה שהתייחד אליו הדיבור ונאמרה לו פרשת שתויי יין. ה’ יזכנו אותנו לאמונה בתמימות. שבת שלום.