“המצורע ביום טהרתו”
כל זה ועוד הרבה מעבר לזה נאמרו על ידי גדולי הדורות במרוצת השנים על מעלתה של הנגינה. וגם בעיניים מגושמות שלנו, חשים אנו עד כמה הנגינה תופסת לנו מקום נכבד בחיים, מוסיפה צבע, נותנת שמחה.
“ויהי כנגן המנגן ותהי עליו רוח ה'”. הנה כבר בזמן בית המקדש, ענין הנגינה הייתה עבודה גדולה מעבודת הלווים המופלאה, שגרמה לרוח הקודש, וכן ידוע מאמר הבעש”ט הקדוש נ”ע, שהיכל הנגינה קרוב הוא להיכל התשובה. וכבר אמר הגאון מווילנא זיע”א, שהיה נותן חצי מהעולם הבא שלו למי שייתן לו את חוש הנגינה.
כל זה ועוד הרבה מעבר לזה נאמרו על ידי גדולי הדורות במרוצת השנים על מעלתה של הנגינה. וגם בעיניים מגושמות שלנו, חשים אנו עד כמה הנגינה תופסת לנו מקום נכבד בחיים, מוסיפה צבע, נותנת שמחה .
וכבר גילה רבינו הקדוש(ליקו”מ ג) באופן ברור ביותר: “מנגן רשע מזיק לעבודת ה’! מנגן כשר מועיל לעבודת ה'”!!! ובכדי לבאר הדבר בעומק יותר, צריך להקדים כמה דברים יסודיים:
א. כבר קבע לנו שלמה המלך את הכלל “זה לעומת זה עשה האלוקים”, כל דבר שיש אותו בקדושה, כמוהו יש בקליפה, וודאי שכשמדובר בדבר שהוא גדול ועוצמתי בקדושה, כמוהו גדול ומסוכן להרע בקליפה, ה’ ירחם.
ב. לכל דבר יש שורש, המנגן משמיע בקולו את פנימיותו, את שורשו, את המקום ששם מחשבותיו ורגשותיו משוטטות, וגם כשמנגן ניגון כשר, תלוי מהם המחשבות והרגשות הטמונות בתוך הניגון, בעומק הנגינה, וזה תלוי במהות וזהות המנגן. אם כשר הוא או לא .
ולבאר יותר: השורש של הנגינה הקדושה, היא מאותם שני ציפורים טהורות, שמטהרות את המצורע, וכשמדובר על נגינה ממנגן לא כשר, הוא מקבל מאותו מקום שבעל הלשון הרע מקבל את כוחו, “יבא קלניא ויכפר על קלניא” ]יבוא קול ויכפר על קול[ היינו מאותם שני ציפורים שכנגדם בקליפה.
אותו בעל לשון הרע נמצא במקום שכל כולו מרגיש את עצמו, ולכך מתמקד ומתיר לעצמו לבקר ולהתכבד בקלון חבירו, וכל זה ויותר מזה נכנס עמוק בלב האדם השומע נגינה ממנגן לא כשר. וכזה הוא הנזק לאותו אדם השומע נגינה מאדם לא כשר, היצר הרע שמפריע לכל אחד בעבודתו את ה’, הוא וודאי דבר הנצמד לכל אחד מאיתנו מלידה. אבל כל עוד שהאנוכיות לא תופסת ראש, והמציאות האלוקית שולטת בכיפה ובהכרה במוח של כל אחד מאיתנו, אז עדיין היצר הרע יש לו ממה לפחד ולהתבייש כמאמר הפסוק “ראוני )את הש”י( נערים )יצר הרע שדומה לנער( ונחבאו” אבל ברגע שאדם שומע נגינה ממנגן שאינו כשר, הוא נפגם בדיוק כמו האדם ששומע לשון הרע. א’: שעובר בעשרות לאוין. ב’: שישותו גדלה יותר ויותר ואנוכיותו תופסת כל כך מקום, עד שכבר אין כמעט באפשרותו ליכוף את יצרו, לעשות רצון יוצרו, במקום לחיות את מציאות ה’, הוא חי את האנוכיות שלו, את חומריותו, ובכך הריחוק מעבודת ה’ בכלל וכל קיום המצוות בפרט, גדל יותר ויותר.
וביתר עומק, להבין מה שמזיקה שמיעה של מנגן לא כשר דווקא, כשמנגן ניגון כשר, הוא: “עירוב טוב ורע”.
יש שני מצבים אצל האדם, האחד הוא, שיש לו התמודדות עם כל מיני יצרים שונים, אבל אף על פי כן דעתו ברורה, בהכרה האלוקית, ובשליחות שלו בעולם, וכל עוד שזה המצב שלו, הוא מסוגל ליכוף את יצרו. וזה כששומע נגינה ממנגן כשר.
מה שאין כן השומע נגינה ממנגן רשע, גורם לו בלבול בהשקפה, בהכרה, בשליחות שלו בעולם, באופן שמתחיל ליהנות מהעולם הזה שלא לצורך יותר ויותר ומרגיע את מצפונו בזה, שמכסה את זה באיזשהו נקודה יהודית, כמו המנגן שמנגן ניגון כשר, רק מוחו משוטט באנוכיותו יחד עם סיפוק תאוותו, מצב זה מוגדר ברמב”ן הקדוש כ”נבל ברשות התורה”, עד כדי שהאדם שנופל למצב כזה, קשה לו מאד להכיר בכלל בטעותו מרוב הערוב של הטוב עם הרע וקל וחומר להתנתק ממנו .
הש”י יעזור, שנזכה למאמר הפסוק: “עוד ישמע בהרי יהודה ובחוצות ירושלים-את נגינת הלווים ובזה נטהר מכל טומאת המצורע בכל בחינותיה (על פי ליקו”מ ג’ ח”א).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור