אמרתי תודה ונושעתי: חלק כ”ד- מִפָּרַס לְיִשְׂרָאֵל
במקום לספר לה' שיש לו צרות, יספר לעצמו שיש ה', וה' אתו, וה' הוא מסובב כל הסבות, והכל לטובה, ואם יודה לה' על הצרה, כהרף עין תהיה לו ישועה.
כדי להוכיח את זה שהצרה היחידה שיש לאדם, זה רק חסר האמונה שלו – ישנם ספורים רבים מספר, ואספר אחד מהם: הגיע לארץ יהודי מפרס, במיוחד בשביל לראות אותי. כשפגש אותי הוא התרגש התרגשות גדולה ועצומה. הוא הגיע לאחד משעורי. בסוף השיעור סיפר לכולם את סיפורו בשפה הפרסית, ואחד מתלמידי הדובר פרסית תרגם את דבריו. וכך סיפר:
הוא היה בעל עסקים גדול שהרויח סכומים גדולים וקנה בהם הרבה נדל”ן, והנדל”ן בפרס ירד לאפס, עד שהפסיד את כל רכושו ואף נעשה בעל חוב גדול, ועקב כך נפל ליאוש לדכאון ולצער גדול. דודה שלו, שחיה בארץ, שלחה לו את הספר בגן האמונה’ שתרגם לפרסית. הוא למד את הספר, וכך התחיל להבין ולראות שהכל זה ה’ ולהודות לה’ על כל מארעותיו.
והנה, באחד מהפרקים בספר בגן האמונה’ הבאנו סגלה, שמי שיעשה שעה התבודדות במשך ארבעים יום רצופים, הוא בודאי יראה ישועה. וכך הוא קבל על עצמו שיעשה שעה התבודדות בכל יום למשך ארבעים יום בשפה שלו – בפרסית… ומאחר שבמקום שבו נכתבה הסגלה כתבנו שלפעמים גם לפני תם ארבעים הימים האדם רואה ישועה, כגון אחרי ארבעה עשר יום וכו’, לכן, כשהגיע יום הארבעה עשר, הוא כבר חכה וצפה לראות משהו – ושום דבר לא קרה…
הוא התחיל להתבלבל ולהסתפק, אם להמשיך או לא, ובסוף התגבר והמשיך עם השעה של תודות והודאות, עוד יום ועוד יום. הגיע לעשרים וששה ימים – כלום, שלשים יום – שום דבר. עד שהגיע ליום השלשים
ותשעה!
ואז – הוא מקבל טלפון מאמו! אותו יהודי, סגר את מכשיר הטלפון הניך, כי היו לו נושים רבים שחפשו אותו, ואמו התקשרה אליו לבית, ואמרה לו שכבר הרבה ימים יש מישהו שמחפש אותו, ולא מצליח להשיג אותו, כי הטלפון הסלולרי שלו סגור, ואותו אדם מאד רוצה לעשות אתו איזו עסקה גדולה…
כששמע זאת, בקש מאמו, שכאשר אותו אדם יתקשר אליה שוב, שתאמר לו, שיתקשר אליו לבית…
זה היה בסוף היום השלשים ותשע. אותו אדם התקשר אליו הביתה והתחיל לפרס בפניו את התכנית של העסקה שהוא רוצה לעשות אתו – עסקה ענקית ורוחית מאד, שתסגר לו חצי מהחובות שלו, ותעמיד אותו על רגליו!
ספר אותו יהודי: באותו הרגע התבישתי כל כך מה’, שלא האמנתי בו ונפלתי ברוחי!’
אחר כך עשה עוד ארבעים יום וראה עוד נסים וישועות. ואחר כך בפעם השלישית, עשה עוד ארבעים יום, בשביל מה? בשביל שתהיה לו הזכות לבוא לארץ ישראל ולראות אותי ולומר גם לי תודה… כך ספר אותו יהודי.
ובאמת ה’ שמע תפלתו, והוא הצליח לנסע לארץ דרך טורקיה. בארץ פגש תלמיד שלי שהוא ממוצא פרסי, והוא הביאו לשעור שלי באשדוד ששם ספר את כל המעשה הזה בהתרגשות גדולה.
אותו יהודי עשה את כל המאמץ הזה להגיע לארץ, בסכנות גדולות אך ורק כדי לראות אותי, לתת לי נשיקה ביך ולקבל ממני ברכה! ומיד חזר לטורקיה ומשם לפרס! בסביבות ארבעים ושמונה שעות רצופות של נסיעות וטיסות!
את הספור הזה הבאתי כאן, כדגמא לאחד מרבבות ספורים שמהם רואים, איך אדם שמקבל אמונה, ומתחיל להודות לה’ על כל הצרות שלו, כבר אין לו צרות. נמצא, שהצרה היחידה שיש לאדם היא, שאין לו אמונה. כמו שברור מהספור הזה – איזה צרות היו לאותו יהודי! וברגע שהתחבר לאמונה והלך בדרך האמונה וההודאה, הכל הסתדר לו, ומעכשו יש לו דרך מתוקה לכל החיים.
יהודי שאל אותי מתי יבוא המשיח? אמרתי לו שאנחנו לא צריכים את המשיח בשבילנו, אלא בשביל התגלות מלכות ה’. משיח לא יבוא כדי לפתר לנו את הצרות. ההפך כאשר אנחנו נלמד את מה שצריך ללמד מהצרות, אז יוכל המשיח לבוא. בשביל הצרות צריכים רק ללמד אמונה, וזה גם יסלק את הצרות. וידוע הפתגם: אל תספר לקדוש ברוך הוא שיש לך צרות, אלא תספר לצרות שיש לך הקדוש ברוך הוא… כך תאמר לצרותיך: צרה צרה! תדעי שיש לי את הקדוש ברוך הוא’, וברגע אחד ה’ יגמר אותה…
נכון שגם כאשר האדם מספר לקדוש ברוך הוא על צרותיו, זה טוב; אבל בדרך כלל האדם נופל מזה לבכינות, ואז זו כבר לא אמונה, אלא כפירה. לכן צריך להפך את הסדר, ובמקום לספר לה’ שיש לו צרות, יספר לעצמו שיש ה’, וה’ אתו, וה’ הוא מסובב כל הסבות, והכל לטובה, ואם יודה לה’ על הצרה, כהרף עין תהיה לו ישועה. זה נקרא אמונה, שהאדם לא נבהל מכלום, ולא מפחד מכלום. רק יודע שיש לו את הקדוש ברוך הוא. ויודע שכשהוא עושה תשובה, והוא מתפלל ואומר תודה – יהיו לו נסים! כל צרה – ה’ יעזר לו לפתר אותה! כי ה’ תמיד אתו – זה פרושו שהוא מאמין!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור