בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק כג- להתחיל ללכת

מעשה והלכו כמה חברים לטיול. בדרך הילוכם ראו אדם עומד על אם הדרך, ולאחר כמה ימים, כשחזרו, ראו שהוא עדין עומד באותו מקום. שאלו אותו: “מדוע אתה עומד כאן?” אמר: “אני רוצה להגיע לירושלים”. שאלוהו: “כמה ימים אתה עומד כך?” “כבר שבוע” ענה להם. אמרו לו: “כל כך הרבה ימים אתה עומד כאן, ומצפה להגיע כך לירושלים? אם היית מתחיל ללכת, גם אם היית זוחל על ארבע כבר היית מגיע לירושלים…”

הנמשל הוא, אדם שרוצה לתקן את עצמו ולחזר בתשובה. הוא אמנם רוצה להשתנות, אבל הוא חושב שזה יקרה לבד, והוא דוממה לאותו אחד שעומד על אם הדרך ומחכה להגיע לירושלים, מבלי שיעשה שום צעד לכוון המטרה.

ידוע הפתגם העממי: גם דרך של אלף קילומטר, מתחילה בצעד אחד! אף על פי שהדרך לפעמים ארוכה, צריך על כל פנים להתחיל ללכת בה, בשביל להגיע למחוז חפצו, ואז הי עוזר לאדם להשלים את מה שהתחיל, וכמו שנאמר: פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. או כמו ששגור בפי הבריות לומר: תעזור לעצמך, ויעזרך ה’.

הצעד הראשון בדרך לתקון ותשובה הוא לקבע לו לפחות שעה (ששים דקות) לחשבון נפש ותפלה. אדם שרוצה להשתנות, חייב לייחד לשם כך שעה בכל יום, שבזמן הזה הוא שופט את עצמו בתקון המשפטי על כל מעשיו ורצונותיו, ומתפלל על כל פרט ופרט בחייו הצריך תיקון, וכן מודה על מה שהוא כבר זכה לו, ומתפלל שימשיך להחזיק בו וכדומה.

אדם שרוצה לחזר בתשובה ולתקן את מעשיו, ואינו קובע לזה זמן למשפט ותפילה, דומה לאדם שרוצה להגיע לאיזה מקום ואינו צועד לכוונו. כי הכלי המעשי היחידי שיש לאדם בשביל לתקן את מידותיו, ולצאת מתאוותיו, ולהתרחק מכל העברות שבתורה, ולתקן את כל העבר ואפילו את הגלגולים הקודמים שלו, דהיינו לחזר בתשובה שלמה – הוא חשבון נפש יום יומי ותפילה.