למה? ככה!

בעיר אומן היה בית כנסת קטן של חסידי ברסלב. בני העיירה הקטנה ברובם לא היו מהמקורבים לחסידות ברסלב בלשון המעטה. המקום היה בעיניהם מחוץ למחנה, והם הדירו את רגליהם ממנו והזהירו את בניהם לבל ייכנסו לבית הכנסת הזה מחשש שמא “ייתפסו” ברשתם.

צעיר אחד בעיר אומן היה מבקש ה’ בכל לבו, והוא החליט להיכנס ולראות במה מדובר ועל מה הקצף הגדול. הוא נכנס לבית הכנסת לקראת תפילת מנחה וראה את בית הכנסת כמרקחה, הציבור אומר את הקרבנות בהתלהבות אדירה, כאשר ההכנה הגדולה לעמידה לפני מלכו של עולם ניכרת באוויר .

הוא הסתובב בין המתפללים ואז עבר ליד אחד מחשובי החסידים שבדיוק אחז במילים: “ולמה אין מערבין בה דבש?” החסיד אמר את המילים בניגון שאלה ותמיהה ועצר מעט, והחסיד עמד מרותק לשמוע את התשובה. ואז החסיד צעק: “מפני שהתורה אמרה”. את המילים האלה הוא אמר בכזאת התלהבות ובכזאת אמונה פשוטה וביראת שמים, וזה עשה רושם עז על אותו צעיר ומאז נהפך גם הוא לחסיד ברסלב בכל רמ”ח אבריו ושס”ה גידיו.

בפרשת השבוע שלנו ישנן מצוות רבות, מצוות נפלאות, מצוות מלאות במוסר ובישרות: לעזור לעניים, לאהוב כל יהודי, לא לרכל ועוד ועוד. מצוות שהופכות אותנו לחברת מופת אמתית ומחברות בינינו. מצוות שיש להן טעמים גדולים מאוד גם בסברת השכל האנושי .

אבל על כל המצוות האלה אומרת התורה: למה אתה מקיים אותן? “כי קדוש אני ה'”!!

בגלל שאני קדוש ואני ציוויתי על המצוות הללו, אומר לנו הקב”ה, לכן תשמעו בקולי. לא בגלל המוסר, לא בגלל הרחמנות, לא בגלל הרגש, לא בגלל התועלת האישית והחברתית – לא! רק בגלל שאני ציוויתי. “מפני שהתורה אמרה” זאת הסיבה הגדולה ביותר והטובה ביותר, שהוא יתברך אמר ונעשה רצונו.

חכמים בכל הדורות האירו את עינינו בטעמי המצוות, אבל ברמה היסודית והבסיסית, יהודי לא מחפש שום טעמים. הסיבה לקיום המצוות היא אחת: בגלל שה’ ציווה!

אחרי שאתה מקיים את המצוות מתוך קבלת עול והכנעה לרצונו של האינסוף ברוך הוא – עכשיו אתה יכול לשמוע גם טעמים. אבל הטעמים הנפלאים וההבנה שלך והרגש המוסרי שלך – לא הם הסיבה, הסיבה היא שה’ ציווה וכל השאר זה רק התוספת.

יזכנו ה’ יתברך לקיים את כל מצוותיו מתוך אהבה ושמחה שאנחנו זוכים לקיים את רצונו.

שבת שלום!