בשדי יער: בגן התפילה וההתבודדות פרק כה- יראת שמים

כל מי שיש לו נקדת אמת, יודה על האמת, שבכל יום הוא חוטא חטאים גדולים: בכל יום הוא עובר על עשרת הדברות, כגון: “לא תחמד אשת רעך”; “לא תנאף”; “לא יהיה לך” וכו’ וכו’. בכל יום הוא נכשל בעוונות חמורים, כגון: “ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם”; בכל יום הוא נכשל בלשון הרע ששקול כנגד שלש עברות החמורות שבתורה, שהן: גלוי עריות, שפיכות דמים ועבודה ורה; בכל יום הוא נכשל בשקרים ובחנפה. והוא חי בעצבות, שזה עוון חמור. והוא לא מתפלל בכונה, ולא מברך בכונה וכוי וכו’.

כללו של דבר: כל אדם עושה בכל יום הרבה עברות, וכשהוא לא בא לבקש מה סליחה פרושו שהוא לא מפחד מהו. כי אם היה מפחד שה’ יעניש אותו, היה בא לבקש מהי סליחה. ואם היה זוכה ליראת שמים בדרגה גבוהה יותר, היה בא לבקש סליחה, רק משום שהוא אינו רוצה לצער את ה’, ולא מתוך פחד, שזה נקרא יראת הרוממות, וכך היה בא בכל יום ועושה שעה התבודדות וחשבון נפש, מתוך אהבת ה’, שזה נקרא שעושה תשובה מאהבה, ועל זה נאמר, שגם זדונות נעשים לו כזכיות.

המסקנה מדברים אלו היא, שאדם שרוצה להתחיל לחיות חיים של אמונה; של תשובה; של שמחה; חיים ללא פחד וללא מורא משום דבר חיצוני -צריך שתהיה לו בכל יום שעה שבה הוא יעשה חשבון נפש, ויעשה תשובה, וידבר עם ה’, ויספר לפניו את כל לבו, וכל דבר שרואה שפגם, יבקש מה’ סליחה ומחילה, ויאמר:

רבונו של עולם! תמחל לי, כך וכך חטאתי לפניך, אני מבקש ממך סליחה, אני מבקש ממך מחילה, בבקשה תכפר לי הקדוש ברוך הוא, אל תכעס עלי, רבונו של עולם, תעשה עמי חסד ותאריך אתי אף, אני מתחרט על זה. וכן יאמר: רבונו של עולם, תעזר לי לעשות חשבון נכון – מה הרוחתי מהעוון? הלא העוון בעצמו הוא ענש, ענש נורא שמרחיק אותי ממך, שמרחיק אותי מהאור שלך, מהטוב שלך, מהמתיקות שלך, מהנעם שלך, מהיפי שלך, ממהענג שלך, מה הרוחתי כשחטאתי? שהתרחקתי?

אבל מה אעשה, רבונו של עולם, שהתגבר עלי היצר הרע? ועכשו אני בא לפניך, ומתודה לפניך, ומבקש ממך סליחה. אנא ממך, תקרב אותי, אני מתחרט חרטה גמורה, תעזר לי שלהבא לא אחטא. תן לי את הכחות להתגבר על היצרים שלי. תן לי את הרצונות להיות כרצונך. תן לי את הכסופים לדברים שבקדשה. תן לי את הקדשה. תן לי את העצות איך להתגבר על היצרים שלי. תן לי את העצות איך לא אחטא לפניך יותר, איך לא אעשה עוד פעם עוונות כאלה.

רבונו של עולם! כואב לי במקום פלוני, אני חולה במקום פלוני. בודאי אתה צדיק על כל הבא עלי, אאמת עשית ואני הרשעתי. רבונו של עולם, אתה צדיק, ובודאי אם לא היו לי חטאים לא הייתי חולה, אני מבקש ממך, רבונו של עולם, תראה לי במה חטאתי, מה הם העוונות שבגללם עשית אותי חולה. אני רוצה לחזר בתשובה, תראה לי את החטאים שבגללם חליתי, תעזר לי לתקן אותם ולעשות תשובה, תחזיר אותי בתשובה על כל מה שחטאתי, על כל העוונות שבגללם עשית אותי חולה. תאריך אתי אף, בבקשה ממך, אבא שבשמים, תקרב אותי. העוונות שעשיתי יותר מכאיבים לי מהכאבים ומהחלי, זה שהכעסתי אותך יותר מצער אותי מהצער שיש לי מהכאב, תמחל לי, תאריך אתי אף, תקרב אותי אליך.

כך אדם צריך לדבר עם ה’ יום יום! כשאדם מדבר כך, דהינו שמפחד מאחד”, ומבקש בכל יום סליחה, בזה יסורו ממנו כל הפחדים, וינצל מיראות הנפולות, שפרושו שלא יפחד משום דבר, משום שר ואדון או חיה רעה ולסטים ושוטרים ושופטים, ולא משום דבר רע שיש בעולם, ולא יפחד משום מחלה, ולא מעין הרע ולא משום אדם, ולא יפחד שמא לא תהיה לו פרנסה ולא ידאג משום דבר – רק מה’ יתברך יירא ויפחד. בזה יעלה את היראה לשרשה, דהינו לדעת שלם, וידע ממי להתירא, הינו ליראה את ה’ הנכבד, ועל ידי זה יזכה להשגת התורה שבנגלה, ויזכה לשפלות באמת, הינו לענוה, ועל ידי זה יזכה לתפלה במסירות נפש, שיבטל כל ישותו וגשמיותו בשעת התפלה, ועל ידי זה יתגלו לו סודות התורה שיתגלו לעתיד לבוא. (לי”מ ט”ו)

מי שיש לו בכל יום שעה התבודדות, הוא יזכה לאמונה שלמה ולענוה שלמה במשך הזמן; הוא יזכה לענוה של משה רבנו; יזכה שיתגלו לו הסודות של התורה; ותתעורר בלבו שמחה עצומה. כי כשאדם זוכה לדבר דבורים עם ה’ יתברך, על ידי זה הוא מעורר בעצמו את השמחה, וזוכה לחיות בעולם הזה חיים אמתיים וטובים.

ומי שרגיל לדבר עם ה’ יתברך כל הזמן, הוא יוכל לקום אחרי כל נפילה. כי בודאי יש לו אמונה שה’ יכול להקים אותו מכל נפילה. והוא יוכל לעלות אחרי כל ירידה. כי הוא יודע שה’ יעלה אותו מכל ירידה, ודוקא על ידי הירידה הוא ידבר יותר עם ה’. ומי שמדבר עם ה’ כל הזמן, הוא לא יתיאש משום דבר, ואפלו שעוברים עליו דברים קשים, הוא יודע שה’ אתו, כי הוא יודע שעל ידי השיחה עם ה’, ה’ יוציא אותו מהכל. כי בשביל ה’ הכל קל. אין שום דבר קשה אצל ה’.