לחיות בגלות את הגאולה
המתנה הכי גדולה היא שהאדם תופס שיש לו על מי לסמוך... שמאיר לו ידיעה יסודית כל כך וברורה כל כך והיא "יש מנהיג לבירה"....
מה זכתה מצוות “שמיטה” שדווקה עליה נאמר “בהר סיני”, עד כדי כך שכל המצוות נלמדים ממנה כמבואר ברש”י שם?
ההוראה האלוקית לכל בעל שדה לשמוט את שדהו יחד עם כל הפרטים הכלולים בזה, מצווה זו היא לא תחילת תהליך, אלא היא העצה והפתח איך לזכות את אותו בעל שדה להכיל את האור העצום שיורד דווקא בשנת השמיטה …
טבע האדם לשמור היטב על רכושו, ומאותו טבע נוטה גם מידת הקמצנות והרכושנות להיות טבועים באדם, דברים אלה גוררים אחריהם גם כעס ותרעומת ואף יותר מכך… לפעמים.
כלפי כל אדם שנחשוד בו שלוקח לנו את מה ש”ששיך” לנו .
ובאמת למתבונן יותר עמוק יראה שכל תחלואי הנפש, וחוסר הרוגע והשלווה שיש לכל אחד מאיתנו, הוא מחמת אותו משולש ידוע של “הקינאה והתאווה והכבוד שמוציאים את האדם מן העולם “.
לכל התמנון המסובך הזה, שגם גורם לכל אחד מאיתנו להיסתבך לעיתים תכופות לפעמים, ישנו גורם אחד! והוא ההרגשה המוטעית והיא ה”אני”… ההרגשה שהאדם הוא הכתובת האחרונה והבטחון של עצמו, לכך שומר על רכושו, לכך כועס אם חושד שמישהו לוקח או מנצל אותו לרעה, ומשם גם הדרך קצרה למידת הקנאה ושאר מידות רעות.
כמה שנדבר בגנות אותם מידות, זה אולי יעורר אותנו לרצות להיתנקות מהם, אבל מי כמונו יודעים עד כמה אותם מידות רק גורמות לנו סבל בל יתואר בכל רגע נתון… וממדרות אותנו באכזריות מחיי השלווה והחירות האמיתיים שמחכים לנו מבעד לפינה! אלא שעדיין זה לא יגרום לנו עצה ופתרון להצליח להתנקות מהם…
הפתרון לכל זה והרפואה שמרפאית את כל זה, היא ה~שמיטה ~.
המתנה הכי גדולה היא שהאדם תופס שיש לו על מי לסמוך… שמאיר לו ידיעה יסודית כל כך וברורה כל כך והיא “יש מנהיג לבירה”….
הארה שממלאית את כל ישותינו ונוסכת בנו תחושת חירות ושחרור, עד כדי שפתאום פתאום כל אחד מאיתנו מתחיל חוש האיך הוא מרפה את שריריו הקמוצים, ומשחרר את המושכות! והכל מחמת האור האלוקי שהיא הידיעה הכל כך פשוטה, שיש מנהיג שבידו הכל והוא מחיה את הכל ואין בכלל מה לדאוג או לעבוד קשה, “לי הכסף ולי הזהב אמר ה'”
ובאמת שההארה הזאת שייכת רק לעתיד לבא, שהרי היא היא זו שתהפוך את מצב הבריאה לכדי קיום הפסוק ש”לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי מלאה הארץ דעה את ה’,,,”
אין שום סיבה לאדם שיש לו הכל אבל הכל שעדיין ישאר לחוץ… שעדיין ישמור על רכושו… כל עוד שהוא חי בהכרה מליאה שאין שום בריאה שיכולה להריע לו או להזיק לו מבלעדי אביו הרחמן שממלא את כל הבריאה ואין שום כוח לשום דבר אחר בבריאה .
וקל וחומר שבמצב כזה לא שייך להזכיר לא את המושג של קנאה וקל וחומר לא של תתאווה וכבוד, כי האדם השבע והמלא לא תאב לכלום כי פשוט יש לו הכל!!!
אלא שבשביל זה צריך פעולה מאד קטנה והיא את ה…”עצור” שלנו, את רגעי הביטול, וככה גם האנשים המגושמים ביותר כעובדי האדמה יכולים לחוש,,, ובמיוחד בשנת שמיטה, את הרגשת הבטחון והשלווה מחמת ההשגחה האלוקית המאירה!
זה המסר של מצוות השמיטה והוא מסר יסודי גם לאלה שאינם בעלי שדה וכדו’ אלא כל אחד בעיסוקיו הוא.
ואחר כל זה לא פלא שזכתה מצוות “שמיטה” ליחוס אחר “הר סיני”, כי המכוון שבולט במצוות שמיטה הוא הוא המכוון הנסתר של כל מצוות התורה כולם.
והוא:… עצור! תפסיק לרוץ! צא לשדה! תרים עיניים! מה בקשו ממך… תתן להכרה האלוקית שממלאית את כל העולם לחדור בך פנימה…ושבתה הארץ שבת לה’ )מעובד ע”פ ליקו”ה שכירות פועלים ב’ סעי’ ה'(
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור