הדרך אל העושר

כל התורה כולה היא הפוך על הפוך. אתה שומר שבת – תזכה לברכה. אתה נותן צדקה – תזכה לעשירות. ועוד ועוד. מה העומק של זה? העומק הוא שהעולם הזה מטעה מאוד. אנחנו חיים במערכת של טבע. ועל פי הטבע נראה שהעבודה מביאה כסף ושהצדקה מחסרת מאיתנו כסף.

אבל זה רק על פי הטבע .

האמונה היא היפך הטבע. באמונה הכול הפוך לגמרי. הניסיון של החיים שלנו הוא להאמין שאין שום טבע, יש רק אמונה, יש רק ה’. ולכן מטרת כל המצוות שלנו הן לזכור את ה’ ולחיות אמונה: “כל מצוותיך אמונה”.

כשאתה מפסיק לעבוד בשבת – אתה מראה שאתה מאמין בה’. שאתה מאמין שלא “כוחי ועוצם ידי” עושה לי את החיל הזה; אלא רק ואך ורק ברכת ה’ היא תעשיר. כאשר אתה מְ חַ סֵּ ר מממונך לעני אתה מגלה שאתה מבין שיש שפע שזורם לעולם הזה ישירות מהבורא יתברך, והתפקיד שלנו הוא לא לעצור את השפע ולא לאגור – אלא בדיוק להיפך “לשחרר” ולתת לשפע לזרום ביתר שאת וביתר עוז.

בדיוק כך היא מצוות השמיטה. מאיפה אני מקבל אוכל, שזה למעשה חיים? לכאורה מהשדה שלי, “מטה הלחם” שלי. אני טורח וזורע ועובד – וממילא האדמה נותנת את יבולה. באה מצוות השמיטה ודורשת מהיהודי הקרבה כמעט בלתי אפשרית: לעזוב את הכול, להפקיר, לא לזרוע לא לחרוש ולא לקצור ולא לבצור. לא ליום אחד – אלא לשנה!!

מה המטרה? אומר ספר החינוך: “לקבוע בלבנו ולצייר ציור חזק במחשבתנו עניין חידוש העולם (האמונה)… ולמען הסיר ולעקור ולשרש מרעיוננו הכפירה… כדי שיזכור האדם כי הארץ שמוציאה אליו הפרות בכל שנה ושנה לא בכוחה וסגולתה תוציא אותם, כי יש אדון עליה ועליך…” וכפי ההקרבה כך הברכה: “וציוויתי את ברכתי… ועשת את התבואה לשלוש השנים…” ברכה עצומה שבשנה אחת תעשה הארץ פי שלושה  !

וזה נכון לכל יהודי בכל דור. כפי מה שאתה מקריב, מחסר מזמנך ללמוד תורה, מחסר מממונך ללומדי תורה, בוטח בה’ שהוא ורק הוא המפרנס – כך ורק כך תזכה לברכת ה’ ולעשירות דקדושה מתוך בריאות ושמחה.