מגלים את הסוד

פרי האמונה

בשבוע שעבר הבאנו את דברי הגר”א המרעישים שעיקר נתינת התורה לישראל היא “כדי שישימו בטחונם בה’, כי עיקר הכול הוא ביטחון השלם והוא כלל כל המצוות”. זו אמירה מדהימה שמציבה את הביטחון בה’ בראש סולם הערכים היהודי. ולפי דברי הגר”א הביטחון בה’ זה הדבר שמסכם את כל התורה וכל המצוות.

הגמרא אומרת שחבקוק הנביא העמיד את כל התורה והמצוות על מצוות האמונה, “וצדיק באמונתו יחיה” – בא הגאון מוילנא וממשיך את הגמרא ומדייק בדברים הלכה למעשה: מה הכוונה שהכול עומד על אמונה? הכוונה למעשה היא לבטוח בה’.

כי ביטחון בה’ מגיע רק על גבי אמונה יציבה וחזקה. האמונה היא עץ נפלא והביטחון הוא הפרי של עץ האמונה. אם אין לך ביטחון – יש לך חולשה באמונה!

אתה יכול להאמין בה’, אבל ברגע המבחן האמונה שלך לא עומדת, היא לא חזקה מספיק, היא לא מחזקת לך את הנפש, משמע שהיא לא נותנת לך את הביטחון! וממילא בן אדם שהאמונה שלו לא חזקה – ברגע הניסיון נופל מהאמונה; וזה מתבטא בכך שהוא נופל מהשמחה, נופל מהתפילה, נופל לדיכאונות וחרדות, מאבד תקווה.

אבל הבוטח בה’ – זה אומר שיש לו אמונה שלימה ומושלמת, כפי שהבאנו בספרון הנפלא “הנני בידך” שיש מציאות של אמונה בלי ביטחון, אבל אין מציאות של ביטחון בלי אמונה, כי הביטחון הוא פרי האמונה ושלימות האמונה להלכה ולמעשה.

עולים קומה

והחידוש העצום של הספרון “הנני בידך” הוא שהביטחון הוא אפילו במדרגה גבוהה יותר מהאמונה, כי אדם יכול להאמין בה’ ועדיין לחשוב שיהיה לו רע מכיוון שמגיע לו עונש או מכל סיבה אחרת; אבל הבוטח בה’, הוא סמוך ובטוח שלא יאונה לו כל רע משום סיבה שהיא, ואפילו אם מגיע לו חלילה דברים לא טובים.

כן, כן, אתם שומעים טוב: מי שבוטח בה’, גם אם הוא אינו ראוי, וגם אם הוא ראוי לעונש – יהיה לו רק טוב! רק טוב – כפשוטו! טוב נִגְלֶה כמו שאנחנו מבינים בעיני בשר ודם.

הדברים המדהימים האלה הובאו בספרון שלנו בשם האדמו”ר, הרבי מלובביץ’, שכותב אותם חדים ומפורשים ומדויקים עם מקורות מספרי ראשונים ואחרונים; וכבר קיבלנו תגובות רבות מאוד לדברים, מקוראים רבים שקיבלו חיזוק עצום באמונה ובביטחון וממש התמלאו תקווה ושמחה ואור לנפש מהדיבורים הפשוטים ומההגדרות הנוקבות של מידת הביטחון ותועלתה שהובאו בספרון.

ומה שמדהים הוא שאת כל הדעת הנפלאה הזו ניתן לסכם במשפט אחד בלבד:

ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב.

הלב של האמונה הוא: ה’ יתברך תמיד אוהב אותי.

והלב של הביטחון הוא: תמיד יהיה לי רק טוב.

קרבת אלוקים לי טוב

והביטחון שלנו שיהיה לנו רק טוב, הוא לא רק בגשמיות, ברפואה עשירות וזיווגים – אלא זה גם ועוד יותר ברוחניות לבטוח בה’ שיזכנו לאמונה לתורה ולתפילה, ליראת שמים ולאהבת ישראל ולהרגיש אור רוחני אמתי אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

שהרי בסך הכול זו התכלית שלנו, זה הטוב האמתי, הטוב מוחלט והנצחי.

ולמדנו שבכוח הביטחון אפשר לזכות לכל ישועה והשפעה בגשמיות, כי ה’ אוהב אותנו ורוצה לתת ולהשפיע עלינו בלי סוף טוב – ואם כך בגשמיות, כל שכן וקל וחומר ברוחניות שה’ שאוהב אותנו רוצה לתת לנו את כל הטוב הרוחני שלשמו ברא אותנו! ולכן הביטחון בה’ ברוחניות הוא הכלי העוצמתי ביותר להתקדם ברוחניות ולזכות לכל מעלה רוחנית.

אם אתה רוצה כוח ועוצמה לעשות את הכול בעבודת ה’ וללכת מחיל אל חיל – תתחזק בביטחון בה’, תדע ותאמין בידיעה שלמה שבוודאי ה’ אוהב אותך! תבטח בה’ שהוא בוודאי אוהב אותך ורוצה לקרב אותך, ולזכות אותך לעשות את רצונו בלב שלם, וללמוד תורה ולזכות לדעת את התורה, ולהיות בעל תפילה ועובד ה’ אמתי, ולחזור בתשובה שלימה, ולזכות אותך למידות טובות ולצאת מכל התאוות.

אהבת עולם אהבתנו

ומכיוון שהביטחון הוא תכלית התורה – אין מתאים מערב חג מתן תורה כדי להתחזק באמונה ובביטחון מושלם.

ולא רק שהביטחון בה’ הוא תכלית התורה, אלא הוא גם התנאי לקבלת התורה. כל קבלת התורה תלויה במידת הביטחון! והביטחון תלוי באמונה שה’ אוהב אותי!

אתם בוודאי שואלים: מהו המקור לכך שקבלת התורה תלויה בביטחון ובאמונה שה’ אוהב אותי?

אתם אומרים את זה בכל יום בתפילה!

הברכה המרכזית שלנו בתפילה שעוסקת בלמוד תורה היא ברכת “אהבת עולם אהבתנו” – כמה אתה אוהב אותנו, ה’. ושם אנחנו אומרים: “בעבור אבותינו שבטחו בך ותלמדם חוקי חיים – כן תחננו ותלמדנו”.

נראה מלשון הברכה שמה שקבלו אבותינו את התורה היה בזכות שבטחו בה’. ונשאלת השאלה מה הקשר בין מה שאבותינו בטחו בה’ לבין קבלת התורה?

אלא שבגמרא מספר שהיה איזה צדוקי שאמר לרבא: אתם עם פזיז שקיבלתם את התורה במילים: “נעשה ונשמע” כלומר, אנחנו קודם כול מתחייבים לקיים ורק אחר כך נלמד ונבין על מה אנחנו מתחייבים – זה לא הגיוני! איך אתם חותמים על חוזה שאתם לא יודעים מה כתוב בו? איך אתם יכולים להתחייב לקיים מה שלא שמעתם? אולי זה מעבר לכחותיכם?

ענה לו רבא: בדיוק בגלל זה קיבלנו את התורה, כי הלכנו עם ה’ בתמימות. ומבאר רש”י: כדרך העושים מאהבה, כי היה לנו ביטחון בה’ וסמכנו עליו שלא ייתן לנו משימה שאין אנחנו יכולים לעמוד בה!

מניין הביטחון הזה? כי אנחנו בטוחים בה’ שהוא אוהב אותנו והאוהב לא ידרוש מאוהבו דבר שאין אפשרות לעמוד בו.

ביטחון מראשית עד אחרית

יוצא שכל קבלת התורה, וכל האמירה “נעשה ונשמע” – מבוססת על מידת הביטחון.

ובזה מובן הקשר בין החלקים של ברכת אהבת עולם: אהבת ה’ לעם ישראל, הביטחון בה’, וקבלת התורה.

כשאמרו ישראל נעשה ונשמע, אמר הקדוש ברוך הוא: מי גילה רז זה לבני? יש כאן סוד גדול מאוד.

מהו הסוד הגדול?

על פי מה שכתבנו כאן הסוד הגדול של הנעשה ונשמע הוא הידיעה כמה ה’ אוהב אותנו והביטחון המוחלט שהתורה היא “רק טוב” בשבילנו.

“ה’ יתברך תמיד אוהב אותי ותמיד יהיה לי רק טוב” – זה סוד שכמה שצועקים אותו הוא עדיין נשאר בגדר סוד, וכל יהודי ככל שיזכה לגלות את הסוד הזה לעצמו כך יזכה להגיע לתכלית שלו ולכל השפע שבעולם ברוחניות ובגשמיות.

וזו השלמה נוספת למאמר הקודם. בשבוע שעבר כתבנו שהביטחון הוא גם הדבר הראשון, הוא גם הבסיס, וגם הדבר האחרון, הוא גם התכלית והשאיפה הסופית.

והנה אנחנו רואים את זה בקבלת התורה, שקבלת התורה הייתה בלתי אפשרית בלי מידת הביטחון, זאת אומרת שהביטחון הוא הקודם לתורה; ומן הצד השני לדברי הגר”א, מידת הביטחון היא גם התכלית היא השאיפה הסופית והתכלית שאליה התורה וכל המצוות אמורות להוביל אותנו.

בספרון “הנני בידך” סיכמנו את זה כך:

הביטחון בה’ הוא גם הכלי להצליח בתורה ובעבודת ה’

וגם התכלית של התורה ועבודת ה’!

אבל החידוש הגדול בה”א הידיעה בספרון “הנני בידך”, הוא שהוא לא מסתכם בדיבורים אלא יש בו גם דרך סלולה וברורה לקניית מידת הביטחון הלכה למעשה – בתפילה בהתבודדות ובעבודת הרצון!

עם ישראל היקר, תלמדו את הספרון החשוב הזה שיפיח בכם רוח חדשה, רוח של ביטחון ותקווה, שהיא הרוח הפנימית של כל התורה והמצוות, ובזכות זה נזכה כולנו לקבלת התורה מחדש.

שבת שלום וחג שבועות שמח.