צינור או מקור

מסופר על זוג מבוגרים עניים ותמימים וחשוכי בנים שחסכו פרוטה לפרוטה כדי ללכת אל אחד הצדיקים ולבקש ברכה לפרי בטן, אבל הצדיק ביקש מהם סכום כסף עצום בשביל לברכם. האישה ובעלה ידעו שעל סכום כזה לא יוכלו לחלום גם אם ימכרו את כל רכושם ויקחו הלוואות והם התחילו “להתמקח” עם הצדיק והסבירו לו שלא יוכלו לעמוד בסכום הגדול.

הצדיק עמד על שלו ולא הראה שום נכונות להתפשר, ולא הסכים לברכם. משראתה האישה שהצדיק מתעקש, אמרה לבעלה: עזוב, אנחנו לא צריכים אותו, בוא נבקש ישירות מהקדוש ברוך הוא.

באותו רגע חייך הצדיק חיוך רחב. לזה הוא בדיוק חיכה. ואמר להם כך: “ראיתי שאתם תולים אל כל אמונתכם בי, ורציתי לעורר בכם את ההבנה שאין לי כוח מעצמי לברך, הכול רק מאתו יתברך. ועכשיו שאני רואה שאתם שמים את מבטחכם בה’ יתברך, אני מברך אתכם בפרי בטן”.

בפרשת השבוע שלנו מובאת מצוות ברכת הכהנים. הכהנים הם עובדי ה’ ויש להם כוח ברכה לברך את העם. אבל כדי שעם ישראל לא יראה בכהנים מציאות בפני עצמה, מדגיש ה’ יתברך ואומר: “ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם”.

אסור שהכהנים יקחו בעלות על הברכה. אסור שהכהנים ייהפכו למציאות. התפקיד החשוב ביותר של הכהנים הוא לשים את שמו של ה’ על בני ישראל, ללמד אמונה, ללמד שיש מקור לכל הברכות שבעולם, ושיש סיבה אחת ראשונה המסובבת את כל הסיבות. וממילא הברכה תלויה רק בו יתברך.

וברור שלכהנים ולצדיקים ויש כוחות של קדושה בעולם הזה – אבל מעל הכול יש את עילת כל העילות וסיבת כל הסיבות; וכאשר יהודי רוצה להביא אל חייו את ברכת ה’, אסור לו לעשות מהעיקר טפל, והוא חייב לשים את כל מבטחו במקור השפע ולא בצינור .

וזה נכון גם בצד השלילי. אדם חושב שקרה לו רע בגלל כוחות כאלה ואחרים, בגשמיות או ברוחניות. עין רעה או כישוף או כל כוח אחר. זה לא נכון. ה’ יתברך הוא בעל כל הכוחות כולם ואם יש לך בעיה או צרה בחיים – תפתור אותה רק מול בעל הכוחות היחיד.

רק בידיו יתברך הברכה ורק בידיו ההיפך מהברכה, וככל שנחיה את האמונה הפשוטה והטהורה, נמשיך עלינו את כל הברכות כולם כי איש אמונות רב ברכות. שבת שלום