אין תפילה דומה לחברתה

בפרשתינו מבואר, שנשיאי כל שבט ושבט, הביאו קרבנות לחנוכת המזבח, כמו שכתוב בסוף הפרשה (ז, י) “ַַ..ויקריבו הנשיאים את קרבנם לפני המזבח “: ואף על פי שכולם הביאו את אותם קרבנות, באותו שיעור ובאותה מתכונת, בכל זאת מאריכה התורה ומפרטת בכל נשיא ונשיא את הקרבנות שהוא הביא.

ונתקשו המפרשים, הרי דרך התורה לקצר, הלכות רבות ועצומות רמוזות במילה אחת, או נלמדות בגזירה שווה, וכמאמרם ז”ל “כהררין התלויין בשערה”. וא”כ, יש להבין מדוע כאן, על אף שקרבנות כולם שווים, לא קיצרה התורה לכלול אותם יחד?

מתרץ הרמב״ן, שאע״פ שכל הנשיאים הביאו קרבן זהה ושווה, אך באמת אין קרבנותיהם שווים כלל, כי כל נשיא ונשיא כיון בקרבנו כוונות ורמזים אחרים, לפי מחשבתו ותפקידו וענין המאורעות שיהיו עם שבטו במשך הדורות. למרות שבמספר ובמשקל הכל שווה, אך ההבדל במחשבה ובכוונה, גורם לכל קרבן להיות שונה מחברו בתכלית. לכן פרטה התורה כל אחד בפני עצמו, כי אין אף קרבן שווה לחברו, וכל אחד חשוב לפני הקב״ה בפני עצמו, קרבן מיוחד שאין עוד כמותו.

כעניין הקרבנות כן הוא ענין התפילה, שהיא כנגד הקרבנות, אין תפילה שווה לחברתה. אף על פי שכולם אומרים את אותן המילים ואותו נוסח תפילה, שונות הן התפילות בתכלית, כי לכל אחד כוונה אחרת, מחשבה אחרת ותפקיד אחר, ואפילו אצל אותו אדם, אין תפילת יום אחד ושעה אחת דומה לתפילה שלפניה ושלאחריה.

וכך כותב ה״נפש החיים״ בספרו(ש״ב פי״ג): ״וכל מבין יבין שאין אדם על היבשה שיוכל לתקן תיקון נפלא ונורא כזה, לכלול ולגנוז במטבע תפילה קבועה וסדורה בנוסח אחד, כל התיקונים של כל העולמות עליונים ותחתונים וסדרי פרקי המרכבה, ושבכל פעם שמתפללים יגרום תיקונים חדשים וכו’, שמעת שתקנוה עד ביאת הגואל במהרה בימינו, לא הייתה ולא תהיה שום תפילה בפרטות דומה לחברתה שקודם לה ואחריה כלל וכו’. ודבר זה הוא בלתי אפשרי, אם לא על ידי הנבואה העליונה ורוח קדשו יתברך, אשר הופיע עליהם הופעה עצומה בעת תיקון נוסח התפילה והברכות, שם הוא יתברך שמו בפיהם אלו התיבות ספורות וגנוזות בתוכם כל התיקונים״.

מדברים אלו עלינו ללמוד, כי אין לאדם לחשוב: ״הרי כבר התפללתי בכוונה בשחרית, די לי עכשיו בתפילה פשוטה, רק כדי לצאת ידי חובה״, כי לעולם אין תפילה דומה לחברתה. בכל שעה מחדש ניתן לאדם כח לפעול ולתקן דברים, אשר לא היה בכוחו לפעול בתפילה שלפניה, ואין שום אדם שיכול להשלים במקומו את התפילה והפעולה שהוטל עליו לפעול .

הנה למילות התפילה יש כח עצום ונפלא, שנתן הקב״ה לעמו ישראל על ידי אנשי כנסת הגדולה, אפשר לכלול בהן אין סוף כוונות ובקשות, ועל ידן כל אדם בכל שעה מוסיף בבריאה דבר חדש, שמעולם לא היה ולעולם לא יהיה. כל תפילה מקבל הקב״ה באהבה, כי כל תפילה שונה היא ומיוחדת – תפילה שאין לה תחליף.

”דע”, כותב רבי נחמן, ”עיקר ההתחברות והדבקות של איש מישראל להשם יתברך הוא על ידי התפילה! והיא השער שדרכו נכנסים להשם יתברך!“ (ליקוטי מוהר“ן ח“ב, פד). באמצעות תפילותיו, משיג כל יהודי שליטה מוחלטת – הוא יכול להשיג את כל מה שירצה! (ליקוטי מוהר“ן, צז). ”

עיקר חיותנו אנו מקבלים מהתפילה!“ (ליקוטי מוהר“ן ט, א). התפילה משפיעה חיים לכל העולמות! (ליקוטי מוהר“ן ט, ג).

ר‘ נפתלי חלם חלום, שבו הופיעה נשמה לפניו וביקשה ממנו שיאמר לה איזה דבר תורה מתורתו של רבינו. נענה לה ר‘ נפתלי וחזר בפניה את האימרה הנ“ל: ”עיקר החיות מקבלים מהתפילה!“ מיד כששמעה זאת הנשמה התרגשה מאוד והחלה מתרוממת למעלה למעלה, עד שנעלמה מעיני ר‘ נפתלי, מחמת המקום הגבוה שהגיעה לשם בכוח אימרתו זו של רבינו. כשסיפר ר‘ נפתלי את חלומו לרבי, אמר לו: האם אתה חושב, שבעולמות העליונים שומעים את דברי כמו שאתה שומע אותם כאן בעולם הזה? שם הם נשמעים באופן אחר לגמרי! (השתפכות הנפש, מבוא).